דקל זילבר נ' שושני

האם יש להורות על פרסום שמו של הנתבע בפסק דיני בעניינם של הצדדים, שם נקבע כי במסגרת תפקידו כמנהל עיזבון, מעל בתפקידו ושלח את ידו בכספי העיזבון עליו הופקד?  א' – העובדות הצריכות לעניין: 

• בפסק דיני מיום 27.2.2025 בתיק שבכותרת (להלן: פסק הדין) מצאתי כי הנתבע, אשר שימש כמנהל עיזבון סבתם המנוחה של התובעים, נטל לעצמו מכספי העיזבון שלא כדין במסגרת תפקידו סך העולה על 1.3 מיליון ₪, באופן שעלה כדי הפרה בוטה, הגובלת בפלילים, של חובת נאמנותו למנוחה וליורשיה.

   

• במסגרת פסק הדין הוריתי כי "בתוך 7 ימים יודיעו הצדדים מדוע שפסק דין זה לא יפורסם במתכונתו זו וללא השמטת שמותיהם". שני הצדדים הגישו התייחסותם לעניין זה וכעת בשלה העת ליתן החלטה זו.

   

• לטענת הנתבע, אין להורות על פרסום פסק הדין תוך ציון שמו שכן לטענתו, הפרסום יפגע במרקם היחסים שבין כל יורשי המנוחה (אשר גם בנו, מלבד התובעים, נמנה עליהם), תוך שהוא מתחייב שלא ליטול על עצמו עיסוק בכל עניין הכולל בתוכו דיני משפחה. בנוסף טען הנתבע כי מדובר בסכסוך משפחתי אשר הדיון בו מתנהל בדלתיים סגורות ומבלי שפרטי הצדדים יפורסמו ברבים. עוד טוען הנתבע כי הוא בעשור השמיני לחייו ויש להתחשב בכך וכן כי בכוונתו למכור את ביתו על מנת להשיב לתובעים את הסכום שנפסק כנגדו.

   

   

   

   

• דעתם של התובעים שונה בתכלית. לשיטתם, נסיבות המקרה החמורות והקיצוניות ביותר, לצד אינטרסים ציבוריים בעלי חשיבות גבוהה - כגון: הגנה על הציבור, שקיפות בהליכי בית המשפט והרתעת מנהלי עיזבון אחרים מלפעול כפי שפעל הנתבע - מצדיקים את פרסום שם הנתבע. לצד זאת, סבורים התובעים כי לכל היותר ניתן להסתיר את שמם כך שלא יקשרו את שם הנתבע למשפחתם ובכך אף לשיטתו של הנתבע, תימנע פגיעה ביחסיו עם יתר בני המשפחה.

   

  ב' –  דיון: