תקוע(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

זהו ערר על החלטת בימ"ש השלום בראשל"צ (כב' השופטת זמיר), בה הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות חמורות ביותר של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, וכן הטרדה מינית של קטינות אשר טרם מלאו להן 15 שנים.

העבירות כללו פיתוי הקטינות, אותן פגש באקראי ברחוב, להפשיל את מכנסיהן ואת תחתוניהן, ולחבקו, בתמורה לכסף ולממתקים, וכן לגבי אחת הקטינות הדבר כלל מגע בפטמותיו שלו, ונגיעות של ידיו באיבר מינה, זאת כאשר הוא מושיב אותה על רגליו. עוד כוללות העבירות המיוחסות לעורר התבוננות באחת הקטינות מטילה את מימיה, וכן הצעה שתראה לו את איבר מינה ותקיים עמו יחסים אינטימיים, גם זאת בתמורה כאמור.

יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

ב"כ העורר הסכימו בבימ"ש קמא לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, אך ביקשו תסקיר, והציעו חלופה של מעצר בית בפיקוח של ארבעה מפקחים לסירוגין.

שירות המבחן בדק את הדברים, ומצא כי לאור התנהלותו של העורר גם בעניין זה וגם לנוכח עברו - קיימת ממנו מסוכנות לביצוע עבירות מין נוספות. יש לראות בהקשר זה, כי אף בעבר הורשע בעבירות שנעברו ממניעים מיניים, והדבר הובא בחשבון. שירות המבחן אף מצא כי העורר אינו מבין את הבעייתיות בהתנהלותו, וכי הדברים נובעים מעיוותי חשיבה ותפיסת מציאות בעייתית, מה שמאדיר את הסיכון הנשקף ממנו. עוד התייחס שירות המבחן לחלופה המוצעת ומצא אותה בלתי מתאימה ובלתי הולמת לרמת הסיכון הנשקפת ממנו להישנות של עבירות מין.

על כך הוגש הערר שבפני.

ב"כ העורר בערכאה זו, עו"ד פורר, חזר בו למעשה בפתח הדברים מהערר כפי שהוגש, ולא ביקש עוד כי אקבל את הערר במובן זה שאאמץ את החלופה שהוצעה בפני בימ"ש קמא. תחת זאת הציע חלופה מוקפדת יותר, המבוססת על אחת המפקחות בלבד, הדודה, אשר הינה רס"מ בדימוס של המשטרה, ואשר היא מוכנה לפקח באופן מוחלט ובלעדי 24 שעות ביממה על העורר. בנוסף הציע חלופות כספיות ניכרות, לרבות בדרך של הפקדה, וכן איזוק אלקטרוני. עוד הבהיר כי דבר השתנה לעניין דיירי הבית, וכי האח ואישתו ובנותיהם עזבו את היחידה הסמוכה ואינם גרים שם יותר, וניתנת התחייבות שלא יכנסו לבית כולו, ולחצר הבית, כל קטינות, לרבות לא נכדות של אמו של העורר.

ב"כ המדינה מתנגדת לקבלת הערר. היא מדגישה את נכונות החלטתו של בימ"ש קמא. את העובדה שתסקיר שירות המבחן שלילי ביותר. את המסוכנות העולה גם מהעבירות ונסיבותיהן וגם מהרשעותיו של העורר בעבר. לטעמה, תיק זה אינו מתאים לכל חלופה שהיא לאור המסוכנות הקיצונית לכל קטינות באשר הן.

אקדים ואומר כי אני מסכים עם ב"כ המדינה, שלא נפלה כל טעות בהחלטת בימ"ש קמא.

לדידי, החלטה זו נכונה ביותר, ולא היה מקום לשחרר את העורר לחלופה שהוצעה שם.

אני מסכים לנימוקי בימ"ש קמא, גם לעניין המסוכנות וגם לעניין היותה של החלופה בלתי הולמת בעליל.

אלא שבערר שבפניי יש שינוי מסוים, במובן זה שב"כ העורר בערכאה זו אינו מציע עוד את אותה חלופה, ואינו מבקש כאמור לתקן טעות שנפלה בהחלטת בימ"ש קמא – אלא מציע הצעה חדשה. הוא גם אינו כופר במסוכנות הקשה, אלא דווקא מתוכה הוא יוצא, ומציע חלופה שנראית לו הולמת.

מהבחינה הדיונית אין מניעה להעלות הצעה כזו בערר מעצרים.

במובן זה, שונה הדיון בערר מאשר דיון בערעור. אין כאן הרחבת חזיתות שאינה מותרת בערעור. אין כאן צורך ברשות להבאת ראיות נוספות. הדיון בערר דינאמי יותר מאשר הדיון בערעור, הוא מתייחס גם להשתנות בנסיבות וגם להצעות עדכניות. ובמובן מסוים זוהי שמיעה "דה נובו".

לכן, אינני רואה מניעה להתייחס להצעה המוצעת כעת – אלא שצריך לבחון אותה לגופה.

ב"כ המדינה הציבה בפניי מספר השגות לעניין החלופה המוצעת כעת, ובמובן מסוים הצדק עמה גם בהקשר זה.

אין בתסקיר המעצר התייחסות לדודה באופן נפרד ממכלול הפיקוח שהוצע בשעתו – שהרי הדודה הייתה אחת המפקחות מתוך ארבעת המפקחים והמפקחות שהוצעו.

אלא שההתייחסות השלילית בתסקיר בנוגע למפקחים התייחסה באופן ספציפי למפקחים האחרים.