תשובה ואח' נ' רגב ואח'

החלטה

בפניי בקשת הנתבעים להורות על התובעים להפקיד ערובה ע"ס 20,000 ₪ להבטחת הוצאותיהם בהתאם לתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

מדובר בתביעה לפינוי וסילוק יד ממגרש בכפר חנניה, אשר, לטענת התובעים, הנתבעים פלשו אליו. בבסיס הבקשה נטען כי סיכויי התביעה קלושים הואיל והתובעים מבססים תביעתם על תכנית מדידה שגויה. עוד נטען כי לתובע אין יכולת כלכלית, הואיל והוכרז במסגרת לשכת ההוצאה לפועל כחייב מוגבל באמצעים. כן נטען כי התובעים השתהו שיהוי ניכר בהגשת התביעה, שהרי המצב הקיים בשטח בגינו מלינים התובעים קיים למעלה מ-15 שנים.

הנתבעים תמכו בקשתם להפקדת ערובה בתצהירו של הנתבע 1 בלבד.

מקור הסמכות להורות על הפקדת ערובה

תקנה 519 (א) לתקנות קובעת:

ערובה "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

תקנה 519 מקנה לבית המשפט סמכות לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. התקנה לא מונה את קשת השיקולים במסגרתם רשאי בית המשפט לצוות על הפקדת הערובה והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. במסגרת שיקוליו, האם להטיל על התובע ערובה לתשלום הוצאות הנתבע אם יפסיד במשפט, שומה על בית המשפט לאזן כראוי בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו הקניינית של הנתבע לגבות את הוצאותיו בתום ההליך אם תדחה התובענה. רציונל נוסף להפקדת ערובה מתייחס למניעת הצפת בית המשפט בתביעות משוללות יסוד.

ראו לעניין זה רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865 (2004):

"..שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא. במסגרת זו על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי-המשפט לשם הגנה על זכויות".

ראו גם רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב ואח', פ"ד נד(2) 845 עמ' 847.

מן הכלל אל הפרט:

סיכויי התובענה והשיהוי בהגשתה:

בין השיקולים לשם הכרעה בבקשה להפקדת ערובה, קיים שיקול הנוגע לשאלת סיכוייה של התובענה. על מנת שבית משפט ייעתר לבקשה זו על הנתבעים להוכיח בין היתר כי סיכויי התובענה אינם גבוהים.

במקרה דנא טוענים הנתבעים כי התובעים מבססים תביעתם על תכנית מדידה שגויה וכי המצב בשטח קיים שנים רבות. עוד נטען כי התובעים השתהו בהגשת התביעה. התובעים סתרו טענות אלו והציגו הסברים המניחים את הדעת. לגבי תכנית המדידה השגויה אותה צרפו התובעים לכתב תביעתם - נטען כי התוכנית המפורטת, העדכנית והמלאה מצויה דווקא בידי הנתבעים וכי התובעים פנו אליהם, באמצעות בא כוחם, בבקשה להמציאה להם אך לא נענו. התובעים אף צרפו עותק פנייתם לנתבעים להמצאת מסמך זה. מנגד, הנתבעים בחרו שלא להגיש כתב תשובה לתגובת התובעים ולא סתרו טענה זו.

אשר לטענת השיהוי בהגשת התובענה, השיבו התובעים כי דבר הפלישה הנטענת בכתב התביעה נודע להם רק לאחרונה, כאשר ביקשו להרחיב ביתם והגישו תכניות לאישור הבניה.

טענות הנתבעים באשר לסיכויי התביעה ולשיהוי בהגשתה אינן מתייחסות לעילת התביעה כי אם להוכחתה.

מצבם הכלכלי של התובעים:

מהאמור בבקשה ובתגובה לה עולה כי מצבו הכלכלי של התובע אינו שפיר. מן הבקשה עולה כי התובע הוכרז כחייב מוגבל באמצעים וכי הוא חב כספים רבים לנושים שונים. התובע לא סתר את האמור בבקשה אלא טען להגנתו כי הוא עומד בתנאי הסדר התשלומים וכי בעקבות עמידתו בהסדר התשלומים כאמור בוטלה הגבלתו בבנק. הוא אף צרף את החלטת רשם ההוצאה לפועל המורה על ביטול ההגבלה בבנק ישראל. מלבד זאת, הנתבעים לא התייחסו למצבה הכלכלי של התובעת.

היעתרות לבקשה תכביד על התובעים באופן שתישלל מהם זכות הגישה לערכאות. א אחת הודגש בפסיקה כי אין זה ראוי להגביל את זכותו הגישה לערכאות רק מחמת עוניו של התובע.