תשלום שכר טרחה מוגדל בעבור ייצוג מטעם הסיוע המשפטי שיקולים ודרכי הכרעה

החלטת בית הדין האזורי וערעור דנן

לפנינו ערעורה של עו"ד [פלונית] שייצגה בכמה הליכים בבתי הדין את המשיבה הפורמלית בהליך זה מול המשיב (הפורמלי), וזאת מטעם הלשכה לסיוע משפטי.

עניינו של ערעור זה הוא החלטת בית הדין הרבני האזורי חיפה שסירב לאשר את בקשתה של המערערת כי ישולם לה שכר טרחה גבוה מהרגיל בשיעור של 100% נוספים, היינו שכר טרחה כפול, נוכח העבודה המרובה שהשקיעה בייצוגה של מרשתה הנ"ל, בקשה שמי שאמור למעשה להיות המשיב בעניינה הוא הלשכה לסיוע משפטי הנדרשת לשלם תשלום זה, אלא שזו אכן הודיעה על הסכמתה לבקשה.

בית הדין הרבני האזורי בחיפה מתח ביקורת על התנהלות המערערת שלפנינו בהליכים השונים, התנהלות שלשיטת בית הדין הביאה להתארכות ההליך ולאו דווקא סייעה למרשתה של המערערת.

לפיכך קבע בית הדין שאין הצדקה לתשלום המבוקש והוסיף להבהיר את עמדתו כי מתפקידו של מייצג גם להסביר למרשו מתי אין תוחלת בהליך ולהניאו מצעדים משפטיים שיתישו את מערכת המשפט בכדי ושלא לצורך ולמעשה גם יענו את דינם של הצדדים.

לביקורתו של בית הדין הצטרף גם המשיב האמור והציג אסמכתאות לכך שההתנהלות בעניין שבינו לבין המשיבה שיוצגה בידי המערערת לא הייתה הראויה או הנכונה ביותר בלשון המעטה. הוא כמובן מלין על עינוי דינו שלו עקב האמור ועל הוצאותיו המשפטיות שנגרמו מכך, אלא שאגב כך סבור הוא כפי שעולה מן הדברים, כי אכן התנהלות זו לא הועילה ולא הייתה עשויה להועיל אף למשיבה, ועל כן אינה מצדיקה תשלום שכר טרחה מוגדל על חשבון משלם המיסים שגם כך שילם "תשלומי כפל" ואולי "תשלומי ארבעה וחמישה" בהליכים הרבים והממושכים, שהרי הן שכר באת כוח המשיבה, המערערת שלפנינו, והן שכר הדיינים וצוות בית הדין (שאומנם הוא שכר קבוע אבל יכול היה לממן את עבודתם למען הציבור בהליכים אחרים) משולם מכיסו של הציבור.

המערערת משיגה על כמה מקביעותיו העובדתיות של בית הדין שעליהן נסמכו מסקנותיו האמורות, ובעיקר משיגה על מסקנותיו העולות מהן. לטענתה, את תפקידה כמייצגת מילאה כראוי תוך הקפדה על הוראות החוק ועל כללי האתיקה, שמירת כבוד בית הדין (נעיר כי לא מצאנו שנאמר אחרת בעניין זה בדברי בית הדין) ונאמנות ללקוחה. את ביקורתו של בית הדין על חלק מההליכים, הליכי סרק לפי דברי בית הדין קמא, סבורה היא שיש להפנות ללקוחה שאותה ייצגה ולא אליה, היא אף מבהירה, כי אכן נהגה כפי שאמור עורך דין לנהוג לדברי בית הדין עצמו ויעצה ללקוחתה להימנע מפתיחה בהליכים ומהגשת בקשות כשסברה שהללו חסרי תוחלת.

בנוסף לאמור, טוענת המערערת, כי מעולם לא נתקלה בסירוב של ערכאה שיפוטית לאשר בקשה ממין זה שהגישה, בהיותה בקשה מוסכמת. לדעתה, אין מקום לדחיית בקשה ממין זה שעה שהגורם המוסמך לאשרה – היינו הסמכות בלשכה לסיוע משפטי – אישר את הבקשה והסכים לה, שכן אישורו של בית הדין במצב זה הוא עניין פרוצדורלי פורמלי בלבד.

דיון והכרעה

לאחר בחינת העובדות, הטענות והוראות החוק הרלוונטיות אנו מחליטים לקבל חלקית את הערעור, לבטל את החלטת בית הדין האזורי ולאשר תשלום שכר טרחה מוגדל וכדלהלן.

עם זאת טרם ננמק את החלטתנו הנ"ל נקדים ונאמר שאיננו מקבלים כלל את דבריה האחרונים של המערערת, שתפקידו של בית הדין באשרור שכר הטרחה הוא פרוצדורלי בלבד, וכפי שיבואר.

תפקידה של ערכאה שיפוטית בבקשה לפסיקת שכר טרחה מוגדל מקופת הסיוע המשפטי – אישור פורמלי או בחינה עניינית והכרעת דין

איננו מקבלים את הטיעון האחרון, שלוקה בהנחה מעוותת כי ערכאה שיפוטית אמורה לנהוג כ'חותמת גומי' בכלל ובפרט בהחלטות הנוגעות לכספי הציבור.

ובמה דברים אמורים?

ההוראות בדבר תשלום שכר הטרחה למייצגים מטעם הלשכה לסיוע משפטי קבועות בתוספת השנייה לתקנות הסיוע המשפטי, תשל"ג – 1973, (להלן גם: התוספת או התקנות, בהתאמה). לענייננו רלוונטיים שני תתי־סעיפים בתוספת.

נקדים ונבהיר:

סעיף 1(ב) לתוספת מפרט את שכר הטרחה על פי הערכאות השונות וסוגי ההליכים שבעניינם ניתן הסיוע המשפטי:

בפסקה (1)(א) מפורט השכר בעניינן של ערכאות אלה: בית משפט שלום, בית משפט מחוזי, בית דין אזורי לעבודה, בית הדין הארצי לעבודה, בית המשפט העליון (התרת נישואין, בקשות בפני רשם בית המשפט העליון); בפסקה (2)(א) מפורט השכר לעניין הליכים בבית המשפט לענייני משפחה ובפסקה (3) לעניין בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול.