תמיר נ' בזל ואח'

פסק דין

רקע

בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על-ידי הבורר עו"ד אמיר דנוס ביום 03.08.2009 (ר' נספח א' לבקשה) ואושר בפסק דינו של כב' השופט א' זמיר מיום 22.03.2010;

המבקש סבור כי דינו של פסק הבורר להתבטל לנוכח העוול הכבד ועיוות הדין שנגרמו כתוצאה מן הפסק.

נטען כי, בהסתמך על ראיות חדשות שנתגלו, קמה למבקש זכות לדרוש את ביטול הפסק בהתאם לעילה הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות") הקובע כי פסק בורר ניתן לביטול אם "קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד".

עיקרי העובדות הרלבנטיות והמערך ההסכמי בין הצדדים

המשיב 1, יוסף בזל (להלן: "בזל"), והמשיב 4, יחיאל שפירא (להלן: "שפירא"), התקשרו ב"הסכם מסגרת" מיום 04.01.2006 לרכישת קרקע לצורך מיזם מקרקעין הכולל בנייה של ארבע דירות מגורים ברחוב ויצמן 28 ברמת השרון (הסכם המסגרת מסומן כנספח ג' לבקשה).

על-פי הסכם המסגרת, אמור היה בזל לשאת במימון של רכישת המגרשים בסכום של 900,000$ ועל שפירא היה לדאוג לבניית ארבע יחידות דיור על המקרקעין ולהשקיע עד 100,000$ עבור הוצאות ראשוניות.

בנוסף לכך, הוסכם שמכספי המכירה ישולמו הוצאות מיסים, במידה ויהיו, תשולם ההלוואה לבנק וכן הלוואות הבעלים; עוד נקבע שם שהיתרה תתחלק בין הצדדים באופן שווה.

בהתאם להסכם המסגרת, כל צד רשם שני אנשים מטעמו כרוכשי המגרשים.

שפירא רשם מטעמו את המבקש ואת לירן שפירא, נכדתו, ובזל רשם מטעמו את בזל מיכאיל ובזל יורי;

בנוסף, הוסכם כי כספי המכירה יופקדו בחשבון נאמנות מיוחד, שיפתח על-ידי עו"ד אמיר דנוס, עבור הצדדים (ר' סעיף 12 להסכם המסגרת).

הסכם המסגרת כלל סעיף בוררות (ר' סעיף 17 להסכם) שיובא להלן –

"17. בוררות

17.1 כל חילוקי הדעות מכל מין וסוג שהוא, אשר יתגלעו בין הצדדים, בקשר עם הסכם זה, פירושו ו/או ביצועו, יועברו לבורר דן יחיד, עו"ד אמיר דנוס.

17.2 הבורר לא יהא חייב לנמק את פסקו ויהיה משוחרר מהדין המהותי ומדיני הראיות.

17.3 חתימת הצדדים על הסכם זה כמוה כחתימה על שטר בוררות".

בסוף הסכם המסגרת, לאחר חתימתם של בזל ושפירא, מופיע הפרק "כתב הסכמה והתחייבות" שלשונו כלהלן –

"אנו הח"מ, יוסף תמיר ת.ז 003296340, בזל מיכאיל ת.ז 304765043, לירן שפירא ת.ז 039293923 ובזל יורי ת.ז 303262133 מאשרים ומסכימים לכל האמור בהסכם המסגרת מיום 4.1.06, ומתחייבים לפעול בהתאם לו".

על פי הנטען בבקשה, שפירא לא היה מעוניין להשקיע את 100,000$ כפי שהתחייב לעשות בהסכם המסגרת, ולפיכך בסמוך לעריכת ההסכם, שפירא והמבקש התקשרו ב"הסכם אד-הוק".