תנ"ג 55882-12-13 רוזנפלד נ' דנקנר ואח'

לפניי בקשת המבקשים 2-1 להורות על עיכוב ההליך שבכותרת עד להכרעה בערעור, שהוגש ביום 12.2.15 לבית המשפט העליון, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט א' אורנשטיין) מיום 29.12.14 בבקשה מס' 134 במסגרת פר"ק (ת"א) 11478-06-13, לפיה ניתן, בין היתר, צו חוסם להגיש ולנהל בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של המשיבה 22 כנגד חלק מהמשיבים בהליך שבכותרת (להלן: "החלטת בית המשפט של פירוק").

יש לציין כי הבקשה דנן, כמו גם תגובות המשיבים לבקשה, הוגשו בטרם הוגש הערעור לבית המשפט העליון. בתשובת המבקשים לתגובות המשיבים ציינו הראשונים כי הערעור הוגש ביום 12.2.15.

הרקע להגשת ההליך פורט בהחלטתי בבקשת המבקשים לתיקון הבקשה לאישור התביעה הנגזרת (בקשה מס' 12).

לטענת המבקשים, יש להיעתר לבקשה מהטעמים הבאים;

1. סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים.

2. לגרסת המבקשים, ניתן לכאורה להמשיך ולנהל את ההליך כאן, בעילות התביעה שלא נחסמו. אולם, מטעמים הקשורים ביעילות וחסכון זמן שיפוטי, ועל מנת למנוע את פיצול הדיון בהליך בין העילות השונות והצדדים השונים, יש לעכב ההליכים עד להכרעה בערעור.

לטענת המשיבים 15-1, 19 ו-20, דין הבקשה להידחות מהטעמים הבאים;

1. בקשת המבקשים היא למעשה בקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב אשר אוסרת, בין היתר, "לנהל בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של דסק"ש [המשיבה 22 – י.ש.]". לשון אחר; המשמעות האופרטיבית של עיכוב הליכים בהליך דנן היא הותרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של המשיבה 22 נגד המשיבים על כנה, מקום בו ישנה החלטה שיפוטית אשר קובעת כי לא ניתן לנהל בקשה מעין זו.