תסעוואק נ' אמיר ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית נזיקית בה עותר התובע לפיצויו בשל נזק שנגרם לרכבו בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים מיום 5/10/12 בדרך עין-כרם בירושלים. התובע הינו הבעלים של רכב מסוג פיאט פונטו, מ.ר 88-107-63 (להלן:"רכב התובע") הנתבע 1 היה בזמנים הרלוונטיים הנהג ברכב מסוג מאזדה, מ.ר 58-307-60 (להלן:"רכב הנתבעים") הנתבעת 2 הייתה המבטחת של רכב הנתבעים, בין היתר, בגין אחריות צד שלישי. התובע העמיד סכום תביעתו על סך 8,260 ₪ המורכב מסכום הנזק הישיר לרכב התובע בסך 7,012 ₪, שכ"ט שמאי בסך 780 ₪ וירידת ערך בסך 468 ₪.

2.אליבא דגירסת התובע, כפי שעולה מכתב התביעה, בסביבות השעה 22:05 עת שנסע בנתיב נסיעתו, רכב הנתבעים שנסע בנתיב הנגדי סטה מנתיבו תוך שנכנס לנתיב נסיעת רכב התובע חסם את המשך דרכו ופגע בצידו השמאלי קדמי.

3.אליבא דגירסת הנתבעים, כפי העולה מכתב ההגנה, עת שרכב הנתבעים נסע בנתיבו בנסיעה איטית וזהירה, כיוון שהכביש מפותל וצר, שמר רכב הנתבעים על נסיעה בימין הדרך, לפתע הגיח רכב התובע מעיקול בדרך במהירות תוך שהוא נוסע במרכז הכביש ופגע ברכב הנתבעים.

4.ביום 6.6.13 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו שבו הם על גירסאותיהם ובמסגרתו נשמעו אף עדויות הנהגים והוצגו ראיות בדמות תמונות מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה ומקום התאונה וכן, הודעה על קרות תאונה שהוגשה לנתבעת 2.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, שמעתי עדויות הצדדים וטענות הצדדים ולאחר שבחנתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ולהלן נימוקיי:

5.1מבחינה עובדתית, כפי שעולה מעדויות הצדדים ומת/1, ת/2, דומה, כי אין חולק שעסקינן בכביש דו סטרי בעל שני נתיבים, נתיב אחד לכל כיוון, כאשר מקום התאונה מצוי בחיבור דרך מפותלת המורכבת משני עיקולים בכביש באופן שכל אחד מכלי הרכב המעורבים הגיע למקום התאונה מעיקול אחר. כמו כן, נדמה, כי לא הייתה מחלוקת שרכבים חנו בצד הכביש בכיוון נסיעת רכב הנתבעים. עסקינן המחלוקת העובדתית הנעוצה, איפוא, בין הצדדים, כפי שעולה מכתבי בי דין והעדויות הינה, האם הרכבים שחנו בצד ימין בנתיב נסיעת רכב הנתבעים חסמו חלק מנתיב נסיעתו והאם בשל כך סטה רכב הנתבעים לנתיב נסיעת רכב התובע?

5.2עדותו של התובע מהימנה עליי ונתמכת אף מהראיות שהוגשו לבית המשפט ובמידה מסויימת נתמכה אף מעדותו של הנתבע 1. עיון בעדות הנתבע 1 במהלך הדיון מתיישב עם טענת התובע, לפיה, "רכבים חנו בצד ימין בנתיב נסיעת רכב הנתבעים". לדוגמה הנתבע 1 טען "שאני נסעתי אני ראיתי אוטו ממולי, עצרתי וצפרתי וזזתי כמה שאני יכול, הוא המשיך לנסוע ואיך שהוא נוסע התנגש ברכב שלי. גם אם הוא חושב שאני נכנסתי לו לנתיב, לא נכנסתי כי הנה יש מכוניות, הנה יש מכוניות בת/2 ומכונית יכולה לנסוע בנתיב בסיבוב מבלי לעבור את הקו הלבן, מה שאומר שהוא נכנס לי קצת לנתיב" (שורות 3-7 עמ' 3 בפרוטוקול). בחקירה הנגדית הנתבע 1 סתר עצמו והעיד, כי "אני עובר, מה יש לי לעצור, אני עובר בכביש, ...., שתי מכוניות עוברות בכיף גם אם יש רכבים. כל אלה מתיישבים יותר עם גירסת התובע מאשר עם גירסת הנתבע.

5.3עדות התובע נתמכת אף מת/1 ו-ת/2. מראיות אלה עולה, כי בניגוד לעדותו של הנתבע 1 בפני בעת שרכבים חונים בצד הכביש אין די מקום לרכב לעבור בנתיב הנסיעה. משכך הם פני הדברים, על הנתבע 1 מוטלת האחריות לנקיטת מידת זהירות מרבית. ברקע הדברים יצויין, כי עקיפה או סטייה לנתיב מחייבת נקיטת מידת זהירות מרבית ועל הסוטה לנתיבו של אחר להימנע מכך במידה ועלול הדבר להוביל להפרעה או סיכון לנהגים ו/או עוברי אורח בדרך, התקנות הרלוונטיות לפנייה מנתיב לנתיב מקורן בתקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 ולפיה: "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון".

5.3אף תמונות מוקדי הנזקים בכלי הרכב תומכות בגירסת התובע. שכן, מוקד הנזק ברכב התובע מצוי בכנף הקדמית שמאלית של רכבו בעוד שמוקד הנזק ברכב הנתבעים מצוי בחזית שמאלית קדמית (פנס). מכאן ניתן להסיק, כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובע. לו גירסת הנתבע 1, לפיה, רכב התובע הוא זה שסטה לנתיב נסיעתו, הייתה נכונה ניתן היה לצפות לפגיעת חזית-חזית. שכן, בהינתן שחנו רכבים בכיוון נסיעת רכב הנתבעים באופן המתואר בת/2 מצד אחד ורכב התובע נכנס לנתיב נסיעתו מצד שני- לא היה די מקום להחיל את שני הרכבים ובמקרה זה היה ניתן לצפות לפגיעת חזית –חזית.

5.4נוכח האמור, הנני מקבל גירסת התובע וקובע, כי עת נסע בנתיב נסיעתו רכב הנתבעים שהגיע מהכיוון הנגדי סטה מנתיב נסיעתו בעטיים של רכבים שחנו בצד הדרך בכיוון נסיעתו, פגע ברכבו והסב לו נזקים.

5.5שקלתי האם בנסיבות אלה יש להשית אשם תורם על התובע שכן, גם אם ניתנה זכות קדימה לתובע זכות זו אינה בלתי מסויגת (ראה: ע"א 267/58, לקריץ נ' שפיר, פ"ד יג 1250, 1255 (1959) פורסם במאגר נבו). סבורני, כי בנסיבות שתוארו לעיל אף אם לתובע הייתה מידה מסויימת של אי זהירות הרי שהינה זניחה ביותר ומשכך, לא מצאתי להשית עליו אשם תורם כלשהו.

6.באשר לשאלת שיעור הנזקים – התובע צירף חוות דעת שמאי שבדק את הרכב מיד בסמוך לאחר קרות התאונה. חוות דעתו לא נסתרה משכך, הנני מקבלה. התובע תיקן את רכבו בהתאם לחוות הדעת והציג חשבונית תיקון. כמו כן, הנני מאשר את ירידת הערך שהוערכה על ידי השמאי ונמצאה סבירה למיקום והיקף הנזקים.

7.סוף דבר- הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך 8,260 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18/11/12 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנני פוסק הוצאות משפט בסך 500 ₪.הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע תוך 30 יום.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: