החלטה המורה על ביצוע בדיקת רקמות

ההליך

לאחר עיון נוסף בחוות דעת נשיא בית הדין הרבני הגדול מיום 4.9.19, הגעתי למסקנה כי יש מקום לבטל ההחלטה מיום 12.12.19 בדבר קביעת התיק להוכחות תוך הימנעות מביצוע בדיקת רקמות, וכי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה יש להורות לאלתר על הפניית הצדדים לבדיקת רקמות.

להלן אפרט נימוקיי.

ההליך והעובדות בתמצית

1. במסגרת תביעת האבהות שהגיש האב התובע, נטען כי בעוד שהצדדים התחתנו ביום xxx, הרי שיום הקרע ביניהם היה שבועיים לערך לאחר מכן. בפועל כבר ביום xxx הוא הגיש את תביעת הגירושין מטעמו, כאשר בשל עיכוב נוכח תביעת שלום הבית אותה הגישה האם, הצדדים התגרשו רק ביום xxx.

    

2. בנוסף מציין התובע כי אומנם הקטין נולד ביום xxx. אפס, מאחר והוא והאם מעולם לא קיימו יחסי אישות משמע שהקטין אינו בנו, והדעת נותנת כי האם התעברה זמן קצר עובר לחתונה.

    

3. לדברי התובע, כבר בתחילת החיים המשותפים לאחר החתונה טענה בפניו האם כי היא בהריון, ומאחר שבהעדר קיום יחסים היה ברור לו שלא מדובר בבנו, הרי שהדבר הוביל לפרידה המהירה כאמור לעיל.

    

4. עוד טוען התובע כי האם הנתבעת מעולם לא עדכנה אותו כי רשמה את הקטין על שמו במשרד הפנים, ולמעשה רק ביום xxx היא טרחה להגיש כנגדו תביעת למזונותיו של הקטין. לשיטתו, הדבר אך מחזק את גרסתו לפיה האם הנתבעת בכבודה ובעצמה לא טרחה לקדם את בירור אבהותו ויחסיו עם הקטין מספר שנים קודם לכן, באשר ידעה אל נכון שלא מדובר בבנו.