תשלום תמורה עבור שירותי בנייה

טענות התובעת:

הנתבעים הזמינו שירותי בניה אצל התובעת. בד בבד עם חתימת ההסכם רכשו הנתבעים מחברה הקשורה לתובעת , שיר-גד נכסים (1992) בע"מ (להלן - שיר-גד), את המבנה הסמוך למגרש שבו היו אמורות להתבצע עבודות הבניה שהוזמנו (להלן - המבנה). שירותי הבניה שהוזמנו סופקו במועד על ידי התובעת בהתאם לקבוע בהסכם ובהתאם לתכניות שהגישו הנתבעים ואשר אושרו על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה (להלן - הועדה המקומית). הנתבעים הפרו את חובותיהם לעניין תשלום התמורה. הנתבעים נמנעו מלקבל את החזקה בשטחים שנבנו על ידי התובעת ומלשלם את יתרת חובם לתובעת. למרות זאת פעלו הנתבעים להשכרת השטחים שנבנו לצדדים שלישיים.

ההתקשרות הראשונית נעשתה בין התובעת ובין הנתבע 1. ביום 30.9.97 נחתם הסכם בין התובעת ובין הנתבע 1 כנאמן של הנתבעת 2 (להלן - ההסכם). בהתאם להוראות ההסכם הוזמנה בניה של 120 מ"ר בצמידות למבנה (להלן - העבודות). ביום 23.12.97 הזמינו הנתבעים מהתובעת בניה של 26.96 מ"ר נוספים. הנתבעים חתמו על סקיצה אשר הוגשה לועדה המקומית (להלן - הסקיצה). הועדה המקומית אישרה בניה בשטח כולל של 135.67 מ"ר בלבד. סוכם כי הבניה תהיה בהתאם למפרט הטכני והתכניות שצורפו להסכם. עבור העבודות התחייבו הנתבעים לשלם 165,000$ בצירוף מע"מ. עבור ביצוע הבניה הנוספת, שאושרה על ידי הועדה המקומית בשטח של  15.67 מ"ר (להלן - התוספת), סוכם כי ישולם סך של 20,371$ בצירוף מע"מ.

לאחר חתימת ההסכם פעלה התובעת להוצאת היתרי בניה. בגין הוצאת היתר הבניה שולם לתובעת סך של 50,625$.

הנתבעים איחרו בביצוע התשלומים וחלק מהסכומים שהיה על הנתבעים לשלם טרם שולם עד כה.

משלא שילמו הנתבעים את חובם לתובעת, מחזיקה התובעת במבנה שהוקם מכח זכות העכבון העומדת לה. הודעה על כך נמסרה לנתבעים.

טענות הנתבעים:

כל העסקאות שנעשו בין הנתבע 1 ובין התובעת ושיר-גד נעשו בשמה של הנתבעת 2 ועבורה. עסקאות אלו אושררו על ידי הנתבעת 2 כדין. למנהל התובעת היה ברור, שהנתבע 1 חותם על כל המסמכים כנאמן של הנתבעת 2.

ביצוע העבודות והתוספת טרם הסתיים, שכן טרם התקבל אישור איכלוס (טופס 4) וכן טרם בוצעו השינויים שנדרשו על ידי הנתבעים.

חתימת הנתבעים על הסקיצה היתה מלכתחילה אישור על תנאי לביצוע התוספת. בדיעבד התברר, כי ביום 10.11.97 נחתם הסדר פשרה בין הדיירים בבית המשותף, שהמבנה מהווה חלק ממנו. על הסכם הפשרה חתם מנהל התובעת בתפקידו כמנהל שיר-גד. מנהל התובעת לא הודיע לשאר הדיירים, כי המבנה נמכר על ידו קודם לכן לנתבעים. הוא גם לא הודיע לנתבעים על חתימת ההסכם, אשר מגביל את זכותם של הנתבעים לבצע הרחבת הבניה. משנודע הדבר לנתבעים לא אישרו הנתבעים את ביצוע התוספת. כפי שעולה מהוראות ההסכם, היה על הנתבעים לבקש בכתב את ביצוע התוספת. הם מעולם לא ביקשו זאת. אמנם הנתבעים שילמו בתחילה תשלום עבור בניית התוספת, אך זאת מתוך אמונה בדבריו של מנהל התובעת, ולפיהם אושרה בניית התוספת, וכי הנתבעים יוכלו להרשם כבעלים גם של התוספת. תשלום זה קוזז בהמשך מהתשלום הבא בגין העבודות, וזאת לאחר שנודע לנתבעים על קיומו של אותו הסכם פשרה בין הדיירים, כאמור לעיל. הנתבעת 2 היתה מוכנה לשלם עבור התוספת, אך היות שלא ניתנה לה שום ערובה לרישום זכויותיה כדין לאחר בניית התוספת, וזאת לאור הוראות הסכם הפשרה הנ"ל, לא אישרה את ביצוע בניית התוספת.

קיומה של זכות העיכבון הנטענת על ידי התובעת מוכחשת על ידי הנתבעים.

דיון:

חבות בתשלום בגין השלמת הביצוע.

טענתם המרכזית של הנתבעים, כי טרם הושלם ביצוען של העבודות והתוספת.

בסעיף 6 להסכם שבין הצדדים, אשר צורף כנספח א לתצהיר מנהל התובעת נקבע אופן תשלום התמורה, כדלהלן:

10,000$ עם קבלת אישור לביצוע העבודות מהועדה המקומית לתכנון ובניה;

35,000$ עם הוצאת היתר בניה;

20,000$ עם גמר יציקת רצפה;

20,000$ עם גמר יציקת תקרה;