תת"ע 10219-01-17 מדינת ישראל נ' הואשלה פרג'

בפני בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בהעדרו ביום 13.02.17.

במסגרת פסק הדין הטלתי על המבקש קנס בסך 250 ₪ וזאת בגין עבירה של אי חגירת חגורת בטיחות בניגוד לסעיף 83 ב (א) לתקנות התעבורה.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש לא קיבל לידיו את ההזמנה לדיון חרף העובדה שהכתובת שצויינה בבקשה היתה של ב"כ המבקש.

ב"כ המבקש ציין את כתובתו בבקשה לאור העובדה שקרו תקלות רבות בעבר בעת משלוח דואר לכתובתו של המבקש. (צורפו העתק של הבקשה להישפט והתאריך שהבקשה נשלחה בדואר רשום).

ב"כ המשיבה, הביעה התנגדותה לבקשה מהטעם שההזמנה לדיון הומצאה כדין, לכתובתו של המבקש בדימונה.

לאחר עיון בבקשה ונימוקיה, החלטתי להיעתר לבקשת המבקש. כפי שהוכח על ידי ב"כ המבקש באמצעות העתק הבקשה להישפט אותה צירף לבקשה זו, אכן הכתובת שצויינה בבקשה להישפט היא כתובתו של ב"כ המבקש ולא ברור מדוע שלחה המשטרה את ההזמנה לדיון לכתובת אחרת ולא לכתובת שצויינה. בהודעה.

לפיכך, המבקש הציג טעם ראוי ומוצדק להיעדרו לדיון. אומנם רק מדובר בקנס בסך 250 ₪ אך לא ניתן להתעלם מכך שאם המבקש הגיש בקשה להישפט באמצעות עורך דינו, כנראה יש לו טיעונים טובים אותם הוא רוצה להציג לבית המשפט.

מסתבר כי באופן קבוע, נוהגת המשטרה להתעלם מציון כתובת עוה"ד בהודעה להישפט, ושולחת בדרך השגרה את הזימונים לנהגים, למרות שהם בחרו להיות מיוצגים ע"י עו"ד.

"תופעה" זו גורמת ללא מעט בקשות "צודקות" לביטול פסקי דין, ואף גורמת אי נעימות לנאשמים, שסבורים – בצדק – כי עניינם מטופל על ידי עו"ד.

לכן, כמו ש- ביהמ"ש יכול להטיל הוצאות על מבקש/ נאשם שגורם לדחייה ו/או מלאכה מיותרת ל- ביהמ"ש, אותו דבר ישים גם כלפי המשטרה.

בתקווה שעל ידי פסיקת הוצאות, התופעה של אי משלוח זימונים לעורכי הדין,תיפסק , אני מטיל הוצאות משפט על משטרת ישראל בסך 1.000 ₪.

סכום זה ישולם תוך 90 יום מהיום.

לאור האמור, מורה על ביטול פסק הדין מיום 13.02.17.

קובע התיק להקראה ליום _________12.09.17 ____שעה:_________09.00__.