תשתיות נפט ואנרגיה נ' מועצה אזורית חוף אשקלון

פסק דין

העתירה

1.העותרת הינה חברה ממשלתית הפועלת בתחום אחסון נפט ומוצריו. במסגרת פעילותה מחזיקה העותרת בחוות מיכלים גדולה. בתחום השיפוט של המשיבה – המועצה האזורית חוף אשקלון (להלן – "המתחם").

בין העותרת למשיבה פרצו מחלוקות רבות לענין תעריפי וסכומי הארנונה שעליה לשלם בגין אחזקתה במיתחם – סכסוכים שהגיעו לכלל עתירות לבית משפט זה ב- 1995, ב- 2001 ועתה שבה העותרת בשלישית בעתירה זו שבפני.

נשוא העתירה הינה "שומת ארנונה מתוקנת" לשנת 2008 שהוציאה המשיבה לעותרת ב- 16.12.08 בגין המתחם בסכום כולל של 8,087,844 ₪.

בשומה זו תיקנה המשיבה את השומה הקודמת ביחס לאותו המיתחם (לשנת 2008) שהסתכמה ב- 3,349,691 ₪.

ההפרש הגדול בין השומה המקורית לשומה המתוקנת מקורו בסיווג שונה של שטחי ושימושי העותרת במתחם. שני השינויים הבולטים הינם בשינוי הסיווג של כ- 470 דונם מסיווג של "קרקע תפוסה אחרת" (לפי 0.41 ₪ למ"ר) לסיווג של "קרקע תפוסה לאחסון" (לפי 6.29 ₪ למ"ר) וסיווג חלק משטחי המיכלים מ"מבנה לאחסון" (לפי 58,94 ₪ למ"ר) ל"מיכלים לאחסון ואיגום נפט" (לפי 132,75 ₪ למ"ר).

2.טענתה הראשונה והעיקרית של העותרת הינה כי ביום 25.3.02 ניתן תוקף של פסק דין בבית המשפט לענינים מנהליים בבאר שבע, להסכם אליו הגיעו העותרת והמשיבה בגדרה של עתירת העותרת בעת"מ 275/01 בנוגע לחיובי הארנונה ביחס למתחם דנן.

בסעיף 3 לאותו ההסכם נקבע כדלהלן:

"מתחילת שנת הכספים 2002 ואילך, חיוב הארנונה של תש"ן (העותרת) ייעשה על בסיס השטחים הסיווגים והתעריפים המפורטים להלן...".

והסעיף מונה ומפרט את הסיווגים והתעריפים בהתאם לאלו שבבסיס החיוב שבשומה הקודמת. בסעיף 4 להסכם האמור נקבע כי סיווג שטח הקרקע התפוסה בהיקף 476 דונם – יהיה על פי סיווג "קרקע תפוסה אחרת".

המשיבה חייבה את העותרת – החל משנת 2002 ועד ל"שומה הראשונה" של 2008 בהתאם לסיווגים ולתעריפים הנ"ל.

ברם, בשומה החדשה (נשוא העתירה) הודיעה המשיבה לעותרת כי:

"מבדיקה שערכה המועצה לאחרונה עולה כי הושתו עליכם חיובי ארנונה שגויים בגין הנכסים המוחזקים על ידכם... מהבדיקה עולה כי השטחים בהם הנכם מחזיקים בפועל וסיווגם – הינה כדלהלן...".

לטענת העותרת – ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין (במרץ 2002) היה והינו הסכם הצופה פני עתיד ואשר המשיבה אינה רשאית להשתחרר מהמוסכם בו – כפי שמנסה היא לעשות ב"שומה החדשה".

המשיבה טוענת כנגדה כי "הלכה פסוקה היא שהסכם פשרה בענין ארנונה, כדוגמת הסכם הפשרה נשוא עתירה זו, אינו כובל את הרשות לעולמי עד, וכי הרשות רשאית להשתחרר מההסכם שכרתה אם האינטרס הציבורי מחייב אותה לעשות כן". המשיבה תומכת טענתה זו בפסקי דין שונים שניתנו לענין זכותה, ולעיתים חובתה, של רשות להשתחרר מהסכם פיסקאלי – שעה שמתברר כי הוא אינו משקף מציאות ריאלית וחוטא ליעד של מיסוי נכון ואמיתי.

3.טענותיה החלופיות של העותרת מתייחסות לשומה המתקנת גופה – ולפיהן סיווגי התעריף שקבעה המשיבה אינם הסיווגים המשקפים נכונה את טיב השימוש בחלקים השונים של המתחם.

המשיבה חולקת על טענות אלה לגופן ומוסיפה טענה מקדמית כי שאלות אלה תלויות ועומדות בפני ועדת הערר לעניני ארנונה בגידרו של הערר שהגישה בפניה העותרת כנגד אותם הסיווגים.

בשל כך, טוענת המשיבה, דין עתירה זו להידחות על הסף שכן סוגיות הסיווג שמעוררת העותרת אמורות להתברר בפני ועדת הערר ולהיות מוכרעות על ידה.

4.העותרת מעלה טענות נוספות בעתירתה.