תמר נ' חברת בטוח שירביט ואח'

החלטה

הבקשה

1.בפני בקשת הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), מיום 30.7.08, אשר קבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10%, כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 16.10.06.

העובדות

2.התובעת, ילידת 1971 (להלן: "המשיבה") נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 16.10.06 (להלן: "התאונה") התאונה הוכרה ע"י המל"ל, כתאונת עבודה.

3.ביום 30.7.2008 קבעה ועדה רפואית לעררים כי כתוצאה מהתאונה, נותרה לתובעת נכות אורטופדית בשיעור של 10%, בגין הגבלה בעמ"ש מותני לפי סעיף 37 (7) (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות").

4.קביעת הועדה הרפואית מחייבת לצרכי תביעה זו, מכח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

טענות הצדדים

5.לטענת הנתבעת הועדה הרפואית לא נתנה משקל מתאים לעברה הרפואי של התובעת ולא הביאה בחשבון פגיעתה בתאונה קודמת מיום 15.11.01 (להלן: "התאונה הקודמת"). עוד טוענת הנתבעת כי ועדות המל"ל לא היו מודעות לקיומה של תאונה מאוחרת, מיום 21.1.08 (להלן: "התאונה המאוחרת"), אשר לאחריה התלוננה התובעת תלונות דומות בדבר רגישות בעמ"ש מותני וכאבי גב תחתון המקרינים לרגליים.

הנתבעת טוענת כי אם היה בפני הועדה הרפואית מלוא המידע הרפואי הרלבנטי, היה בכך כדי לשנות מקביעתה בדבר ייחוס הנכות לתאונה נשוא התביעה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעת הינה מנהלת מדור במל"ל - אותו מוסד אשר קבע את נכותה - ובנסיבות אלה, מטעמים של מראית פני הצדק, יש מקום לקבל את הבקשה ולהתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

6.התובעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי בפרוטוקול הועדה הרפואית מצויין במפורש כי תיקה הרפואי של התובעת בקופת חולים, עמד בפני הועדה וכי הועדה היתה מודעת לפגיעתה בתאונה הקודמת.

התובעת מוסיפה וטוענת כי בתאונה המאוחרת נפגעה באופן קל ביותר והראיה כי התעוד הרפואי המתייחס לתאונה זו, דל ביותר ומסתכם בשני מסמכים; דו"ח חדר מיון וביקור אחד אצל רופא בקופת חולים.

התובעת טוענת כי עבודתה כמנהל מדור במחלקה המשפטית של המל"ל הינה למעשה עבודה בתפקיד פקידותי ואין בכך כדי להצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים הבאת ראיות במיוחד כאשר בפני הוועדות הרפואיות עמד מלוא התעוד הרפואי.

דיון

7.סעיף 6 ב' סיפא לחוק, קובע כדלקמן: "בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה, לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו".

הלכה היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה על פי דין, ינתן רק במקרים חריגים ומיוחדים. הפסיקה הצביעה על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור; טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות על פי דין, היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או טעמים עובדתיים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, מאז נקבעה נכותו על פי דין, ראה לעניין זה, בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505, ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77, שם נפסק: "על פי נוסח הסיפא לסעיף 6 ב' לחוק יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... מקרה אחד הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע קודם לתאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה".

8.לאחר שעיינתי בדו"חות הוועדות הרפואיות ובטענות הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה.

9.עיון בדו"ח הועדה מיום 4.3.08 מעלה כי הועדה היתה מודעת למצבה הרפואי של התובעת עובר לתאונה נשוא התביעה. בדו"ח הועדה מצויין כי עמדו בפני הועדה תיק נכות קודם המתייחס לתאונה מיום 15.11.01 וכן תיקה הרפואי של התובעת בקופת חולים. בפרק הממצאים ציינה הועדה כי: "לפי רישום תיק קופ"ח התובעת התלוננה על כאבי גב תחתון בשנת 2004 ו- 2002". בפרק הסיכום והמסקנות צויין: "הועדה לא רואה ברישומים בתיק קופ"ח עבר רפואי רלוונטי לגבי כאבי הגב".

בנסיבות אלה כאשר תיק נכות קודם, ביחס לתאונה מיום 15.11.01, עמד בפני הועדה ומשסביר כי הרישומים בתיק קופת החולים משנת 2002, מתייחסים למצבה של התובעת לאחר התאונה הקודמת, לא ניתן לומר כי המידע הרלבנטי לא עמד בפני הועדה.