אשש ואח' נ' ייני ואח'

1.בקשה לאישור הסכם פשרה בין התובעת לבין הנתבעת 3.

התביעה הנוכחית הוגשה כבקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של חברת איי. ג'יי אל. (ש. י.) השקעות בע"מ (להלן: "החברה"). הבקשה התקבלה מכוח החלטה מיום 24.6.2015 ביחס לחלק מהנתבעים. בעקבות ההחלטה הוגש כתב תביעה מתוקן והנתבעת 3 הגישה כתב הגנה מתוקן מטעמה.

הנתבעת 3 שהיא הצד להסכם הפשרה נושא החלטה זו, נותרה היום הנתבעת האחרונה שההליך לגביה טרם הסתיים. כעולה מהודעת בא-כוח החברה (שהיה בא כוחם של מבקשי האישור), מצויים הנתבעים 1-2 בהליך של חדלות פירעון: נגד הנתבע 2 ננקטו הליכי פשיטת רגל וניתן בעניינו צו כינוס נכסים ועיכוב הליכים; ונגד הנתבעת 2 ניתן צו פירוק (ר' ס' 3 לבקשה).

2.החברה והנתבעת 3 הגיעו להסכם פשרה שהם מבקשים שבית המשפט יאשר אותו. בהתאם להסכם, תשלם הנתבעת 3 לחברה סכום כולל של 100,000 ₪. סכום הפשרה ישולם על ידי הנתבעת 3 לידיו של ב"כ החברה תוך 60 ימים מיום אישור הסדר הפשרה, והוא יופקד על ידי ב"כ התובעים בחשבון הנאמנות שנפתח על ידיו לטובת החברה, ובו הופקדו גם כספי הפשרה הקודמת.

3. הצדדים טענו כי יש לאשר את הפשרה ממספר נימוקים. ראשית, אף אחד מהתובעים שהגישו מלכתחילה את בקשת האישור לא היה נכון להעמיד לחברה את האגרה שנדרשה לצורך ניהול התביעה, ואף אחד מהם אף לא היה נכון להעמיד את הערובה הנדרשת לתשלום הוצאות הנתבעת 3 (כפי שנקבע בהחלטה מיום 20.6.2017). לכן יש סבירות גבוהה כי התביעה נגד הנתבעת 3 תימחק.

4.מעבר לכך, התביעה לא הומצאה לחלק מהנתבעים שנגדם היא הוגשה מלכתחילה, ובכלל זה למי שהיו על פי כתב התביעה האחראים הישירים לאירועים נושא התביעה. לגישת הצדדים, מההחלטה בבקשת האישור עולה כי יתכן שהראיות שמכוחן אושרה בקשת האישור לא יספיקו לשלב בירור התביעה הנגזרת לגופה (כך עולה לגישת הצדדים מפסקאות 121-122 להחלטה בבקשת האישור). אולם חרף האמור, לתובעים יש קושי להביא לצירופם של נתבעים אלה להליך, ויש בכך כדי להשפיע על האפשרות לזכות בתביעה בסופו של דבר.

5.עוד צוין כי אחריותה של הנתבעת 3 לאירועים נושא התביעה היא שולית יחסית גם לגישת החברה התובעת. בין היתר צוין כי הנתבעת 3 לא קיבלה כל טובת הנאה מהאירועים הנטענים בתביעה הנגזרת. הצדדים הפנו את בית המשפט להחלטה בבקשת האישור ממנה עולה כי אישור התביעה הנגזרת התבסס על ראיות שבית המשפט קבע לגביהן כי הן בעלות משקל ראייתי נמוך, כאשר לתובעים יש קושי ממשי להביא לעדות עדים שהיו יכולים לחזק את הראיות הללו (כגון המפרק בארצות הברית).

6.מעבר לכך טענו הצדדים כי הנתבעת 3 אינה עובדת באופן סדיר מאז שנת 2015, היא נאלצה להתמודד עם הוצאות שהושתו עליה בהליך דנן, ועתה עליה להתמודד גם עם סכום הפשרה שהוא סכום משמעותי ביותר עבור אדם פרטי. הצדדים ציינו כי לחברה אין ביטוח שיכול לכסות את האירועים נושא התביעה, מהטעמים שצוינו בס' 9 לבקשה לאישור הסכם הפשרה. לכן, גם אם יינתן פסק דין נגד הנתבעת 3, יהיה קושי לגבות אותו.

בשולי הבקשה הצהירו הצדדים כי התובעים ובא כוחם לא קיבלו ולא אמורים לקבל בעקיפין או במישרין כל טובת הנאה מהנתבעת 3 או מכל גורם אחר למעט סכום הפשרה. באשר לסכום הפשרה, הצהיר ב"כ החברה כי הוא יעבור לחשבון נאמנות שהוא מנהל עבור החברה.