פס"ד בתביעת אישה כנגד בנה וכלתה לשעבר להשבת כמיליון שקל - פסקדין

פתח דבר

לפניי תביעה כספית שהוגשה על ידי התובעת, גב' XX(להלן: "התובעת"), כנגד בנה, מר XX (להלן: "הנתבע"), וכלתה לשעבר, גב' XX (להלן: "הנתבעת"), להשבת סכום של 1,073,768 ₪. לטענת התובעת, סכום זה הועבר לנתבעים כהלוואה לצורך רכישת דירה. בעוד הנתבעת טוענת כי מדובר במתנה, וכי היא אינה חייבת בהשבת הסכום, בין היתר משום שלא חתמה על כל הסכם הלוואה, אשר נחתם רק עם הנתבע, והיא אף לא ידעה על דבר קיומו, הנתבע, מודה כי מדובר בהלוואה שניתנה לטענתו לנתבעים שניהם לצורך רכישת דירה, עם זאת, ביחס אליו מבקש הנתבע לצמצם את חיובו לכדי מחצית מהסכום הנתבע.

רקע עובדתי

1. אין מחלוקת כי התובעת העבירה במהלך שנת 2018, סכום של 1,073,768 ₪ לצורך דירה שנרכשה על שם הנתבעים, אשר היו נשואים באותה עת. כך גם אין מחלוקת כי ביום 25.3.18 חתמו הנתבעים על הסכם רכישת הדירה ובוצעו 4 העברות כספים מחשבון התובעת 2 העברות ישירות לחשבון המוכרת ו-2 העברות כתשלום מס רכישה ובסה"כ הועברו על ידי התובעת סך של 1,073,768 ₪ בגין רכישת הדירה.

    

2. אין גם מחלוקת כי במועד כלשהו (לטענת התובעת והנתבע 1 ביום 12.6.18) נחתם בין התובעת לנתבע בלבד מסמך קצר בן עמוד 1, בשפה העברית, שאינו נושא כל כותרת, ונרשם בכתב יד, הנטען להיות כתב ידו של הנתבע 1 ("המסמך"). בהתאם למפורט במסמך הנתבע 1 קיבל מהתובעת הלוואה כדי להיות מסוגל לקנות את הדירה שלו והוא מתחייב להחזיר את ההלוואה לתובעת ברגע שנמכרה הדירה ולא יאוחר מיום______ (נשאר פתוח במקור).

    

3. כך גם אין מחלוקת שהנתבעת לא חתמה על המסמך, והמסמך שותק ביחס אליה והיא אינה נזכרת בו כלל.

    

4. עוד אין מחלוקת שבין הנתבע לנתבעת התנהלו עובר להגשת תביעה זו הליכי גירושין לרבות הליכים רכושיים בבית המשפט לענייני משפחה בXX. עם זאת, התובעת בחרה להגיש את תביעתה בבית משפט זה ולא בבית המשפט בו מתנהלים ההליכים בין הנתבעים.

    

5. ההליך דנן נפתח בנובמבר 2020. במהלך הדיונים נשמעו עדויות הצדדים וכן נשמעו בהיוועדות חזותית עדויות אחיו וגיסתו של הנתבע 2 (בנה וכלתה של התובעת) עדים אלו נשמעו מטעם התובעת.

    

6. בתיק התנהלו 4 דיונים, דיון קדם ארוך ו-2 דיוני הוכחות ודיון נוסף לפני מספר ימים בניסיון להביא את הצדדים להסכמות טרם מתן פסק דין . סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

    

   טענות הצדדים בתמצית

    

7. התובעת טוענת כי הנתבעים פנו אליה בבקשה לקבלת הלוואה ובהמשך נטלו ממנה הלוואה לצורך רכישת הדירה וכפועל יוצא ביום 12.6.18 נחתם לטענתה בין הצדדים הסכם להחזר כספי ההלוואה עם מכירת דירת הצדדים או במועד אחר שלא פורט בהסכם.

    

8. לטענתה, הואיל ובין הנתבעים נחתם הסכם ממון המסדיר את כל ענייני הממון ביניהם, בין היתר אופן חלוקת הדירה מכירתה, הבשילו התנאים להחזר כספי ההלוואה שנתנה התובעת לנתבעים, הגם שהדירה טרם נמכרה בעת הגשת התביעה.

    

9. לטענת התובעת פנתה את הנתבעים על מנת לקבל את החזר ההלוואה ופניות אלו העלו חרס, ומכאן תביעתה. התובעת אף טוענת כי לאורך השנים סייעה לנתבעים מספר רב של פעמים במתן הלוואות שונות לצרכים שונים וללא יוצא מן הכלל הנתבעים תמיד השיבו לה את מלוא כספי ההלוואות, לפיכך לא התעורר חשש בליבה שינהגו אחרת בקשר להלוואה נשוא התביעה.

    

10. לנוכח האמור, יש להורות על השבת מלוא כספי ההלוואה על ידי הנתבעים.

     

11. התובעת הדגישה כי היא אישה קשישה (למעלה מגיל 80) הזקוקה לכספה לצורך מחייתה בכבוד, וכי מדובר בכספה האחרון.

     

12. במסגרת סיכומיה דחתה התובעת את טענת הנתבעת 2 כי מדובר במתנה, וטענה כי טיב היחסים בין הצדדים, כפי שעלה מעדויותיהם (לרבות תשלום ל"בייביסיטר" לאמה של הנתבעת), מעלה כי מתן מתנות לא היה נהוג בין הצדדים ולפיכך מתן מתנה בסכום ההלוואה אינו עולה בקנה אחד עם חזקת מתנה. כך גם טענה כי הנתבעת עצמה אמרה בעדותה כי המתנה ניתנה לנתבע ולא לנתבעת. כך או כך, טענה התובעת כי בחינת חומר הראיות מעלה בבירור שלא מתקיימים התנאים הנדרשים להתקיימותה של "חזקת המתנה" ולפיכך לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בהלוואה שיש להשיבה.

     

13. עוד טענה התובעת במסגרת סיכומיה כי הנתבעים מנסים להתחמק מהשבת ההלוואה תוך ניצול הליך הגירושין ביניהם. תוך שהיא מצביעה על חוסר עקביות ושינויי גרסאות בעדותה של הנתבעת, לרבות הודאתה כי שיקרה בעניין מצבה הכלכלי בהליכים אחרים בXX. טענות הנתבע

     

14. הנתבע מודה כי חתם על הסכם הלוואה עם אימו (התובעת) וכי הכספים ניתנו כהלוואה. עם זאת, הנתבע 1 מבקש לצמצם את חיובו למחצית מסכום ההלוואה.

     

15. לטענת הנתבע ביקש מהנתבעת פעמים רבות למכור את הדירה על מנת שיוכלו להשיב את כספי ההלוואה לאימו. כך גם טוען כי במשך השנים התובעת הלוותה לנתבעים סכומים לא מבוטלים לטובת התא המשפחתי וכל אימת שהתאפשר להם כלכלית היה הנתבע דואג להשבת הסכומים.

     

16. עוד טוען הנתבע כי כאשר קבעו להיפגש עם אימו לצורך חתימת הסכם ההלוואה (המסמך). הנתבעת, טענה כי היא עסוקה עם הילדים וביקשה שהוא ייפגש לבדו עם אימו לחתימת המסמך. הנתבע טוען כי אין בהסכם סעיף הקובע שכל אחד מהנתבעים חייב רק חצי, אך גם לא שכל אחד מהנתבעים חייב את מלוא הסכום.

     

17. הנתבע טוען שאין זה הוגן והוא נגרר בעל כורחו להליך משפטי עקב התנהלות הנתבעת זאת בזמן שמעולם לא התכחש לעובדה שעליו להשיב מחצית מההלוואה ואף פעל על מנת להבטיח את השבת הסכומים כאמור בהסכם ההלוואה.

     

18. בסיכומיו טען כי הנתבעת מנסה להתנער מחובתה בחוסר תום לב, תוך ניצול חזקת המתנה. וכן טען כי אינו מקבל את עמדת התובעת (אימו) שההתחייבות להחזר ההלוואה היא "ביחד ולחוד".

     

19. כך גם טען כי יחסי הצדדים (הנתבעים מחד והתובעת מאידך)התנהלו באופן שמרני ומנוכר וכל העברה שהעבירה התובעת לנתבעים הייתה בגדר הלוואה וכך אף נרשם במסמכי העברת הכספים. יתירה מכך אף הנתבעת טענה שהיחסים בינה לבין התובעת היו רעים, משכך לא יכולה להיות מחלוקת שלא התקיימו "יחסי נתינה".

     

20. בנוסף טוען הנתבע כי בהתאם להסכם הממון בינו לבין הנתבעת (אשר צורף לתצהירו), לא הוחרגו הלוואות שלוקח מי מהם, לפיכך הניח כי אף ההלוואה שנלקחה על ידו לצורך רכישת הדירה כלולה באיזון המשאבים ביניהם ואינה מוחרגת והיא חלה על הצדדים בחלקים שווים.

     

21. עוד טען שהנתבעת לא טענה דבר כנגד המסמך (הסכם ההלוואה הנטען) בכתב ידו שנחתם בינו לבין התובעת ולא ביקשה מינוי מומחה או אף לבחון את המסמך המקורי וכי מהות המסמך אינה תומכת בטענתה ל"קנוניה" שאז היה המסמך מודפס וכולל את שם הנתבעת.

     

22. הנתבע טען כי הנתבעת לא התכחשה להודעות הוואטסאפ ששלח לה בהן ביקש את החזר ההלוואה לאימו ולא טענה כי לא מדובר בהלוואה.

     

23. לטענת הנתבע בסיכומיו, ממכלול הראיות עולה כי מערכת היחסים בין הצדדים אינה מבססת יחסי נתינה במסגרתם יש להחיל את חזקת המתנה. כך גם טען שניתן צו פירוק שיתוף בדירה על ידי בית המשפט בXX ואף מונה כונס נכסים ולפיכך על הנתבעים להשיב לתובעת את ההלוואה, כל אחד מחצית.

     

    טענות הנתבעת

     

24. הנתבעת טוענת כי לא ידעה על קיומו של המסמך הנחזה להיות הסכם הלוואה וזאת עד להגשת התביעה. לטענתה לא ראתה מסמך זה מעולם, לא חתמה עליו, היא אינה צד לו והוא אינו מחייב אותה. לטענת הנתבעת מדובר במתנה שקיבלו הנתבעים, או למצער הנתבע מהתובעת.

     

25. לטענת הנתבעת התביעה היא חלק מ"מסכת התעללות" ו"איום" שהיא חווה מצד התובעת והנתבע, הנובעת מסכסוך הגירושין בינה לבין הנתבע, וכל מטרת התביעה הינה להתיש אותה ולגרום לה להוצאות כלכליות. זאת כאשר התובעת והנתבע תוך קנוניה בין שניהם ותוך והעלמת פרטים מהותיים לרבות העברות בנקאיות רבות ביניהם מסתירים את האמת. לטענתה לא מדובר אלא בכספים משותפים של הנתבע והתובעת, והתובעת הפכה לכאורה ל"נושה" אך ורק כחלק מטקטיקה במאבקו של הנתבע בה.

     

26. לטענתה במסגרת תביעת הרכוש בין הנתבעים טען הנתבע להלוואות רבות ונוספות אחרות אשר לא היו ולא נבראו, הכל על מנת לגרום לכך שכספים משותפים של הנתבעים לא יבואו בגדר משאבי הנתבעים לצורך איזונם.

     

27. לטענת הנתבעת די בעיון ב"הסכם ההלוואה" כדי ללמד על סתירות מהותיות המטילות צל כבד על נסיבות כריתתו. גם עיון בהסכם עצמו מוכיח כי הנתבעת לא התחייבה בכל היבט כלפי התובעת ומבחינתה לפיכך מדובר בכספי מתנה. זאת ועוד, היות והנתבע הוא כותב ה"ההסכם" הלכה היא שיש לפרש את המסמך כנגדו. מהמסמך ניתן ללמוד שהנתבעת לא ידעה עליו דבר וחצי דבר שכן אינה מוזכרת כלל במסמך אשר מבוקש כעת בתביעה כי יחייב אותה.

     

28. הנתבעת טוענת כי הנתבע הוא זה אשר התחייב בלעדית לתובעת בהסכם וזאת בשל יכולתו הבלעדית להשיב את הכספים, שעה שהנתבעת אינה יכולה לעשות כן. לטענת הנתבעת בבעלות הנתבע עוד שני נכסי מקרקעין אשר לכל הפחות אחד מהם נרכש רק מהון עצמי של הנתבע ללא שנדרשה כל משכנתא ובכך יש להעיד על יכולותיו.

     

29. עוד טוענת הנתבעת שבינה לבין הנתבע הייתה הפרדה בהתנהלות הכלכלית והיא הייתה ממודרת לחלוטין מכל ענייני הכספים, לרבות בעת רכישת הדירה. לנתבעים אף לא היה חשבון בנק משותף והם התנהלו בחשבונות נפרדים. זאת שעה שלנתבע ולתובעת היו חשבונות משותפים או חשבונות שהנתבע היה מיופה כוח בהם.

     

30. אשר לטענת הנתבע כי הצדדים נהגו לקבל הלוואות מהתובעת ולהחזירן, טענה הנתבעת כי ככל שהוחזרו הלוואות (נטענות) לתובעת, רק הנתבע לבדו החזירן והנתבעת מעולם לא התבקשה להחזיר כספים שניתנו או הלוואה כלשהי.

     

31. כחיזוק לטענתה שלא מדובר בהלוואה אלא בכספי מתנה מצביעה הנתבעת על כך שהתובעת לא בקשה לרשום לטובתה הערת אזהרה או לקבל כל בטוחה אחרת בגין ההלוואה הנטענת.

     

32. בנוסף, טוענת הנתבעת כי לא ניתן לקשור בין פקיעת נישואי הנתבעים לבין מועד פירעון ההלוואה הנטענת ומועד פקיעת הנישואין חסר משמעות שכן מדובר בכספי מתנה.

     

33. אשר לטענות שהועלו על ידי התובעת כי יש נפקות להסכם הממון שנחתם בין הנתבעים ביחס לכספים שניתנו לבני הזוג על ידי התובעת נטען כי אין לכך כל נפקות או משמעות במישור היחסים בין התובעת לנתבעת.

     

34. בסיכומיה חזרה הנתבעת על טענותיה והדגישה כי המסמך הנטען להיות הסכם הלוואה לא נחתם על ידה ולא יכול לחייבה ולא ברור כלל מועד חתימתו. בהתייחס לטענות התובעת והנתבע שהייתה אמורה אף היא לחתום על ההסכם טוענת הנתבעת שהיא אינה מוזכרת בהסכם וכל לשונו היא לשון יחיד "לוויתי" "אפרע" המתייחסת לנתבע בלבד. הנתבעת מכחישה את כל טענות התובעת והנתבע כי ידעה על ההסכם ועל המועד שתוכנן לחתימתו וכי בכוונת מכוון לא הגיעה לחתום עליו תוך שהיא טוענת שהיא "עסוקה" עם הילדים.

     

35. עוד טוענת הנתבעת בסיכומיה כי התובעת אישרה בעדותה שהיו הלוואות שנתנה לנתבע בלבד וזאת במהלך החיים המשותפים של הנתבעים. כן הצביעה על כך שהתובעת, ואף הנתבע, לא נתנו כל הסבר מניח את הדעת מדוע זה לא נחתמו הסכמי הלוואה נוספים על סכומים מהותיים שהעבירה התובעת לחשבונו של הנתבע.

     

36. כך גם טענה כי לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע זה לא דאגו התובעת והנתבע להחתים את הנתבעת על ההסכם, שעה שלטענתם הייתה אותה שעה בדירת הנתבעים המצויה המרחק כמה דקות נסיעה בלבד ממקום חתימת ההסכם.

     

37. הנתבעת הפנתה בסיכומיה לפסיקה התומכת בטענותיה וחזרה על טענתה כי סכום הכסף שהעבירה התובעת לנתבעים היה בגדר מתנה מוחלטת כך לכל הפחות בזיקה למחצית המשויכת אליה ויש לדחות את התביעה נגדה.

     

38. בהיתר בית המשפט הנתבעת הגישה לאחר סיום חקירות העדים דו"ח אקטואר מההליכים הרכושיים בין הנתבעים בבית המשפט לענייני משפחה בXX, בטענה כי הוא חושף העברות כספים בין התובעת לנתבע, העשויות להבהיר כי "כלל לא הייתה הלוואה אלא מדובר בכספים של הצדדים שנצברו בחשבונה של התובעת". הנתבעת טוענת כי דו"ח זה מהווה ראיה קריטית לחקר האמת. עוד טענה כי התובעת בחרה בכוונת מכוון לנהל הליך מקביל להליך בין הנתבעים בבית משפט שונה, במקום לכבד את הכלל ששופט אחד ידון בתיקי משפחה אחת.

    הראיות והעדויות שנשמעו

     

39. לתיק הוגשו תצהירי הצדדים ועדי התובעת (בנה וכלתה) ואלו גם נחקרו. כמו כן הוגש תצהיר אם הנתבעת אשר לא נחקרה בסופו של יום.

     

40. במסגרת ראיות הצדדים הוגשו מסמכי בנק שונים, מסמכי העברת כספים ותשלומי מיסים בגין רכישת הדירה, הוגש הסכם ההלוואה שנחתם בין התובעת והנתבע וצורף לתצהיר הנתבע הסכם הממון בין הנתבעים.

     

41. לאחר סיום שמיעת העדויות התרתי לבקשת הנתבעת להגיש לתיק כראייה את חוו"ד האקטואר מהתיק ברכושי בים הנתבעים תוך מתן אפשרות לזמן את האקטואר להיחקר על חוות דעתו. אף לא אחד מהצדדים ביקש לחקור את האקטואר.

     

     

    דיון והכרעה

    השאלה המרכזית העומדת לפתחו של בית המשפט היא האם הסכום של 1,073,768 ש"ח שהועבר מהתובעת לצורך רכישת הדירה היה בגדר הלוואה או מתנה לנתבעים או למי מהם, ובהתאם לכך, מי מהנתבעים, אם בכלל ובאיזה היקף, חייב בהשבתו.

     

42. הנתבע מודה כי הסכום שניתן לו על ידי התובעת היה הלוואה, וכן מודה כי כתב בכתב ידו את הסכם ההלוואה אשר צורף על ידי התובעת לתביעתה. בשל חשיבות הדברים מצאתי לצרף את עותק ההסכם:

     

    

     

43. אין מחלוקת שההסכם נחתם על ידי התובעת והנתבע לאחר שהתקבל מלוא הסכום, שכן בהתאם לראיות, עליהן אין מחלוקת, הסכום האחרון בסך של כ-23,000 ₪ ששולם כתוספת מס רכישה שולם ביום 12.6.18 הוא המועד הרשום על גבי ההסכם כמועד עריכתו. מכאן שלמעלה ממיליון ₪ הועברו על ידי התובעת קודם לחתימת ההסכם.

     

44. כך גם לא יכולה להיות מחלוקת שההסכם נערך אך ורק בין התובעת לנתבע, ושניהם חתומים עליו, ולטענת הנתבע, שלא נסתרה, נכתב בכתב ידו. בנוסף לא יכולה להיות מחלוקת כי בהתאם ללשון ההסכם הברורה הנתבע, ורק הוא, קיבל מהתובעת (אימו) בהלוואה על מנת שהוא יהיה מסוגל לקנות את הדירה שלו את הסכומים המפורטים בהסכם, והוא מתחייב להחזיר לתובעת את ההלוואה לאימו ברגע שנמכרה הדירה ולא יאוחר ממועד שאינו ידוע. כמו כן צויין בתחתית המסמך שמדובר ב"חוזה שהוקם בין הצדדים [הנתבע והתובעת – א.ו] בXX ביום 12.6.18"

     

45. לשון המסמך ברורה (גם אם לא מסוימת דיה אשר למועד ההחזר) והן התובעת והן הנתבע מסכימים על תכנו של ההסכם. עוד מצאתי לציין כי מצופה היה שהסכם הלוואה יתייחס גם להצמדה ו/או ריבית וההסכם שותק בעניין זה, כאמור מידת הפירוט בהסכם מצומצמת עד חסרה.

     

46. עם זאת, לנוכח הסכמות התובעת ונתבע במסגרת ההסכם כי מדובר בהלוואה שניתנה על פי ההסכם במלואה לנתבע, מצאתי כבר בשלב זה לקבוע שהסך של 1,073,768 ₪ ניתן על ידי התובעת במלואו כהלוואה לנתבע ועליו להחזיר מלוא סך זה לידיה בהתאם לתנאי ההסכם. ככל שנמכרה הדירה ברח' .. בXX, אשר חלק מתמורתה מומן על ידי ההלוואה, הרי שהתקיים התנאי הנדרש להחזר ההלוואה על יד הנתבע לידי התובעת. ככל שטרם נמכרה הדירה, אין מקום עדיין להחזר הסכום שכן מועד אחר לא נקוב בהסכם (זאת הגם שמעדויות התובעת והנתבע 1 עולה לכאורה שהכוונה הייתה שההלוואה תוחזר בתום כ-5 שנים).

     

47. עם זאת לא מצאתי כי יש בכך די כדי לקבוע כי ככל שלא נמכרה הדירה יש להחזיר את ההלוואה בחלוף 5 שנים מיום הינתנה , מועד שחלף כבר זה מכבר. משכך, אני קובעת שעל הנתבע 1 להשיב לתובעת (אימו) את סכום ההלוואה הנקוב בהסכם במלואו זאת בהתאם לתנאי ההסכם שנחתם ביניהם והתביעה ביחס לנתבע 1 מתקבלת במלואה. משבדיון מיום 11.2.26 עלה כי הדירה נמכרה, והנתבע מכר את חלקו בדירה לנתבעת תמורה הסך של 900,000 ₪ הרי שהתקיים התנאי הנדרש להחזר ההלוואה מהנתבע לתובעת.

     

    נדחית טענת הנתבע כי עליו להשיב רק מחצית מהסכום שכן אין הדבר עומד בהלימה להסכם עליו חתמו התובעת והנתבע ואשר בקיומו הם מודים ועל תקפו הם עומדים.

     

48. כך גם נדחות טענות התובעת ונתבע על כך שהנתבעת ידעה על חתימת ההסכם והייתה אמורה להצטרף אליהם לחתימה והדבר נמנע ממנה ברגע האחרון בשל שהותה עם הילדים. הסבר זה אינו עומד בקנה אחד עם שורת ההיגיון והשכל הישר ובפרט שעה שדירת הצדדים בה הייתה הנתבעת לכאורה באותה עת קרובה מאד למקום החתימה הנטען. ככל שרצו, לא הייתה כל מניעה והתובעת ונתבע יכלו להגיע יחד אל דירת הצדדים ולהחתים את הנתבעת. על כך יש להוסיף, שאף מההסכם עצמו עולה שלא הייתה כלל ציפייה להגעתה של הנתבעת, שכן לו כך היה, הרי ששמה של הנתבעת היה מתנוסס על ההסכם כצד להסכם וכן ברובריקת החתימות בסופו של ההסכם, ולא כך הוא. בנוסף, ההסכם מנוסח בלשון רבים ("לווים"), וככל שאכן כגרסתם הנתבעת "רק" לא הגיעה היה המקום המיועד לחתימתה נותר ריק וכאמור גם לא הייתה כל מניעה להחתימה בשלב מאוחר יותר.

     

49. כמסקנה מסתברת מהאמור עולה כי אין זאת רק שלא תוכנן שהנתבעת תהיה רשומה בהסכם כצד לו, שהרי שמה כלל לא מופיע, אלא גם לא נעשה כל מאמץ להחתימה בשלב מאוחר יותר. טענתה של הנתבעת כי לא ידעה כלל על קיומו של ההסכם ונודע לה דבר קיומו רק עם הגשת התביעה לא נסתרה והיא אף יותר מסתברת מגרסת התובעת והנתבע ואני מקבלת אותה. למעלה מן הצורך יוער כי אף הודעות הוואטסאפ שצירף הנתבע (שנרשמו בסמיכות להגשת התביעה) ובהן נרשם על ידו שהנתבעים צריכים להחזיר לתובעת את ההלוואה, כאשר הנתבעת לא מתייחסת לטענה זו כלל, אין בהן כדי ללמד כי הנתבעת ידעה על ההלוואה או על ההסכם בשנת 2018 או בכל מועד אחר קודם לחודש אוקטובר 2020 שאז נשלחו 2 הודעות הוואטסאפ.

     

50. לא מן הנמנע שהנתבעת לא התייחסה לטענות הנתבע בעניין החזר הלוואה נטענת לאימו בהודעות הוואטסאפ שכן, לפי הסבריה, הייתה נתונה אז במצב כלכלי קשה, מטופלת באופן בלעדי לטענתה בארבעה ילדים קטינים כאשר לטענתה הנתבע לא תומך בה הן מבחינת ההורות והן מבחינה כלכלית. מתשובותיה אכן עולה כי היא לכאורה במצוקה, וניתן להבין שפחות פנויה להתדיינות רכושית.

     

51. לנוכח הסכמות התובעת והנתבע המאשרים את אותנטיות ההסכם שנחתם ביניהם לא מצאתי להכריע בשאלה מתי והיכן נחתם ההסכם ומי כתבו. כאמור לנוכח הסכמותיהם אני קובעת כי ינהגו בהתאם לאמור בהסכם עליו חתמו.

     

52. אשר לנתבעת, התובעת טוענת כי ההלוואה שנתנה ניתנה לשני הנתבעים ולפיכך על הנתבעת להשיב לה את כספי ההלוואה. לא מצאתי כי הוכח בפני שהתובעת נתנה הלוואה כלשהי לנתבעת. עיון בראיות שהונחו בפני מעלה כי מלוא ההלוואה ניתנה לתובע, כך מלמד ללא צל של ספק הסכם ההלוואה שנחתם בין התובעת לנתבע. לפיכך, לא מצאתי שקיימת יריבות כלשהי בין התובעת לנתבעת.

     

53. משהתובעת הוכיחה בפני, באמצעות הודאת הנתבע כי מלוא הכספים שניתנו על ידה לנתבע והמפורטים בהסכם שנחתם בינה לבין הנתבע ניתנו כהלוואה, הרי שגם מטעם זה, לא קיימת כל יריבות בינה לבין הנתבעת, שכן מלוא התביעה באה על סיפוקה. התובעת תוכל לקבל את מלוא כספי ההלוואה במועד הנקוב בהסכם בינה לבין נתבע וזאת מהנתבע בלבד.

     

54. זאת ועוד, לא הוכח בפני ולו בבדל ראייה כי הנתבעת הייתה צד להסכם ההלוואה שנחתם בין התובעת לנתבע ואף לא הוכח כי ידעה על קיומו של ההסכם או מה ידעה כלל על אופן ומהות הכספים שהועברו מהתובעת. נהפוך הוא, כפי שנרשם כבר לעיל גרסת התובעת והנתבע לעניין זה אינה עומדת במבחן ההיגיון והשכל הישר.

     

55. לטענת הנתבעת, עד להגשת התביעה סברה שמדובר במתנה שניתנה לצדדים, לא מצאתי להכריע בעניין זה, שכן הנטל המוטל על התובעת להוכיח כי נתנה הלוואה לנתבעת לא הורם ומשכך אין לנתבעת בפני מה להתגונן כלל. טענות התובעת והנתבע שההסכם שחתמו ביניהם מחייב גם את נתבעת נדחות מכל וכל ואין בהן דבר. ניסיונם במהלך עדותם להסביר את היעדרותה של הנתבעת ממעמד חתימת ההסכם ומההסכם עצמו מוקשה עד מאד בעיני ואינו עומד כלל במבחן ההיגיון הסביר.

     

56. למעלה מן הצורך אציין כי מערכת היחסים בין התובעת לנתבע מעלה תהיות אשר לטיב הכספים שהועברו, אולם שעה שהתובעת והנתבע, שניהם מסכימים שהתקשרו בהסכם הלוואה, לא מצאתי להכריע בניגוד להסכמתם זו, אשר אין בה כדי לחייב את הנתבעת במאום. לפיכך, לא מצאתי להתייחס לכלל טענות הנתבעת, אשר לטענתה הכספים ניתנו כמתנה שכן בנסיבות העניין התייתר הצורך לכך.

     

57. עם זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך ועל מנת שלא יצא פסק דיני חסר, מצאתי לציין שלא מן הנמנע שהתובעת ביקשה לסייע לנתבעים ולתת כספים, גם אם בסכומים גדולים, כמתנה. מכל שהובא בפני עלה כי התובעת העבירה לנתבע במהלך החיים המשותפים של הנתבעים כספים בסכומים גדולים, מאות אלפי ₪ ובמצטבר אולי אף למעלה מכך, זאת ללא שנערכו הסכמי הלוואה וללא שהוכח שמדובר היה בהלוואות שהוחזרו. טיב היחסים כפי שעלה מחומר הראיות ו"ערבוב" הכספים בין הנתבע לאימו (התובעת) אינו מאיין את האפשרות שאף הסכום שניתן לצורך רכישת הדירה יכול וניתן במתנה. עם זאת, כאמור, משהתובעת והנתבע טוענים שניהם שהנתבע קיבל את הסכום כהלוואה, לא מצאתי לקבוע אחרת.

     

58. חיזוק לכך ניתן למצוא בכך שבניגוד לטענת התובעת על חסרון הכיס שלה ועל כך שהיא מתקיימת אך ורק מקצבת זקנה דלה, עיון בחוות הדעת של המומחה העלה שהתובעת "גלגלה" סכומי כסף מהותיים ובחשבונות הבנק שלה מצויים ועברו סכומים משמעותיים, חלקם אף שימשו או משמשים להשקעות שונות. מכך עולה שבניגוד לטענותיה (ובהתאמה לטענות הנתבעת) אינה מצויה בחסרון כיס והמעה מצויה בכיסה.

     

59. אף חוסר שיתוף הפעולה של התובעת והנתבע עם המומחה בחקירתו במהלך ההליך הרכושי בין הנתבעים, כפי שעלה מהדו"ח שהגיש המומחה לא סייע לאמינות התובעת והנתבע וזאת בלשון המעטה. כאמור, חרף האפשרות שניתנה להם, לא התובעת ולא הנתבע בקשו לחקור את המומחה שערך את חוות הדעת (בהליך הרכושי בין הנתבעים) שאת הגשתה לתיק התרתי בשלב מאוחר של ההליך.

     

60. עוד בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף כי העובדה שהדירה שנרכשה בחלקה מכספים שהועברו על ידי התובעת נרשמה על שם שני הנתבעים, אין בה לבדה כדי לייצר חבות של הנתבעת כלפי התובעת ואף לא נטענה על ידי התובעת כל חבות של הנתבעת כלפי התובעת מכוח בעלותה בדירה שנרכשה בחלקה על ידי כספים שאין מחלוקת שהועברו על ידי התובעת. ברי כי לו הייתה התובעת מבקשת לקשור בין השניים יכולה הייתה לרשום הערת אזהרה על הדירה או למצער להחתים גם את הנתבעת 2 על הסכם, כפי שטרחה לעשות מול הנתבע, או לטעון כל טענה שתמצא לנכון לעניין זה. דבר מכל אלה לא מצאה לעשות.

     

61. משמצאתי שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח שנתנה לנתבעת הלוואה וקבעתי שמלוא הסכום ניתן לנתבע כהלוואה אף לא מצאתי לדון בטענה כי הנתבעת קיבלה דבר מהתובעת, ולפיכך לא מצאתי לדון כלל בטענות לעניין מתנה ביחס לנתבעת.

     

62. עוד מצאתי לציין כי ככלל, מצאתי את עדותה של הנתבעת מהימנה וללא ספק מהימנה יותר מעדויות יתר הצדדים והעדים. התחושה שעלתה לאורך ניהול ההליך הייתה כי יש ממש בטענת הנתבעת כי הליך זה נולד כל כולו כדי לשרת את הנתבע ולשפר את עמדתו ביחס לנתבעת בהליכים הרכושיים שהתנהלו באותה עת ומתנהלים עדיין כיום ביניהם בבית המשפט לענייני משפחה בXX.

     

    סוף דבר

     

    לאחר שמיעת כלל הראיות והעדויות, ולאור הסיכומים שהוגשו על ידי הצדדים, נראה כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה, ביחס לנתבע, כי הסכום שהועבר היה הלוואה ביחס אליו זאת בהתבסס על הסכם ההלוואה החתום ביניהם ועל הודאתו בקבלת ההלוואה.

     

    לפיכך התביעה ביחס לנתבע מתקבלת במלואה והנתבע ישלם לידי התובעת את הסך של 1,073,768 ₪ וזאת בתוך 30 יום.

     

    ביחס לנתבעת, לא הורם על ידי התובעת הנטל להוכיח כי נתנה הלוואה לנתבעת ולפיכך התביעה ביחס לנתבעת נדחית.

     

    הוצאות

    משהתביעה נגד הנתבעת נדחתה במלואה התובעת תשלם לידי הנתבעת הוצאות משפט בסך של 75,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום.

     

    משהתביעה כנגד הנתבע התקבלה במלואה הנתבע ישלם לידי התובעת בתוך 30 יום הוצאות משפט בסך של 75,000 ₪. לעניין זה היה לעיני כי הגם שהנתבע הודה בחבותו כלפי התובעת, ואף מכר כבר את חלקו בדירה וככל הנראה קיבל כבר לידיו את תמורת המכר, לא מצא לשלם לתובעת, לכל הפחות את החלק בו הודה ללא עוררין (מחצית) עובר למתן פסק הדין, ועל כך יש להצר.

     

    משניתן פסק דין התיק ייסגר ופסק הדין יישלח לצדדים.

     

    פסק הדין ניתן לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.

     

    ניתן היום, א' אדר תשפ"ו, 18 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.