תרוץ נ' ברשטין רלוי

פסק דין

בפני תביעה של התובע נגד הנתבעת שהיתה דיירת בדירתו.

לפי טענתו, היא לא שילמה דמי שכירות בגין חודש אוקטובר 2009 ע"ס 4,200 ₪, ולא דאגה לסייד את הדירה בעת הפינוי בניגוד להסכם השכירות.

בגין הסיוד, התובע דורש 2,000 ₪ נוספים.

בפתח דבריו, אמר התובע שהנתבעת עזבה את הדירה ב-1.11.09 אך הוסיף שקיבל את המפתח בסוף ספטמבר.

לעומת זאת, בשלב יותר מאוחר, טען שלא היה לו מפתח של הדירה, ולכן נאלץ להתעכב לפני שהיה יכול להשכיר אותה לדייר חדש.

אין מחלוקת בין הצדדים שלאחר שנה ראשונה של השכירות, התובע העלה את שכר הדירה מ-3,773 ₪ לחודש ל-3,900 ₪, על אף שעפ"י ההסכם היתה זאת זכותה של הנתבעת לחדש את התקופה ללא תוספת שכר.

כאשר חלפה שנה נוספת, דרש התובע מהנתבעת תשלום חודשי בסך 4,700 ₪ והיא מיד הודיעה לו שהיא לא יכולה לעמוד בסכום זה ולכן היא תפנה את הדירה.

לדברי הנתבעת, היא פינתה את הדירה בסוף ספטמבר, אם כי השאירה בהסכמת התובע פריטי ריהוט משלה, בכוונה לעזור לו להשכיר את הדירה.

באשר לעניין הסיוד, הנתבעת אינה מתכחשת שלא סיידה את הדירה, יחד עם זאת, על פי המסמכים שהגישה לביהמ"ש, התברר כי הנתבעת ספגה הרבה הוצאות תיקון ושיפוץ בתוך הדירה על חשבונה ולא דרשה החזר מהתובע.

לאחר ששקלתי את דברי הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה ולהלן נימוקיי לכך:

1.שוכנעתי שהנתבעת אכן עזבה את הדירה בסוף חודש ספטמבר, ולכן היא איננה חייבת דבר בגין שכר דירה עבור חודש אוקטובר.

2.בעניין סיוד הדירה, עולה מדברי התובע שהדיירים החדשים נכנסו למקום ולא דרשו שהוא יסייד את הדירה, ולמעשה הוא מבסס את תביעתו ל-2,000 ₪ על כך שבמועד לא ידוע בעתיד הוא יצטרך לשלם עבור סיוד הדירה.

בנסיבות אלו לא היה לו שום הפסד כספי ואין לדעת אם הוא יצטרך לשלם בעתיד או אם לאו. כמו כן, אין שום ראיה שהסיוד יעלה 2,000 ₪, אם וכאשר הוא יבצע זאת.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

על התובע לשלם הוצאותיה של הנתבעת בסך 500 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית עפ"י החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א' אלול תש"ע, 11 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: