דחייה על הסף של בקשה למשפט חוזר

האם יש לדחות על הסף את תביעת התובעים לביטול פסק דין חלוט שניתן כנגדם, עקב ראייה חדשה שהיא תצהיר שבו הנתבע 1 טוען, כי גרסתו בהליך המשפטי היתה שקרית ואילו גרסת התובעים שנדחתה, היא הגרסה האמיתית?

א.         רקע עובדתי

1. ביום 25.1.10 הגישו הנתבעים בהליך זה (להלן: "ג', ס' וט'"), תביעה כנגד שני אחיהם (להלן: "ד' וח'"), שהם התובעים בהליך דנן, ובמסגרתה עתרו למתן פסק דין הצהרתי על זכויותיהם בנכסי המשפחה ולמתן חשבונות (תמ"ש 34659-01-10).

2. ג', ס' וט' טענו, כי כל חמשת האחים שותפים בנכסים רבים שנצברו על ידם במהלך השנים (להלן: "הקבוצה") ואולם ד', שמנהל את הקבוצה, השתלט עליה והוא מונע מהם לקבל מידע אודות נכסי הקבוצה ולקבל את פירות הנכסים המשותפים.

3. ד' וח' טענו מאידך, כי ביום 30.1.06 נערך הסכם בע"פ שבו הוסכם על פירוק השיתוף בין ג' וס' לבין ד'. על פי ההסכם,  ג' וס' קיבלו מזומנים ונכסים ובתמורה לכך שהם לא יהיו אחראים לחובות רבים של הקבוצה לבנק, הם הסכימו שעם קבלת נכסים וכספים אלו, לא יהיה להם יותר כל חלק ונחלה ביתר נכסי השותפות שיהיו שייכים לד' בלבד (להלן: "ההסכם"). כמו כן, נטען ע"י ד' ביחס לט' שלא היה צד להסכם, כי מאחר שהוא קיבל במהלך השנים מיליוני ₪  מהקבוצה לפירעון חובות שהוא צבר, אזי היתה הסכמה עמו, שלפיה הוא וויתר  על כל זכויותיו בנכסי הקבוצה.

4. במסגרת התביעה הנ"ל (להלן: "ההליך הקודם"), נדונו שלוש שאלות עיקריות:

            א. האם לא נערך כל הסכם לחלוקי נכסי הקבוצה כי שטענו ג', ס' וט' או שנערך  הסכם תקף לפירוק נכסי הקבוצה ולכן לא מגיע יותר דבר לג' וס', לאחר שהם קיבלו את התמורה שנקבעה בהסכם.

            ב. האם ט' שלא היה צד להסכם "יצא" מהשותפות עקב כספים רבים שהועברו אליו לפירעון חובותיו  או שהוא עדיין שותף בקבוצה?

            ג. האם "מתחם א' " הוא רכוש  פרטי של ד' או שהוא חלק מנכסי הקבוצה?