תנאים להטלת עיקול זמני במסגרת תביעה אזרחית

רקע כללי

1.          המשיבה הגישה תביעה כספית נגד המבקשים (ואחרים). בכתב התביעה עתרה היא לחייבם בתשלום של כ-7 מיליון ש"ח, בתורת ריבית בגין הלוואה. על פי טענות המשיבה בכתב התביעה  ההלוואה, שסכומה היה 18 מיליון ש"ח, ניתנה על ידיה למבקש 1, לחברת כהן ראובן נדל"ן (2002) בע"מ (להלן: " כהן נדל"ן") ולחברת ברוש סי. אר. בע"מ, על פי חוזה הלוואה מיום 11.10.04 (להלן: " חוזה ההלוואה". חוזה זה תיקן חוזה קודם מיום 27.9.04 בכך שהפחית את שיעור הריבית מ-3% ל-2%). המשיבה העמידה את הלוואה בקשר לפרוייקט בנייה אשר ביצעו המבקש 1, כהן נדל"ן וברוש סי.אר. בע"מ בראשון לציון. המשיבה טוענת כי על פי חוזה ההלוואה, היה על המבקשים לשלם ריבית מסויימת (כקבוע בסעיף 3 לחוזה ההלוואה), גם אם בפועל לא יופקו רווחים וגם אם יסבלו הפרוייקט הפסדים. אולם, לפי הטענה, המשיבה קיבלה רק חלק מן הריבית המגיעה לה (לדבריה) ומכאן תביעתה. התביעה מופנית לא רק נגד הלווים, אלא אף נגד הקבלן המבצע (כהן ראובן השקעות ונדל"ן בע"מ; להלן: " כהן השקעות"), כלפיו נטען שהציג, לפני כמחצית השנה, מצגי שווא למשיבה, שלפיהם המבקש 1 וכהן השקעות מסוגלים להשלים הבנייה מתקציבם, באופן זה שבחשבון כהן נדל"ן יוותרו כספים שיוחזרו למשיבה בגין החוב המגיע לה, בעוד שבפועל חרגה כהן השקעות מן התקציב שנועד לבניית היחידות בפרוייקט הבנייה.

תמצית בקשת העיקול והעתירה לביטול

2.          במסגרת התביעה, עתרה המשיבה לקבלת צו עיקול זמני על נכסי המבקש 1 וכהן השקעות ומבוקשה ניתן לה ביום 12.2.09. לגישתה, קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת התביעה. ראיות אלו הן יימצאו לנו, לפי הטענה, הן בלשונו המפורשת של חוזה ההלוואה והן בהודיות בכתב מצד המבקשים בחוב נושא התביעה.

המשיבה הוסיפה וטענה כי דחיית הבקשה לעיקול זמני תכביד על ביצועו של פסק הדין, ולו מחמת הצהרתו של המבקש 1 כי הוא וכהן השקעות מצויים על סף פשיטת רגל. מכאן - שמאזן הנוחות נטען להיות נוטה לטובתה.

המבקש 1 וכהן השקעות עותרים לביטול העיקולים הזמניים. לוז טיעונם הוא כי פרשנותו הנכונה של חוזה ההלוואה מלמדת שאין המבקשים חבים חוב כלשהו למשיבה. חוזה ההלוואה אינו מבסס ולו לכאורה עילת תביעה כלשהי כלפיהם וההודיות המיוחסות להם בחוב הנתבע, לאו הודיות הן. לשון אחר: אין בפי המשיבה ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה נגדם. המבקשים מוסיפים כי אין כל חשש מפני הכבדה על ביצוע פסק הדין, אם לא תיענה בקשת העיקול הזמני. זאת מן הטעם שהמבקש 1 מעולם לא הצהיר כי הוא או כהן השקעות ניצבים לפני פשיטת רגל. היפוכו של דבר: בידי המבקשים נכסים ששויים רב ודי בהם להסיר כל חשש בדבר חדלות פרעון. ממילא נוטה מאזן הנוחות בנסיבות אלו לטובת המבקשים ועל כן - יש לבטל את צו העיקול הזמני.

מסגרת הדיון

3.          בישיבת 19.5.09 נחקרו לפניי מצהיר המשיבה, רו"ח שרון אבירם, שתצהיריו תומכים בבקשת העיקול הזמני ובתגובת המשיבה לבקשת ביטולו. כמו כן נחקר המבקש 1 על תצהירו התומך בבקשת הביטול. לאחר מכן, הוגשו סיכומי טענות הצדדים ומשכך, בשלה העת להכריע בבקשה.

4.          בטרם כניסה לעבי הקורה, אזכיר כי מכבר נפסק שבקשה לביטול עיקול זמני נתפסת כבקשה המחזירה את הדיון הראשוני על כנו, במובן זה שמבקש צו העיקול הזמני צריך לשוב ולהרים את הנטל ולשכנע בצדקת הצו, בדיוק כמו בסעדים הזמניים האחרים, אשר בהם מוזמן המשיב לדיון בבקשה בתוך פרק זמן קצוב כחלק משגרת מתן הצו הזמני במעמד צד אחד (ראו: ד' שוורץ סדר דין אזרחי חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז) בעמ' 439. להלן: "שוורץ"; רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3) 789, 800 (1997)) בו נפסק כי " לעניין כל הצווים הזמניים רובץ נטל השכנוע על המבקש המקורי, וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המשיב מלכתחילה לדיון בבקשה").  הנטל רובץ אפוא לפתח המשיבה, היא מבקשת צו העיקול הזמני.

הפלוגתה

5.          השאלה המרכזית הניצבת במוקד ההחלטה היא כלום מתקיימים, בנסיבות העניין, היסודות הנדרשים בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") למתן צו עיקול זמני, אם לאו. לא למותר לציין כבר כאן ולהסרת ספק כלשהו כי כל הקביעות נושא החלטה זו אינן אלא קביעות לכאורה. כוחן יפה לצורך הבקשה הנוכחית בלבד.

המתווה הנורמטיבי

(א)   הזכות לכאורה

6.          ראשון התנאים הנדרשים ממבקש הסעד הזמני, הוא קיום זכות לכאורה. מבקש הסעד נדרש לשכנע אתבית המשפט" על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה" (ראו תקנה 362 (א) לתקנות סד"א). תנאי זה זכה להארה מזוויות שונות בהלכה הפסוקה.

כך, למשל, מצינו שמבקש הסעד נדרש להראות כי תביעתו העיקרית אינה טרדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה (ראו בין היתר רע"א 8553/07 כתאני נ' שכטר, ניתן ביום 27.2.08, פורסם במאגר נבו; רע"א 10873/07 חבשי נ' חבשי, ניתן ביום 17.2.08, פורסם במאגר נבו; רע"א 5288/07 נפטי נ' באר טוביה, מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ, ניתן ביום 25.6.07, פורסם במאגר נבו, להלן: "פרשת נפטי"; רע"א 10910/02 פז חברת נפט בע"מ נ' פרץ, פ"ד נח (1) 385, 390 (2003)); או שסיכוייו של המבקש לזכות בהליך העיקרי עדיפים על סיכויי יריבו (רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים, ניתן ביום 10.3.09, פורסם במאגר נבו; להלן: "פרשת קופ"ח מאוחדת". ראו גם ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 161); או שהמבקש נדרש להצביע על " סיכוי של ממש לזכות בתביעה" (רע"א 4909/08 א.י.ל. סלע (1991) בע"מ נ' ביוגארד רכיבים וטכנולוגיות בע"מ, ניתן ביום 16.11.08, פורסם במאגר נבו; רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ, ניתן ביום 6.6.06, פורסם במאגר נבו; להלן: "פרשת שלמה אליהו").

ההלכה מוסיפה ומורה כי בשלב זה, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים (רע"א 7139/96 טריגוב ואח' נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד נא (2) 661, 665 - 666 (1997)). הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהניחו הצדדים לפני בית המשפט. הערכה זו אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית ופשיטא שייתכן כי בתום הדיון בהליך העיקרי, לא יימצא מתאם בין ההערכה המקדמית של סיכויי התביעה לבין התוצאה הסופית (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529, 533 (2001); פרשת קופ"ח מאוחדת).

מהותה של ראייה לכאורה נתבארה מפי הנשיא ברק (כתוארו אז) בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133, 143 - 144 (1996), בהאי לישנא:

"...'ראיה לכאורה' היא, אפוא, ראיה שטמון בה פוטנציאל ראייתי אשר יוצא מן הכוח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. בעוד שראיה 'רגילה' נבחנת בסיום ההליך השיפוטי מתוך הסתכלות מן ההווה אל העבר, הרי הראיה 'לכאורה' נבחנת בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד. הערכתה מבוססת על הסיכוי הטמון בחיק העתיד להפיכתה לראיה רגילה. מהותה של הראיה לכאורה היא, אפוא, בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה. פוטנציאל זה יוצא מן הכוח אל הפועל במהלך ההליך השיפוטי, לאחר חקירה ראשית ונגדית, וקביעת אמינות ומשקל".

בספרו הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה (מהדורה 15, כרך ב') 814, עמד מ' קשת על טיבן של הראיות התומכות בעילת התביעה, בציינו: