תמם נ' מנהל מקרקעי ישראל -

החלטה

בפני בקשה לצו מניעה זמני, לעצור הריסה של מבנה, כמפורט בבקשה. מתברר כי בין הצדדים התנהל הליך משפטי, בסיומו הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. בהתאם להסכם זה, על חלק מהחלקה ניתן צו של סילוק ופינוי, כולל מבנה הקיים במקום.

ב"כ המבקש טוען, בניגוד לטענות ב"כ המשיב, כי, ראשית, לו יש זכויות בנכס מכח יפוי כח שקיבל מהבעלים הרשומים של הזכויות, ושנית, כי המבנה הוקם על פי היתר שמשרד החקלאות מכיר או יכיר במבנה כבית אריזה, דהיינו, לשימוש חקלאי, וכי הוגשה בקשה מתאימה לשנות את מיקום המבנה, שקודם לכן חרג בשטחו מהשטח הקבוע בהיתר הבניה.

אינני יכול לקבוע עתה אם אכן מדובר במבנה חקלאי, אם אכן מדובר בשימוש המותר על פי חוזה החכירה, בפרשנותו הראויה ואף אינני יכול לקבוע עתה, בקביעה סופית ומחייבת, את כל הזכויות בנכס. אולם, לכאורה, יכול המבקש לנסות ולהשיג את כל האישורים המתאימים. אם ענייננו במבחן "מאזן הנוחיות", אינני סבור כי המנהל ינזק מדחיית מתן צו ההריסה, כשהנזק לאינטרס הציבורי מאוזן מול הנזק שיגרם למבקש אם המבנה כולו, שללא ספק הושקעו בבנייתו כספים, הינו גבוה ומיידי.

בנסיבות אלה, אני קובע כדלקמן:

אני מורה כי צו ההריסה ידחה לתקופה של 12 חודשים. בתקופה זו, אם יוכל ב"כ המבקש להשיג את כל האישורים הדרושים ולקבל את הסכמת המנהל, וזאת אולי לאחר שיושגו האישורים ממשרד החקלאות, והוא אף יוכל לנסות ולהוכיח לחברתו את זכויותיו בקרקע על פי יפויי כח וכדומה, יתייתר ההליך בין הצדדים. במידה ולא, הרי אין מקום מעבר לכך לעכב את ביצוע צו ההריסה, כשמדובר בהליכי הוצאה לפועל על פי פסק דין חלוט.

בכל מקרה אחר, פתוחה בפני הצדדים הרשות לחזור לבית המשפט ולנסות, לאור שינוי נסיבות, לעתור לשנות מהחלטה זו.

בינתיים אינני פוסק הוצאות.

ניתנה והודעה היום ח' אב תש"ע, 19/07/2010 במעמד הנוכחים.

דן מור, שופט בכיר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: