מדינת ישראל נ' דוד עובדיה

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 2.9.17, הודעת תשלום קנס בגין, הסעת נוסע שאינו חגור, (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וטען: " אני כופר באשמה. אני לא יכול לראות אם הוא היה חגור, הוא ישב מאחורה. ראיתי בהתחלה, יש לו שם שלט. יש לי עד, את הנוסע".

ביום 23.4.18, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידו המתנדב אברהם צבי, מטעמו הוגש הדו"ח, שסומן ת/1 והמתנדב שוקי אהרוני, מטעמו הוגש מזכר, שסומן ת/2.

מטעם הגנה, העידו הנאשם והנוסע במונית.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 2.9.17, בסמוך לשעה 12:55, נהג הנאשם במונית, בכביש 20, מכיוון דרום לכיוון צפון, כשהוא מסיע נוסע במושב האחורי ובהגיעו בסמוך לק"מ 19.5, נסעו עדי התביעה במקביל לרכבו והבחינו, כי הנוסע אינו חגור בחגורת בטיחות.

עד תביעה מספר1, כרז לנאשם לעצור את הרכב ולאחר שזה עצר לבסוף, בסמוך למחלף רוקח, ניגש העד לרכב והבחין, כי אין בה לוחית המודיעה על החובה לחגור חגורת בטיחות. העד רשם מפי הנאשם את הדברים הבאים:" אני מצטער, אין לי עבירות ישנות, עבירת חניה לא נחשבת עבירת תעבורה. אני לא שמתי לב כי הנוסע לא חגור כי שדה הראיה שלי מוגבל".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור ולאחר שהשוטרים הורו לו לעצור, ניגש אליו אחד העדים ואמר לו, כי הנוסע אינו חגור. הנאשם השיב לו כי אינו יכול לראות דרך המראה, אם הנוסע חגור, בשל משענות המושב, כעולה מהתמונה שהגיש וסומנה נ/1. עוד טען הנאשם, כי העד אמר לו, כי אם הייתה לו לוחית המורה על חובת חגירת חגורת בטיחות, לא היה רושם לו דו"ח ולגרסת הנאשם, היית הלוחית כאמור, אף כי לא היה מועד לכך בזמן האירוע.

הנאשם נחקר ואישר, כי לא הביט לאחור, תוך הפניית גופו, על מנת לראות אם הנוסע חגור וכן, לא וידא עמו בשיחה, כי הוא אכן חגור.

עד ההגנה, הנוסע, מר זי עירוני, העיד כי נסע במונית ושוחח במהלך הנסיעה עם הנאשם, אך זה לא וידא עמו כי הוא חגור וכן, אישר העד כי לא חגר את חגורת הבטיחות.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים: