מדינת ישראל נ' גולייב(עציר) ואח'

האם מחייב כתב האישום, שהוגש בתיק זה, דיון לפני הרכב מיוחד בבית המשפט המחוזי, בראשות אב"ד שהוא שופט בית המשפט העליון? זוהי השאלה העיקרית הנדונה בהחלטה זו (ועמה שתי שאלות נוספות, הקשורות לאופן ניסוח כתב האישום).

השתלשלות ההליך

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירות כדלקמן:

• סיוע לאויב במלחמה (בצוותא), בניגוד לסעיף 99(א), ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (עבירה אחת)  (להלן: "עבירת הסיוע לאויב במלחמה");
• מסירת ידיעה לאויב שעלולה להיות לתועלתו, בניגוד לסעיף 111 (חלופה שניה) לאותו חוק (ריבוי עבירות);
• מסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, בניגוד לסעיף 111 (חלופה שלישית) לאותו חוק (ריבוי עבירות).

טרם מסירת המענה לכתב האישום, הפנה בית המשפט את תשומת ליבם של הצדדים להוראת סעיף 96 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "סעיף 96") אותה יש לקרוא ביחד עם חוק בתי המשפט (עבירות שעונשן מוות), תשכ"א-1961 (להלן: "חוק עבירות שעונשן מוות"). המאשימה ביקשה ארכה להגשת עמדתה, לנוכח הוראות סעיפים אלו.

משהוגשה עמדת התביעה בכתב לתיק ביהמ"ש, הוגשו לה תגובות מטעם באי כוח הנאשמים. התביעה השיבה לתגובות מטעם ההגנה. מכאן – החלטה זו.

המסגרת הנורמטיבית

העונש המרבי הקבוע בצידה של עבירת הסיוע לאויב במלחמה הוא "מיתה או מאסר עולם".