תשלום פרמיות לסוכן ביטוח כמוהו כתשלום לחברת הביטוח

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך 1,248 ש"ח.

כלל חברה לביטוח (להלן: "התובעת"), הינה חברת ביטוח אשר בזמנים הרלוונטיים הנפיקה לבקשתו של מר מרקוביץ יניב (להלן: " הנתבע") פוליסה לביטוח עסק מספר 552631710 מיום 01/02/05 ועד 31/01/06.

עקב אי תשלום מלוא הפרמיה על- פי הנדרש בפוליסה ביטלה התובעת את הפוליסה התובעת שלחה מספר מכתבי התראה לנתבע לתשלום חוב הפרמיות אך ללא הואיל.

לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיה כל ברירה אלא מלהגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

הנתבע מודה כי ביקש לרכוש ביטוח לעסקו (שאוורמה שאו) ברחוב אליעזר יפה 3 ברעננה. את הביטוח רכש הנתבע באמצעות סוכנות ביתן שירותי ביטוח (להלן: " הסוכנות"). הנתבע העביר לידי הסוכנות את מלוא התשלומים שנדרשו בעבור הקמת הפוליסה בסך 2,100 ש"ח וזאת בארבעה תשלומים של 525 ש"ח כ"א. כאסמכתא לכך הפנה הנתבע את בית המשפט להעתקי השקים וכן דפי חשבונו של הנתבע המאשרים את פירעון השקים (צורפו כנספחים ב'- ג' לכתב ההגנה). לאחר תקופה של שלושה חודשים משמכר את עסקו ביקש לבטל את הפוליסה ואכן לאחר מספר חודשים קיבל הנתבע והחזרו לו הפרמיות העודפות על ידי זיכוי וזאת באמצעות העברה בנקאית של 960 ש"ח וכן בשיק ע"ס 540 ש"ח.

הנתבע מפנה את בית המשפט לדף תנועות אשר צורף לכתב התביעה ממנו עולה כי בחודש 06/05 קיבל הנתבע זיכוי מאת התובעת בסך 1,430 ש"ח. לגישתו הזיכוי האמור עומד בניגוד לטענת התובעת לפיה הנתבע נותר חייב כספים כלשהם.

בדיון מקדמי מיום 17/09/07  טענה ב"כ התובעת כי מעיון בפוליסה ניתן להבחין שהמדובר ב"פרופיל סוכנים" ולא "ביתן". לגישת ב"כ התובעת בגין הפוליסה לא קיבלה מרשתו כל כספים. באשר לטענת הזיכוי שהועלתה השיב ב"כ התובעת כי אין המדובר בזיכוי אלא בתוצאה חשבונאית של ביטול הפוליסה ודרישה לתשלום החלק היחסי.

הנתבע טען כי מעולם לא התקשר עם פרופיל סוכנים ואינו מכיר את החברה, לגישתו את ההחזר קיבל מהסוכנות וזאת בשיק משוך לפקודתו מאת ביתן סוכנויות ביטוח.

בהחלטה במעמד הצדדים אפשרתי לנתבע להמציא לבית המשפט בתוך 21 יום דף חשבון ובו סימון של הכספים אשר קיבל לטענתו כהחזר פרמיות וכן תצהיר של אביו של סוכן הביטוח. ביום 09/10/07 הומצאו לבית המשפט המסמכים האמורים.

בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת טענה כי אין חולק בין הצדדים כי הנתבע ביקש את הפקת הפוליסה וטענתו של הנתבע כי שילם בעבור הפוליסה היא בטענה מסוג "הודאה והדחה" ומשכך מוטל נטל ההוכחה על כתפי הנתבע להוכיח כי אכן שילם.

התובעת טוענת כי איננה מכירה את סוכנות ביתן והיא איננה הסוכנות  הרשומה בפוליסה. לגישת התובעת מעולם לא עבדה מול סוכנות ביתן אלא מול סוכנות פרופיל סוכנים. מעיון בשקים אשר מסר הנתבע עולה כי השקים ניתנו לפקודת ביתן סוכנויות ולא לפקודת התובעת. לגישת התובעת מאחר והשקים האמורים לא שולמו לה לא ניתן לדעת בעבור מה שולמו הכספים. יתרה מכך טוענת כי אינה יודעת בעבור מה העביר ביתן את הכספים לנתבע ובעבור מה. 

תביעה זו נוהלה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן:

נטל ההוכחה ונטל השכנוע בתיק זה

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל  השכנוע  שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364).

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

לעניין נטל השכנוע - ההלכה היא, שכאשר טענת ההגנה היא מסוג "הודאה והדחה"  נטל הראיה והשכנוע רובץ על כתפיי הנתבע. ראה, למשל, ע"א (חיפה) 4224/99  משה אסאו נ' בנק דיסקונט לישראל, תק-מח 2000(2), 1576, 1579.

דעתי היא כדעת התביעה שבתיק זה נטל השכנוע מוטל על הנתבע. אין חולק כי הפוליסה הוזמנה אולם קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לתשלום בעבורה. לדידי,  מוטלת על הנתבע החובה להוכיח כי אכן שילם בעבור הפוליסה הנדונה, וכי התשלום נעשה לגורם אשר יכול לחייב את התובעת.

סבורני שהנתבע עמד בנטל המוטל עליו ודין התביעה להידחות.

ביצוע התשלום: