החלטה בקשר לנחלה במושב שנפגעה קשות מטיל איראני

‏המבקש הינו בעל הזכויות בנחלה במושב xxx. הנחלה נפגעה קשות מטיל איראני שפגע במושב וגרם לנזקים כבדים בבתים רבים ביישוב.

המשיבים הם בנו, כלתו ונכדתו של המבקש.

בתיק העיקרי מתנהלת תביעת המבקש לסילוק ידם של המשיבים מהנחלה ומנגד תביעת המשיבים להכרה בזכותם להירשם כבעלי זכויות במשק.

המבקש טוען כי הוא גילה, לתדהמתו, שהמשיבים הרסו, ללא ידיעתו או הסכמתו, את מבנה הקרווילה שבו התגוררו. לדבריו, המשיבים פועלים במהירות להקמת בית מגורים מבוסס ורחב ידיים על חשבון כספי המדינה, תוך יציקת תשתית מסיבית חדשה מבטון מזוין ורכיבי פלדה. הוא מדגיש כי מעולם לא נתן למשיבים רשות כללית ובלתי מוגבלת לבנות בנחלה, להרוס מבנים או להחליף את הקרווילה במבנה אחר כרצונו.

המבקש מציין כי הוא ביטל כדין את רשות המגורים ההיסטורית וההדירה שנתן למשיבים בעבר. לטענתו, המשיבים מנסים לנצל את אירוע המלחמה כדי ליצור עובדות מוגמרות בשטח בעיצומו של המשפט, באופן שישמש אותם כבסיס לטענת השקעה או "הסתמכות עצמית" חדשה. כמו כן, הוא מלין על כך שהמשיבים הרסו או פירקו ללא רשותו שלד סככה ותיקה שהייתה קיימת במשך עשרות שנים בנחלה.

מנגד, המשיבים מבקשים לדחות את הבקשה ומציינים כי היא הוגשה בחוסר תום לב קיצוני במטרה להשליכם אל הרחוב. הם מסבירים כי ביתם נהרס כליל כתוצאה מפגיעת טיל איראני ביום 28.03.2026, במהלך מלחמת "שאגת הארי". לדבריהם, העבודות בשטח ממומנות על ידי מס רכוש במטרה להחזיר את המצב לקדמותו ולשקם את נזקי ההפגזה, וזאת על פי הערכת המהנדס הממשלתי, מר ירון אופיר.

המשיבים מבהירים, כי הבית החדש מוקם בבנייה קלה בדיוק על הרצפה והיסודות הישנים שנותרו באדמה, ללא כל שינוי בתוואי או בגבולות הבית המקורי. לטענתם, מאחר שמדובר בשיקום נזקי מלחמה על בסיס תוכנית בנייה היסטורית החתומה על ידי המבקש עצמו, אין כל צורך בהיתרים חדשים או בהסכמתו. לגבי הסככה שפורקה, הם מבהירים כי מדובר בשרידי לול ישנים שהפריעו לעבודת הקבלן, וכי הקבלן הניחם בצד והבטיח להקימם מחדש בגמר הבנייה אם המבקש יחפוץ בכך.

לבסוף, המשיבים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, שכן צו המניעה מעכב את הבנייה, מביא לבזבוז כספי מדינה על קבלן שממתין לבצע את הבניה, ומעמיד אותם בסכנה לאובדן הפיצוי ודמי השכירות ממס רכוש. הם מזהירים כי המשך עיכוב העבודות יותיר את משפחתם ואת ילדיהם, המתחילים את שנת הלימודים החדשה, ללא קורת גג וברחוב. לעומת זאת, המבקש אינו נפגע כלל מהבנייה, שכן המבנה המשוקם משביח את הנחלה שבבעלותו ואין כל יציקת בטון חדשה בשטח.

הבקשה הוגשה ביום 24.8.2026 ובו ביום ניתן על ידי שופט תורן צו איסור דיספוזיציה זמני כמבוקש.

תגובת המשיבים הוגשה ביום 27.8.2026 והבקשה הועברה לעיוני. תחילה קבעתי דיון ליום 7.9.2026 אך לאחר בקשה להקדמתו הוא התקיים עוד במהלך הפגרה, ביום 1.9.2026.

לדיון התייצבו באי-כח הצדדים בלבד, אשר חזרו בטיעוניהם על האמור בבקשה ובתגובה.

בדיון התברר, כי המבקש אינו מתנגד לשיקום ביתם של המשיבים אך מסרב להשלים עם בנייה המבוצעת "מאחורי גבו" ומעמיד תנאים ברורים כדי "להיות בלופ".

כתנאי להסכמתו הוא דורש לקבל את כל הניירות והמסמכים של פרויקט השיקום, לרבות דו"ח המהנדס י.א. והבקשה שהוגשה למס רכוש, על מנת לבחון תוך זמן קצוב את התוכניות למבנה העיקרי של ה-108 מטר.

בנוסף, הוא דורש להשהות את הבנייה של "המבנה השני" (שלטענתו הוקם ללא אישור), להחזיר את הסככה הוותיקה בדיוק למקומה המקורי, וכן להוסיף התחייבות משפטית לפיה עלויות הבנייה המשמעותיות בשנת 2026 לא ישמשו את המשיבים כטענת השקעה או הסתמכות במסגרת התביעה העיקרית.

בתגובתם בכתב ובטיעוניהם בדיון דחו המשיבים מכל וכל את תנאיו של המבקש, וכינו את בקשתו "זריית חול מיותרת לחלוטין" שנועדה לנצל את פגיעת הטיל האיראני כדי להפעיל עליהם לחץ בלתי לגיטימי.

הם הדגישו כי הבנייה מבוצעת בבנייה קלה במטרה להחזיר את המצב לקדמותו, וכי התוכנית הכוללת לבית הראשי וליחידה (בשטח כולל של 188 מטר) כבר אושרה ונחתמה על ידי המבקש בעבר, ולכן אין כל חובה משפטית לקבל את הסכמתו מחדש או לשתפו בהליך מול מס רכוש.

בא כוחם סירב להמציא למבקש מסמכים נוספים באומרו "אני לא נותן לו כלום... אני לא המדינה", והבהיר כי תקציב המיליון וחצי ₪ נקבע על ידי המדינה ומס רכוש לפי מחירון דקל; באשר לסככה, הם ציינו כי מדובר ב"קישוט דוחה" שפונה לצורך העבודות, אך הביעו נכונות להחזירו למקומו אם המבקש יתעקש על כך.

לשאלת בית המשפט השיב ב"כ המבקש כי לא פנה למדינה כדי לברר את הפרטים שהוא דורש כתנאי להסכמתו ותחת זאת פנה לבית המשפט.

דיון והכרעה

לאחר עיינתי בבקשה ובתגובה ושמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, מסקנתי היא כי יש לבטל את צו המניעה שניתן.

בפועל, נראה כי אין מחלוקת ממשית בין הצדדים וקיימת הסכמה לכך שהמשיבים רשאים לשקם את ביתם שנפגע מהטיל האיראני. אין גם מחלוקת על כך שהשיקום מיועד להחזיר את המצב לקדמותו.

זוהי גם המסגרת המשפטית בה פועלת המדינה כאשר היא מממנת את השיקום. סעיף 1 לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), תשל״ג 1973, מגדיר "שיקום נזק" כהחזרת הנכס למצבו שלפני הנזק. כאשר הנכס אינו ניתן לשיקום במצבו הקודם, השיקום הוא הקמתו או רכישתו של נכס דומה במקומו, לפי העניין ובאישור המנהל. מכאן שההסדר מכוון להשבת המצב הקודם, ולא לשדרוג או להשבחת הנכס מעבר למצבו ערב הפגיעה.

חזקה, לפיכך, כי הפיצוי שניתן ע"י המדינה נקבע על פי העלות להשבת המצב לקדמותו, ולא יותר. משכך, כאשר טוען המבקש כי הסכום שאושר בסך 1.5 מיליון ₪ הינו גבוה מעלות השבת המצב לקדמותו, עליו הנטל להוכיח טענה זו. לשם כך, היה עליו לפנות למדינה ולקבל ממנה את הנתונים הרלבנטיים. על פני הדברים לא אמור להיות למבקש קושי לקבל נתונים אלה בהיותו הבעלים של הנחלה כולה. מעבר לכך, ובניגוד לחששות שמעלה המבקש, אין כל השפעה לשיקום בית המשיבים על ההליך המתנהל בתיק העיקרי, שהרי ההליך מתייחס לנסיבות שהיו קיימות בעת הגשת התביעה והשאלה שעל הפרק – סילוק ידם של המשיבים או הכרה בזכויות להן הם טוענים, תיבחן על פי מצב הדברים בעת הגשת התביעה.

זאת ועוד, גם אם השיקום יביא לכך שהבית שייבנה יהווה שידרוג לזה שנהרס, אין בכך כל נזק למבקש, שהרי אם יזכה בתביעתו ייהנה מההשבחה ואם המשיבים יזכו, ממילא הבית יהיה שלהם.

זאת ועוד – מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המשיבים – מדובר על השבת המצב למה שהיה קיים ערב פגיעת הטיל. הותרת המצב הקיים תותיר אותם ללא קורת גג ובסיכון להפסיד את הפיצוי שמגיע להם מהמדינה לצורך שיקום ביתם.

ההימנעות מבירור נתוני השיקום בפנייה למדינה לקבלתם או למצער בפנייה אל המשיבים עצמם או אל בא-כוחם, אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב. לכך מצטרפת טענת המשיבים, שלא נסתרה, לפיה המבקש, שגם ביתו נפגע והוא קיבל פיצויים ממס רכוש, הוא שהיפנה את נציגי מס רכוש למשיבים לצורך שיקום ביתם. במצב דברים זה היה בידי המבקש לקבל ללא קושי מהמדינה את הנתונים אותם הוא דורש מהמשיבים כתנאי להסכמתו.

לאור האמור לא היתה הצדקה לפניה הבהולה לקבלת צו מניעה ואין הצדקה להותיר את הצו על כנו. לפיכך, הצו שניתן ביום 24.8.2026 מבוטל.

במהלך השיקום, המשיבים ידאגו להחזרת הסככה שפורקה למקומה.

המבקש ישלם למשיבים את הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשפ"ו, 07 ספטמבר 2026, ב,העדר הצדדים.