תשובה יוסף נ' חכמון אבנר

החלטה

רקע

1.בפני בקשה לביטול פסק-דין, שניתן במעמד צד אחד ביום 24.11.1994, והוגש לביצוע בהוצאה לפועל רק ביום 18.10.2007. הבקשה לביטול פסק-דין הוגשה ביום 23.8.2008.

2.המבקש, הנתבע, מר חכמון פרג'י אבנר, טוען כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה, ולא ידע על פסק-הדין עד לאחר קבלת האזהרה מההוצאה לפועל. לדבריו, אין בידי ב"כ המשיב עותק מאישור מסירת כתב התביעה או מכתב התביעה עצמו. עוד לדבריו, החוב בהוצאה לפועל הוא כ-150,000 ש"ח, בשל חלוף הזמן, בעוד התביעה היתה על סך של כ-30,000 ש"ח.

3.בתגובה, טוען המשיב, מר יוסף תשובה, כי הבקשה הוגשה באיחור, בלא בקשה להארכת מועד, שכן ניתן לראות כי פסק-הדין נשלח לב"כ המבקש ביום 31.10.07, ועל כן חלף ביום 30.11.07 המועד להגשת הבקשה. עוד מפרט המשיב את הרקע לסכסוך, כדלקמן: בשנת 1987 מכר המבקש למשיב מקרר בתמורה ל-1,000$ שהיו שווים אז 1,500 ש"ח, אולם לא מסר לו את המקרר, והמשיב תבע את המבקש (בהליך קודם), זכה בפסק-דין, ופתח תיק הוצאה לפועל לביצועו. במסגרת אותו תיק הוצאה לפועל, הושג הסדר בין הצדדים, לפיו התחייב המבקש להשכיר למשיב 17 דונם של אדמה חקלאית ל-5 שנים, ועוד לשלם סכום מסוים ב-5 תשלומים חודשיים. המבקש לא עמד בהתחייבויותיו, ועל כן הוגשה התביעה בתיק זה.

תיק ההוצאה לפועל לא נפתח, בשל העדר תוחלת גביה, עד שלאחרונה נודע למשיב, כי המבקש צפוי לקבל סכום נכבד, ועל כן פתח את התיק. באשר למסירת כתב התביעה, לא נשתמר אישור המסירה בידי המשיב, בחלוף הזמן ולאור ביעור תיק בית המשפט. עם זאת, המבקש יודע היטב מה היה מקור החוב, וחזקה כי קיבל את כתב התביעה, שאחרת לא היה ניתן פסק-דין.

4.במקביל, ולאור החלטה שניתנה בדבר שחזור התיק, ביקש המשיב לפטור אותו משחזור התיק, שכן אין בידיו מסמכים כלשהם, וכן ביקש לדחות על הסף את הבקשה לביטול פסק-דין בשל האיחור בהגשתה.

בתגובתו, טען המבקש כי לא ניתן לשנות את ההחלטה בדבר שחזור התיק, ואין למשיב להלין אלא על עצמו לעניין אובדן המסמכים, שכן חלוף הזמן היה בעטיו.

5.בהמשך הדברים, ומשהתמהמה הדיון מלהתקיים מסיבות שונות, הגיש המשיב בקשה לצירוף תצהיר ומסמך, שכן לדבריו מצא בביתו את הסכם הפשרה המדובר, ששימש יסוד לתביעה בתיק זה. המבקש התנגד לצירוף המסמך, במיוחד לאור ההבדלים הבולטים בין תוכנו לבין האופן בו תואר בתגובה לבקשה לביטול פסק-הדין.

6.עד לדיון שהתקיים בפני, ואולי גם מחמת העברת התיק בין רשמים שונים, לא ניתנו החלטות בבקשות השונות שהוגשו, הן לעניין שחזור התיק, הן לעניין מועד הגשת הבקשה והן לעניין צירוף ההסכם.

7.בדיון עצמו נחקרו בעלי הדין. המבקש העיד כי המקרר אכן מעולם לא נמסר למשיב, אולם זאת מאחר שהמשיב לא בא לקחתו, והוא נותר בחוץ עד שהפך לגרוטאה. עוד העיד, שאינו זוכר הליך קודם או את ההליך הזה, אינו זוכר שמילא אחר ההתחייבויות שלו הנזכרות באותו הסכם שמצא המשיב בביתו, זוכר שהשכיר את החלקה שלו למשיב אך אינו זוכר לאיזו תקופה או מתי היה הדבר. הוא אישר את חתימתו בסוף ההסכם, אך לא ליד התיקון, לא זכר בפני מי חתם את ההסכם, אך אישר כי כנראה היה זה מר אלי בוארון. עוד אישר, כי בעת הגשת התביעה, ב-1994, גרו בביתו 3 ילדים בגירים.

המשיב העיד כי הסכסוך נולד בדצמבר 1987, את התביעה בהליך הקודם הגיש ב-1991, ההסכם נחתם לפני 16.2.1993, ונערך על ידי מר אלי בוארון, במעורבותו של ב"כ המשיב דאז, עו"ד ראובן פרנקו, כי לא היה מעורב בהליכים עצמם ואינו יודע דבר אודות המסירה, אם כי הסביר, כי התביעה הוגשה ע"ס 30,320 ש"ח, שכן הפיצוי המוסכם על פי ההסכם שאותר היה 10,000 $.

8.הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, ולא חידשו הרבה, אם כי יש מקום להעיר, כי המבקש לא ניצל את זכותו לסיכומי תשובה.

דיון

9.דין הבקשה לביטול פסק-דין להתקבל, בכפוף לתנאים, ולו מהטעם, שאין זה מתקבל על הדעת שעקב מחדל דיוני יחויב אדם לשלם היום סך של למעלה מ-150,000 ש"ח, רק משום שלפני 18 שנה נתבע לשלם סך של 1,500 ש"ח.

10.למעשה, ההכרעה בתיק זה היתה קלה, לולי בעיית מועד הגשת הבקשה. עסקינן, ככלות הכל, בבקשה לביטול פסק-דין, שאין כל ראיה כי ניתן כדין, כאשר העדר הראיה הוא פועל יוצא ישיר של שקיטת המשיב על שמריו במשך כמעט 15 שנה, מאז ניתן פסק-הדין. לחוסר מעש זה אמנם ניתן טעם, אולם לא די בכך, וההחלטה שלא להגיש את פסק-הדין לביצוע אינה מעלה או מורידה כלל מהאפשרות שעמדה בפני המשיב למסור עותק מפסק-הדין, עם אסמכתא למסירה זו, לידי המבקש, כבר סמוך לאחר נתינתו. ובאשר לטענה, כי חזקה על פסק-הדין (גם לאור לשונו) כי ניתן על יסוד אישור מסירה כדין, הרי שאין בה ממש, ודי באינספור ההחלטות שניתנו במרוצת השנים לביטול פסקי-דין מחמת הצדק. ברי, כי בכל אחד מהמקרים, שביסוד אותן החלטות, נפל פגם בפסק-הדין שניתן; מכאן, כי מעצם מתן פסק-הדין לא ניתן להסיק דבר, למעט שבאותה שעה סבר בית המשפט שנתן את פסק הדין, כי בוצעה מסירה כדין.

11.אמור מעתה, כי לולי עניין המועד, היה דינו של פסק-הדין להתבטל מחמת הצדק, ואין כל נפקות לשאלה אם בפי המבקש טענת הגנה ראויה בפני התביעה, כדברי השופט א' גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית), בעמ' 282:

"כאשר פסק הדין, שניתן במעמד צד אחד, פגום – ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש – יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה... ביטול זה נעשה "מתוך חובת הצדק".

סוגיית המועד

12.עם זאת, בעניין המועד עומדת בפני המבקש משוכה גבוהה, שכן אין מחלוקת כי הבקשה הוגשה מספר חודשים לאחר שהומצא לו פסק-הדין. אמנם, בנסיבות תיק זה, בהן הומצא פסק-הדין לפתע פתאום, לאחר שנים, וכשקיים קושי לאתר מסמכים הנוגעים להגשת התביעה ומסירתה, קל יחסית היה לנמק בקשה להארכת מועד; אלא, שזו כלל לא הוגשה.