מדינת ישראל נ' בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ

לפי סעיף 182 לחסד"פ אני מודיעה, כי החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לה בכתב האישום.

הנאשמת שהינה חברה, הואשמה בכתב האישום בעבירה של עצירת רכבה באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה ובניגוד לתקנה 71 (1) לתקנות התעבורה.

ביום 31.12.17 כפר נציג החברה, מר יוסי קרוייזר (להלן: "הנציג" או "נציג החברה") במיוחס לנאשמת וטען, כי הנאשמת הינה חברה המשכירה את כלי הרכב שלה לכל דורש ולפיכך מי שהחזיק ברכב באותה העת והיה אחראי לרכב הינו אדם בשם כנפו אברהם.

הנציג ביקש לקבוע להוכחות ולא ביקש להעיד אף עד מטעמו.

ראיות התביעה:

בדיון ההוכחות שהתנהל העיד בפרשת התביעה, עד תביעה אחד – רס"ל איסטומין קונסטנטין, אשר רשם את הדוח על ביצוע העבירה בעת, שהבחין ברכב נשוא כתב האישום חונה – צמוד לאבני שפה הצבועות אדום-לבן וחוסם שער כניסה לאתר בנייה, ללא תקר או משולש אזהרה וכן ללא תו נכה -הדוח הוגש וסומן ת/1 (עמ' 3, שורות 8-18).

בחקירה נגדית הסביר, שחנייה בצמוד לאבני שפה צבועות אדום לבן, כשלעצמה הינה עבירה אולם במקרה זה אף הקבלן שביצע עבודות במקום התקשר וציין שהרכב מפריע לכניסה או ליציאה מן המקום ולפיכך ניתן הדוח (עמ' 4, שורות 1 – 13).

התביעה הכריזה אלו עדיי.

ראיות ההגנה:

מטעם ההגנה העיד נציג הנאשמת כדלקמן:

ביום 26.2.17 הרכב היה בחזקת אדם בשם כנפו אברהם, כאשר במסגרת עדותו, הוגש הסכם שכירות בין התאריכים 13.2.17 ו – 21.3.17 – סומן נ/1 כאשר ציין שניתן להבחין בתאריך החזרת הרכב כפי שנרשום בכתב יד, העיד העד שהוא זה שרשם ואף צרף דוח מודפס שם אף צוין מועד החזרת הרכב – נ/2 , בנוסף, העד צירף תצהיר שלו למשטרה – נ/3, תצהיר של העד שהוכן לביהמ"ש - נ/4, צילום רישיון נהיגה עליו פרטי הנהג שנטל את הרכב לחזקתו – נ/5 ומכתב תשובת המשטרה – נ/6 (עמ' 4 - 5).

בחקירתו הנגדית הסביר העד, כי ממסמכי הסכם השכירות, נ/1 + נ/2 נמחקו פרטי כרטיס האשראי והושחרו על ידו, זאת בשל הגנת הפרטיות, כאשר הבהיר כי הפרטים שייכים לחברה אשר שילמה עבור הנהג שהחזיק ברכב.