תנאי הרחקת אדם מביתו בצו הגנה – מהות וסדרי דין בהלכה ובחוק

לפנינו ערעור המערער – הבעל על החלטת בית הדין האזורי בנתניה שניתנה ביום י"ז בשבט תשע"ח (2.2.18). בהחלטתו דחה בית הדין האזורי את בקשת הבעל לביטול צו ההרחקה – ההגנה שנתן נגדו בית הדין האזורי.

זו לשון החלטת בית הדין האזורי:

בקשה להרחבת צו הגנה – הרחקת התובע מכל מרחב היישוב [א'], ומאידך גיסא בקשת התובע לביטול צו ההגנה.

1. לאחר העיון, לאור דברי היועץ שנאלץ להפריד פיזית בין הצדדים ולאור ההיסטוריה בין הצדדים הכוללת עימותים קשים ולצורך ביטחון המשיבה בית הדין אינו מבטל את צו ההגנה.
2. מאידך גיסא, מאחר שהמבקש חי ומתגורר ביישוב והבקשה להרחיקו מהיישוב עלולה לפגוע קשות בקיומו, בית הדין אינו מרחיב את צו ההגנה מעבר לקיים ועליו לשמור את המרחק שנקבע.

פורמאלית הערעור הוא על החלטה זו. אולם תוכנו של כתב הערעור מהווה למעשה ערעור על כל רצף החלטותיו של בית הדין האזורי בנושא צו ההגנה, למן ההחלטה הראשונה שניתנה בעניין זה של הוצאת הצו נגד הבעל ועד להחלטה האחרונה בעניין זה.

הערעור הוא ערעור משפטי ומכוון כנגד חוקיותו ותוקפו של צו ההגנה שלדעת המערער ניתן שלא כחוק.

רקע עובדתי ומשפטי וציוני דרך

א.        ביום כ"א במרחשוון תשע"ז (22.11.16) הגישה האישה לבית הדין הרבני האזורי בקשה לצו הגנה כנגד הבעל עקב העובדה שבעלה ניסה להיכנס לביתם המשותף ביום השבת י"ח במרחשוון תשע"ז (19.11.16). למוחרת האירוע ביום ראשון י"ט במרחשוון תשע"ז (20.11.16) הגישה האישה תלונה במשטרה. האישה התלוננה במשטרה שהבעל הפך את המיטה שלה, שבר קרמיקה וכן קרא לעברה שתמות ושר לעברה 'שירי מוות'. עוד הוסיפה האישה להתלונן שבאירוע שהיה לפני שלוש שנים דחף הבעל, לדבריה, את ראשה לבריכה.

ב.         באותו יום הגיש גם הבעל למשטרה תלונה נגד האישה שבה טען שלפני חצי שנה זרקה האישה עליו כוס של עראק וכן משכה לו את הפאות. כן הוסיף שהאישה משפילה אותו והלין על תקופה ארוכה שבה לדבריו נעלה את הדלת בפניו ולא נתנה לו להיכנס לבית והוא נאלץ לישון ברכב או לטפס לבית.

ג.         יצוין כי התיק שפתחה האישה נסגר, ולא הוגש בגינו כתב אישום.

התיק שפתח הבעל לא נסגר. האישה הודתה שזרקה כוס על בעלה ובמענה לשאלת השוטר השיבה כי היא יודעת שיש בכך עבירה על החוק. בפועל, לא הוגש כתב אישום נגד האישה.

ד.         ביום כ"א במרחשוון תשע"ז (22.11.16) שמע בית הדין את האישה במעמד צד אחד וללא הבעל. בית הדין החליט להוציא צו האוסר על הבעל להטריד את האישה ובני הבית תוך ציון כי אם תוגש בקשה נוספת ישקול בית הדין בדיקת הנושא מקרוב ואפשרות מתן צו הגנה. כלומר בית הדין לא נענה לבקשת האישה להוציא צו הגנה נגד הבעל אלא הוציא צו למניעת הטרדה, צו אשר אין בו כדי להרחיק ולהוציא את הבעל מן הבית. בפועל, בחר הבעל מעצמו – מחשש לתלונות נוספות – לצאת מן הבית ושכר לעצמו דירה למגורים.

ה.        מיום כ"א במרחשוון תשע"ז (22.11.16) עת הגישה האישה את תביעתה בבית הדין לצו הגנה, ועד לחודש מרץ 2017 לא הגישה האישה כל תלונה במשטרה ולא פנתה אל בית הדין הרבני.

ו.         ביום שבת ו' באדר תשע"ז (4.3.17) הגישה האישה תלונה נגד בעלה במשטרה. האישה טענה כי בשבת רצה הבעל להיכנס לבית, החל ויכוח בין האישה שאמרה לבעל כי אינו יכול להיכנס לבית לבין הבעל שטען כי הבית שלו והוא יכול להיכנס. לדבריה הוא החל בצעקות עם תנועות ידיים, היא טענה כי ריח של אלכוהול עלה ממנו. במענה לשאלות השוטר השיבה כי לא הייתה תקיפה פיזית אבל הייתה דחיפה.

לאחר החקירה של הבעל במשטרה בעקבות תלונת האישה, שוחרר הבעל ללא כל צו או הרחקה מטעם המשטרה.

ז.         ביום י"א באדר תשע"ז (9.3.17) הופיעה האישה בבית הדין האזורי וביקשה הוצאת צו הגנה נגד הבעל. שוב שמע בית הדין בדיין יחיד ובמעמד צד אחד – דהיינו האישה – את האישה בלבד. בדיון זה אישרה האישה עצמה כי הבעל כבר חודשיים מחוץ לבית וגר בבית אחר, וחזרה על הסיפור שהבעל נכנס לבית בשבת והחל לצעוק וכי היא, שהרגישה ריח של אלכוהול נודף ממנו, רצתה למנוע ממנו להיכנס.

יצוין כי בפנייתה לבית הדין צירפה האישה את האישור על תלונתה במשטרה, אך משום מה לא הוסיפה כי הבעל שוחרר ללא כל צו הרחקה או צו אחר. עוד יצוין כי בהופעתה בבית הדין הצהירה האישה כי אומנם הבעל גר בדירה אחרת ששכר לעצמו אך אף על פי כן היא מבקשת צו הגנה כי הוא טוען שזה הבית שלו.