תמיר נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב מיום 18.8.13 בת"ק 13903-12-12 בה נתקבלה בחלקה תביעת המבקשת במסגרתה עתרה לפסיקת פיצוי לדוגמא בסך 5,500 ₪, בגין 5 הודעות פרסומת שנשלחו - על ידי המשיבה 2 עבור המשיבה 1 - לתיבת הדוא"ל של המבקשת בניגוד לסעיף 30 לחוק התקשורת.

לציין שברישא לבר"ע נרשם כי הבר"ע הינה על פסק דין בהליך אחר (ת"ק 8587-02-13), אולם מתוכן הבר"ע ומפסק הדין שצרפה עולה שמדובר כפי הנראה בטעות ברישום.

בבר"ע דנן משיגה המבקשת על גובה הפיצוי שנפסק לה.

מפסק הדין עולה שהמשיבה 3 לא היתה צד לו אלא כי בנוסף למשיבות 1 ו 2 נתבע נתבע נוסף בשם גלעד דיין אשר מסר כי הוא בעלי המשיבה 3.

מהחומר ומכתבי הטענות ומפסק הדין עולה שבמקרה דנן נרשמה המבקשת לאתר לאיתור משרות שמפעילה המשיבה 3 שם אישרה את תקנון האתר ושבעקבות זאת נשלחו אליה הודעות הפרסומת מהמשיבים 1 ו 2.

בפסק הדין חויבו הנתבעים לפצות את המבקשת בסך 1,000 ₪ (200 ₪ בגין כל הודעה) וכן לשלם הוצאות משפט בסך 200 ₪.

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה, בפסק הדין ובתגובות לבר"ע, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה, ותכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות לערער על פסק הדין (ראו גם: רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ, 17.3.09).

רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות תינתן רק במקרים חריגים במיוחד, שבהם עולה שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר או כאשר ניכר שנגרם בהם "עוול זועק" בהתחשב בתכליתו של מוסד התביעות הקטנות שאמור להיות חסכוני, יעיל ופשוט (ראו: רע"א 8768/13 גרמה נ' עוזיר ואח', 12.1.14).

המקרה הנדון אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים סטיה מן הכלל ובפסק הדין לא נתגלתה כל שגיאה בולטת המצדיקה תיקון בערעור.

פסיקת הפיצוי לדוגמא מסורה בעיקרה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית השומעת את הראיות (ראו גם: ע"א 1370/91 לוטפי משעור נ' אמיל חביבי, פ"ד מז(1) 535).

אכן, החוק אינו מטיל חובה על נמען לדרוש את הסרת שמו מרשימת הנמענים, ולצורך הקביעה אם המשיבים פעלו בניגוד לחוק התקשורת אם לאו אין זה מעלה או מוריד אם המבקשת פעלה להסרתה מרשימת התפוצה במקרה זה.

כמו כן, במסגרת השיקולים לפיצוי לדוגמא לא היה מקום על פניו לשקול כפי שנעשה בפסק הדין שיקולים של אי הקטנת נזק ושמדובר לקביעתו ב"תובעת סדרתית", בפרט כאשר התביעה מתקבלת.

אלא שבמסגרת השיקולים שבפסיקת הפיצוי לדוגמא, אין מניעה להתחשב בעובדה אשר נראה שאינה במחלוקת שהמבקשת יכלה להסיר עצמה מרשימת התפוצה על ידי פעולה פשוטה של לחיצה על לחצן ההסרה המופיע בסוף ההודעות שנשלחו אליה, אך בחרה מטעמיה שלא לעשות כן.

מכל מקום הסכום שנפסק למבקשת אינו חורג במידה בולטת מהראוי בנסיבות העניין ואינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור בו.

לאור האמור לעיל - בקשת רשות הערעור נדחית.

לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

ערבון ככל שהופקד יוחזר למפקידו.

המזכירות תודיע לצדדים.