תשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת מלאי ומזגן

פ סק דין

א.         כללי

1.         זוהי תביעה שביסודה עתירה לתשלום תגמולי ביטוח. התובעים, אחים, ביטחו את עיסקם (מבנה ותכולה) מפני שורה של סיכונים אפשריים ובהם פריצה. הנתבעת 1 (להלן: "עילית") היא המבטחת. הנתבעת 2 (להלן: "מ.ש.ב") היא החברה שהתקינה מערכת אזעקה בבית העסק וכן נתנה שירותי מוקד לבית העסק. הנתבעת 3 (להלן: "אריה") היא - כנטען - מבטחת חבותה של הנתבעת 2 כלפי צדדים שלישיים. מ.ש.ב. שלחה הודעה לצד שלישי לאריה.

2.         בין התאריכים 30/7/00 ל-1/8/00, הכלולים בתקופת הביטוח של התובעים אצל עילית, ארעה - לטענת התובעת - פריצה באחד המבנים בהם שכן עסקם, הנמצא ברח' ההגנה 23 פתח תקווה. בפריצה זו נגנבו מזגן, ומלאי של נעליים שיועדו למכירה. עילית סרבה לשלם תגמולי ביטוח. מכאן התביעה, הכוללת את ערכם הנטען של המלאי והמזגן שנגנבו, אבדן רווחים שהיו צפויים להתקבל ממכירת המלאי שנגנב, עלות החלפת המנעולים, ריבית בנקאית על הרווחים שנמנעו, ופיצוי על עגמת נפש.

3.         מ.ש.ב., הנתבעת 2 ושולחת ההודעה לצד שלישי, לא הגישה סיכומים. דינה, על כן, כדין נתבעת שלא התייצבה לדיון ועל כן זכותם של התובעים לפסק דין נגדה כפופה לכך שעמדו בנטל ההוכחה של תביעתם כלפיה ככל שהוא מוטל עליהם (תקנות 160(ד) ו-157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

4.         הדיון התמשך שנים רבות. בין היתר תוקן כתב התביעה (עוד ביוני 2002), ולאחר מכן ובמהלך דיוני ההוכחות ארעו תקלות ומחדלים בזה אחר זה, שהביאו לאבדן זמן רב ויקר.

ב.         המחלוקות שבין התובעים לנתבעת 1 (עילית)

5.         עיון בסיכומי התובעים ועילית מלמד, כי המחלוקות ביניהן הן כדלהלן:

א)         הנימוקים שנתנה עילית בזמנו לדחיית תביעת התובעים, והתוצאות הנובעות מכך.

ב)         הפרתם הנטענת של תנאי המיגון שבפוליסה על ידי התובעים, ותוצאות ההפרה ככל שהיתה.

ג)          הוכחת מקרה הביטוח.

ד)         גובה הנזק (לרבות הטענה כי התובעים כשלו בהוכחת נזקם ודין התביעה להידחות כליל עקב זאת).

ג.          נימוקי עילית לדחיית התביעה טרם הגשת התביעה

6.         התובעים טענו בסיכומיהם כי עילית נמנעה מלהוכיח את תוכן המכתב (או המכתבים) שבו (או בהם) הודיעה למבוטחים על דחיית תביעתם, ועל כן - לשיטתם - אין עילית רשאית לטעון דבר כנגד התביעה. הטענה לא נטענה בכתב התביעה (המתוקן). יתרה מכך: בס' 15 לכתב התביעה המתוקן פרטו התובעים את הסיבות לדחיית התביעה כפי שנטענו על ידי עילית, ולכתב התביעה המתוקן אף צורפו שני מכתבים של עילית (נספחים ג'1          ו-ג'2). במכתב הראשון שבין המכתבים דלעיל נאמר כי התביעה נדחית משום שלא הופעלה מערכת האזעקה כנדרש בפוליסה, וכי לא הוכח קיום חוסר המלאי אשר נטען כי נגנב. המכתב השני מפנה למכתב הראשון לעיל. די בכך כדי להשמיט הבסיס מתחת לטענה כפי שנטענה בסיכומי התובעים. נכון לומר, עם זאת, כי הנתבעת 1 לא תוכל לכפור בעצם קיום מקרה הביטוח וזאת משום שלא הטילה ספק בכך בפני המכתבים הנ"ל, בכפוף לזכותה של הנתבעת להעלות טענת מרמה (וראה רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי נ. אסולין, נפסק בבית המשפט העליון ביום 4/5/06).

ד.         נושא המיגון

7.         בפוליסת הביטוח נכתב כי "תנאי מוקדם" לחבות המבטחת על פי הפוליסה הוא "כי הרכוש המבוטח מוגן כנגד סיכוני אש, התפוצצות ופריצה". לגבי הנכס נשוא התביעה נאמר ברשימה של הפוליסה כי לפי דו"ח הסוקר קוצר-נוימן נדרשת מערכת אזעקה תקינה וכשירה לפעולה, וכן נדרש כי המערכת הנ"ל תחובר למעקב באמצעות משדר אלחוטי ובחיבור קווי.

8.         הפגם הראשון הנטען על ידי המבטחת הוא כי לא היה חיבור קווי, אלא אלחוטי בלבד. עובדה זו לכשעצמה אינה שנויה במחלוקת. הפגם השני הנטען הוא כי מערכת האזעקה לא נדרכה בעת שמקום העסק (שכנטען נפרץ) נסגר לאחרונה על ידי בעליו (או עובדיו) טרם הפריצה הנטענת.

9.         סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") קובע כי מקום שמבוטח נדרש לנקוט "אמצעים להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית" והוא לא עשה כן, יחולו הוראות סעיפים 18 ו-19 לחוק האמור. על סעיף 21 לחוק אין להתנות כלל (סעיף  39(א) לחוק), ועל סעיפים 18 ו-19 ניתן להתנות רק לטובת המבוטח או המוטב (סעיף         39(ב) לחוק). במילים אחרות, מדובר בדין קוגנטי. לפי הסעיפים האמורים "אמצעים להקלת הסיכון", היינו אמצעי מיגון (גם אם נניח - לטובת הנתבעת - כי האמצעים הללו יש בהם להקל "הקלה מהותית" על הסיכונים המבוטחים, כדרישת סעיף 21 לחוק), אינם יכולים להיות "תנאי מוקדם" לכיסוי הביטוחי, אלא שהפרת המוסכם בפוליסה בנושאים אלה עשויה להקים למבטח הגנה מלאה או חלקית, לפי המקרה, בהתאם לכלל הקבוע בסעיף 18(ג) לחוק ובכפוף לסעיף 19 לחוק, הקובע כי בהתקיים אחד המקרים המפורטים בו אין המבטח זכאי כלל לסעדים בשל הפרת תנאי המיגון על ידו. אף שחוק חוזה הביטוח נכנס לתוקף לפני כ-25 שנים(!), ואף שההוראות האמורות הן - כאמור - קוגנטיות, מוסיפות עד היום חברות הביטוח לנסח את הפוליסות שלהן תוך שימוש במילים "תנאי מוקדם" בהקשר לתנאי המיגון וכן מוסיפות לטעון בבתי המשפט כי אכן בתנאי מוקדם מדובר. במרבית המקרים, גם המבוטחים נתפסים לאותו קו טיעון מוטעה ואינם תוקפים כלל את תוקפה של טענת ה"תנאי המוקדם", ועל בסיס הנחה מוטעית אך משותפת זו גם ניתנים פסקי דין רבים. לא נעלם מעיני פסק הדין של בית המשפט העליון (בפני דן יחיד, כלומר שאין מדובר בתקדים מחייב), ב-רע"א 282/06 לילי ניקוי יבש בע"מ נ. עילית חב' לביטוח בע"מ. לדעתי אין זה נכון לומר שפסק דין זה קובע כי סעיפים 18 ו-21 לחוק אינם חלים על הפרת תנאי מיגון שנקבעו כתנאי מוקדם בפוליסה. ראשית, פסק דין זה עוסק בטענת המבוטחת כי לפי הסעיפים האמורים לחוק מבטח שלא וידא באופן פעיל את קיומם של אמצעי מיגון כמוסכם ואף לא ביטל את הפוליסה, לא יוכל לטעון בענין המיגון. לא זה המישור שאני דן בו כעת. שנית, כל הדיון לגופו של ענין בפסק דין זה נעשה אגב אורחא ולאחר שנקבע כי אין בקשת רשות הערעור שם מצדיקה דיוק בערכאה שלישית. שלישית, באותו מקרה היתה הסכמה דיונית מפורשת לפיה לא הותר להרחיב חזית והטענות לגבי סעיפים 18 ו-21 לחוק לא נכללו בכתב התביעה. לכל אלה אוסיף בכל הכבוד והזהירות כי לטעמי רשאי בית משפט להידרש לשאלות שעניינן הוראת חוק קוגנטית גם מיוזמתו שלו. הוראה קוגנטית בחוק באה להגן על אחד הצדדים ולמנוע מהצד האחר להתנות עליה. לטעמי בדיוק כפי שאין החוק מאפשר להכיר בהסכמת המבוטח לראות באמצעי מיגון משום תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי, כך גם אין הוא מאפשר לראות בהימנעותו של המבוטח מלטעון במפורש בכתב תביעתו שנושא המיגון אינו תנאי מוקדם לכיסוי, משום ויתור על טענה זו ככל שמקורה בהוראות חוק שאין המבטחת רשאית להתנות עליהן. עוד אציין כי פסק הדין ב-ע"א 723/80 לה נסיונל נ. חיים שאול המובא בענין זה בסיכומי הנתבעת, הגיעה העת שיחדל לשמש אסמכתא בעניינים אלה, שהרי חוק חוזה הביטוח נחקק לאחר הגשת הערעור נשוא פסק דין זה וממילא אינו חל על הפוליסה שעמדה לדיון שם. טרם חקיקת החוק לא היתה כל מניעה בדין כי מבטח יתנה את הכיסוי הביטוחי בתנאים מוקדמים בכלל, לרבות בתנאים מוקדמים של דרישות מיגון. השאלה כיום היא האם מצב זה השתנה עם כניסתו לתוקף של חוק חוזה הביטוח, ועל שאלה זו אין פסק דין המבוסס על הדין שקדם לחוק זה יכול לענות.