תשלום הלוואה שנטלה האשה לפרנסת הבית לפני גירושין

רקע עובדתי וטענות הצדדים

לביה"ד הגיעו זוג שערכו ביניהם הסכם גירושין ביום ה' בניסן תשע"ח (21.03.2018). מועד הקרע הוא ד' באייר תשע"ח (19.04.2018), והגירושין עצמן התקיימו ביום י"ז באייר תשע"ח (02.05.2018).

מונחת לפנינו תביעת האשה להחזר מחצית הלוואה שלקחה בתאריך ד' בתשרי תשע"ז (13.09.2017). לטענת האשה הלואה זו הינה משותפת, שכן נעשתה קודם מועד הקרע, ומכאן בקשתה לכיסוי מחצית הלואה על ידי הבעל. עוד מוסיפה האשה לטעון שההלואה נעשתה לצורך כיסוי ההוצאות השוטפות ותחזוקת הבית, וכיון שהחשבון המשותף היה לא פעיל בגין חובות שצבר, לקחה הלואה מחשבונה הפרטי לצורך הנ"ל. טענת הבעל הינה שהוא אינו יודע על הלואה זו, וכמו כן הוא חושב שהלואה זו נעשתה לצורך ענייניה של האישה לצורך סיוע משפטי בתביעת הגירושין וכדומה. הוסיף הבעל שאם אכן יתברר שהלואה זו נזקקה לצורך הוצאות הבית, אז הוא יהיה מוכן לשלם חלקו. התקיים דיון בנושא זה ויצאה החלטה ביום ט' בסיון תש"פ (1.6.2020), ונצטט חלקה:

"בדיון הנוכחי נידונו שלושה עניינים.

 העניין האחד - הלוואה בסך 40,000 ש"ח שנטלה האשה לשעבר טרם מועד הקרע מחשבונה האישי. האשה לשעבר טוענת שהשתמשה בה לצורך כלכלת הבית. הבעל לשעבר טוען שבמידה ואכן הכספים שימשו לצרכי הבית כי אז יש טעם לנטילת ההלואה ויש לשלם אותה בשיתוף, אלא שאינו יודע לשם מה נלקחה הלוואה זו ואפשר שהאשה השתמשה בה לצרכים פרטיים שלה.

בדיון התברר כי הועברו מחשבונה הפרטי של האשה לשעבר לחשבון המשותף סכומים בערך בגובה משכורתה החודשית ועולה אם כן שההלוואה ניטלה לחשבונה האישי בלבד.

ביה"ד עבר על דפי החשבון שהציגה האשה ומצוין שם שההלוואה הייתה ביום 13.09.2017. כשעוקבים אחר הוצאותיה של האשה מתאריך זה הרי שעיקר ההוצאות מתחלקות לשלוש ההוצאה הראשונה והגדולה היא שימוש בכרטיס אשראי של האשה. בחודש 10.10.2017 חויב סכום של 5891.86 ש"ח, בחודש 11 באותה שנה חויב סכום של 11,525.86 ש"ח, בחודש 12 של אותה שנה חויב סכום של 6849 ש"ח, ובתאריך 10.01.2018 חויב החשבון בסכום של 6771.60 ש"ח.

הוצאה נוספת העבירה האשה לפקדונות חידוש חן צובר וכמו כן הפקדה לפיקדון חן צובר, ויש עוד הפקדה לפיקדון ישיר סך של 10,000 ש"ח בתאריך 10.12.2017, אבל כלפי חיוב זה יש בתאריך 21.01.2018 פתיחה של פיקדון זה בסכום הנ"ל בחזרה לחשבון, ועל כן כלפי חיוב זה לא צריך פירוט.

הוצאה שלישית אף היא ניכרת, האשה הוציאה כספים במזומן פעמים רבות באמצעות כספומט.

על האשה להמציא לבית הדין תדפיסי כרטיסי אשראי לחודשים שפירטנו לעיל תוך 7 ימים, ובו פירוט של מכלול ההוצאות. כמו כן תבהיר תוך 7 ימים, על מקור ההפקדות בפקדונות החיסכון המצויינים לעיל."

בעקבות החלטה זו הגישה האישה פירוט כרטיסי האשראי שלה, וכמו כן ביה"ד ביקש פירוט הוצאות של האישה על סכום של 4,500 ש"ח שנמשך מכספומט בתאריך 22.01.2018.

הוגשו סיכומים ע"י הצדדים וכעת לפסיקה.

חישוב ההוצאות ובחינתן

ביה"ד עבר על הוצאות האישה מכרטיס האשראי והתברר שאכן כטענת האישה, הוצאות כרטיסי האשראי היו לצורך כלכלת הבית והוצאות האשה השגרתיות שהבעל היה חייב בהן, למעט הוצאה של 3,000 ש"ח בתאריך 18.01.2019 שהעבירה האישה לצורך סיוע משפטי, וחיוב זה ברור בעליל שאין הבעל צריך לשאת. נמצא לפי זה שכל פירוט הוצאות האשראי למשך ארבעת החודשים הנוגעות להוצאות מההלואה שנלקחה אכן משקפים נכונה את הצורך בהלואה זו ומצדיקים את טענת האשה שהלואה זו נלקחה לצורך הוצאות כלכלת הבית, למעט 3000 ש"ח כאמור. וא"כ החשבון הכולל של חיובי האשראי יוצא 31,038.32 ש"ח ואם מפחיתים מזה את ה-3,000 ש"ח מגיעים לחשבון של 28,038 ש"ח.

כמו כן, מעיון נוסף בפירוט דפי החשבון של האשה הרי שהשתלמו שלוש פעימות לתשלום ההלואה מחשבון זה. פעימה אחת 981 ש"ח, פעימה שניה 1,125 ש"ח, ופעימה נוספת של 983 ש"ח, סה"כ 3,089 ש"ח. סכום זה כבר נפרע מערך ההלואה.

עוד נראה מהפירוט שהאישה שילמה סך של 364 ש"ח לפתיחת תיק בביה"ד הרבני, וכמובן שאף סכום זה אין הבעל צריך לשלם.

נמצא שהסכום הכולל לענייננו, כולל עניין הוצאת המזומן החריגה של 4,500 ש"ח, הרי שהגענו לסכום של 38,625 ש"ח המשקפים נכוחה את סך ההלואה שניטלה, בצירוף הוצאות מזומנים שמשלימים את מלוא סכום ההלואה. ביה"ד בדק את הוצאות הכספים הצמודים לזמן נטילת ההלואה והפסיק לבדוק, לאחר שנוכח לראות שהסכום של ההלואה הסתיים עם ההוצאות הנ"ל.

דיון והכרעה