תפ"ח 41547-05-15 מדינת ישראל נ' מוסראתי (עציר)

הנאשם, אדהם מוסראתי, יליד 1991, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירה של הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

ואלה עובדות כתב האישום המתוקן:

ביום 4.5.15, בשעות הערב, שהו ג'מאל בובלי (להלן: "המנוח") והנאשם בחתונה שהתקיימה בבת ים.

סמוך לשעה 23:00 יצא המנוח מהאולם והלך לכיוון הרחוב. בסמוך לכך, יצא הנאשם מהאולם ופנה אף הוא לרחוב כשהוא מלווה באחרים (להלן: "האחרים"), תוך שהוא מנסה לאתר את המנוח.

כשהבחין הנאשם במנוח, החל נע לעברו בכוונה לפגוע בו, כאשר האחרים אוחזים בו ומזיזים אותו כדי למנוע ממנו להתקרב למנוח, בעוד הנאשם מנסה להשתחרר מאחיזתם.

בתוך כך, בעוד האחרים אוחזים בנאשם, הוא שלף אקדח שאותו החזיק על גופו, כיוונו לעבר המנוח שנמצא במרחק מטרים ספורים ממנו, וירה לעברו שתי יריות, בזו אחר זו, בכוונה לפגוע בו ומתוך אדישות לאפשרות גרימת מותו של המנוח.

אחד מהקליעים פגע בראשו של המנוח אשר התמוטט מיד לקרקע, פונה לבית חולים כשמצבו אנוש ומותו נקבע זמן קצר לאחר מכן.

הנאשם והאחרים נמלטו מהזירה.

נציין, כי מלכתחילה הועמד הנאשם לדין בעבירה של רצח בכוונה תחילה, עבירה שבמסגרת הסדר הטיעון הומרה בכתב האישום המתוקן לעבירת הריגה.

הסדר הטיעון כלל הסכמה על העונש, לפיה, הצדדים יעתרו במשותף להטיל על הנאשם עונש של 18 וחצי שנות מאסר בפועל אשר יימנו מיום מעצרו (07.05.15), מאסר על תנאי, על פי שיקול דעת בית המשפט ופיצוי למשפחת המתלונן בסך של 200,000 ₪.

בבקשם לשכנענו באימוץ ההסדר פרשו ב"כ הצדדים את השיקולים שהובילו לגיבושו.

ב"כ התביעה הסביר את המרת הוראת החיקוק בקושי ראייתי הנובע מנסיבות ביצוע העבירה להוכיח את רכיב הכוונה המיוחדת שנדרשת להוכחת כוונת הקטילה והרצון לגרום למות המנוח. בהתייחס לעונש המוצע, טען, שהוא בא לשקף את נסיבות ביצוע עבירת ההריגה הנמצאות ברף הגבוה, כהגדרתו "הריגה בדם קר". עוד ציין, שהוראות החוק באשר להיוועצות קוימו. סיבות ההסדר ונימוקיו הוסברו למשפחת המנוח, אך ההסדר אינו לרוחה ואף הפיצוי המוסכם אינו על פי בקשתה או דרישתה.