תשעה חודשי מאסר בפועל לבעל שתקף את אשתו ובנו

במסגרת הסדר טעון אליו הגיעו הצדדים תוקן כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם ועל פי הודאתו הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות במספר מועדים ועבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות.

המדובר בארבעה אישומים.

האחד מיום 15.01.06, והרקע לו ויכוח שהתנהל בבית הנאשם ואשתו בשעות הערב, במהלכו קילל הנאשם את המתלוננת באמרו לה: "אינעל ... יא כלבה." בהמשך, לאחר שהמתלוננת עלתה לישון בחדר בנם במיטתו, עלה הנאשם אחריה, תפס אותה בכתף שמאל, משך בשערה והפילה על הרצפה, אמר לה לקחת את בגדיה ובגדי הילד ולעזוב את ביתם ואכן המתלוננת עזבה לבית הוריה.

אישום נוסף, ענינו אירוע מיום 07.01.06, כאשר בשעות אחה"צ ביקש הנאשם מאשתו ומבנם בן השש שימצאו את חפיסת הסיגריות שלו, ומשלא מצאו כעס וסטר לאשתו ולבנם.

בתאריך 04.11.05 בחג איד אל פיטר בשעות הצהרים, תקף הנאשם את אשתו בביתם, בכך שמשך בשערה, שרט אותה מעל גבה הימנית, דחפה עד שנפלה על המיטה, וכתוצאה מכך נגרמה לה שריטה מעל הגבה.

כנגד הנאשם תלוי  ועומד עונש מאסר מותנה החל בתיק שלפני. התביעה מבקשת להורות על הפעלת עונש המאסר המותנה וכן לגזור על הנאשם עונש מאסר נוסף בגין כל עבירת אלימות, בה הורשע וזאת לריצוי במצטבר לעונש המאסר המותנה שיופעל.

הוגש תסקיר שירות מבחן המכיל המלצה להארכת עונש המאסר המותנה תוך העמדת הנאשם בפיקוח שירות המבחן למשך שנה. זאת מהנימוקים המפורטים בתסקיר ובעיקר נוכח הנכונות שמביע כיום הנאשם לטפל בקשייו ובבעיותיו.

הסניגור מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן.

לשיטתו של הסניגור, היתה הסכמה שהנאשם ישלח לקבלת תסקיר, כאשר הוא מפנה לפרוטוקול הדיון בו מופיעה ההסכמה להפניה לשרות המבחן.

אומר כבר עתה כי פרשנות ההגנה את דברי התביעה איננה תואמת, בכל הכבוד הראוי, את פשוטם של דברים.

ב"כ התביעה הודיעה כי במסגרת ההסדר ישלח הנאשם לקבלת תסקיר אשר יבחן את נושא הארכת המאסר המותנה, אך מיד בהמשך ציינה מפורשות וברורות:

            "כאשר עמדת התביעה למאסר בפועל ממושך"

הנה כי כן לא קמה לנאשם כל עילת הסתמכות והתביעה הבהירה עמדתה לענישה מלכתחילה, ועוד טרם מענה.

ואכן הסניגור מודיע לאחר מכן כי הבהיר לנאשם "את עמדת התביעה והנאשם מודה".

הנה כי כן הדיון יתמקד בטעוני הצדדים והנסיבות ובמנותק מכל יחוס התחייבות של התביעה להארכת המאסר המותנה.

בעוד התביעה טוענת לחומרת הנסיבות, כמפורט בפרוטוקול, מפנה הסניגור לתסקיר שירות המבחן המפרט את הנסיבות האישיות, מצוקת המתלוננת נוכח מעצרו של הנאשם, הבעת החרטה, קבלת האחריות, גילוי התובנה לשליליות ההתנהגות, והמוכנות כיום - למרות הבעיות הכלכליות הקשות - להרתם להליך טיפולי ממושך.

עוד טוען הסניגור כי תדירות העבירות וחומרתן אינן מצויות ברף הגבוה.לגבי השריטה המופיעה בכתב האישום, טוען הסניגור כי הוא לא נצפתה על ידי השוטרים עת ראו את המתלוננת, והאישום מסתמך על אמירת המתלוננת. למרות זאת מצא הנאשם להודות, הביע חרטה, קיבל עליו הדין, וגם זאת יש לזקוף לזכותו.

עוד מפנה הסניגור לנסיבות האישיות, לעובדה שמדובר בתא משפחתי, הכולל את הנאשם, המתלוננת ובנם בן השש וחצי.

אליבא דהגנה, לא יהיה במאסר כדי לתרום לתא המשפחתי, ולהפך, כל עונש מאסר יפגע בתא המשפחתי.