החלטה בבקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי

לפניי בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בהליך, בהתאם להוראת תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

רקע עובדתי:

1. המבקשים הם ילדיו הבגירים מנישואיו הראשונים של מר י.ג ז"ל אשר הלך לעולמו ביום 25.2.2015 (להלן: המנוח).

2. המשיבה, ילידת הפיליפינים, נישאה למנוח ביום 3.12.2000 בנישואי פרגוואי ולהם שני ילדים משותפים ילידי 11.10.2000 ו-7.4.2003.

3. כפי שנטען במסגרת הליך זה, המנוח הותיר אחריו צוואה בה ציווה את כל עיזבונו למבקשים, וניתן צו לקיום צוואה זו (ר' פרוטוקול הדיון מיום 7.9.16, עמ' 1 ש' 12). העתק הצוואה כמו גם הצו לקיומה לא צורפו לבקשה, אולם נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים בעניין זה.

4. המשיבה הגישה תובענה רכושית נגד המבקשים, ולהלן עיקרי טענותיה במסגרתה:
   • המשיבה והמנוח התגוררו יחד במשך כל חייהם המשותפים בדירה אשר הייתה שייכת למנוח לפני היכרותם, הנמצאת ברחוב --- (להלן: דירת המגורים).
   • עם לידת בנם הבכור של המשיבה ושל המנוח, סוכם ביניהם כי המשיבה תחדל לעבוד ותקדיש את עתותיה לטיפוח הקן המשפחתי, בעוד המנוח יישא בעול הפרנסה.
   • המנוח הציג בפני המשיבה מצג כי דירת המגורים תהיה לה לקורת גג במהלך חייה, והבהיר לה כי חלקה ברכוש מובטח ואין לה צורך לצאת לעבוד ולחסוך כספים לצורך רכישת דירת מגורים לה ולילדיהם. לאור הסכמת המנוח והמשיבה, לא צברה המשיבה על שמה כל רכוש במהלך הנישואין.
   • המנוח הודיע למשיבה כי ברצונו לעשות צוואה לטובתה ובחודש אוקטובר 2014 אף פנה יחד עם המשיבה לעו"ד לשם כך, אולם לאור דרישת עוה"ד לקבל חוות דעת רפואית ולאור אשפוזו של המנוח בחודש נובמבר 2014, בסופו של דבר לא חתם המנוח על צוואה כאמור. עת היה המנוח מאושפז בבית החולים אמר למשיבה שעל פי בדיקה שערך זכויותיה וזכויות ילדיהם מובטחות אף ללא צוואה.
   • בכתב התביעה עתרה המשיבה בין היתר למתן הסעדים הבאים:

פסק דין הצהרתי לפיו המשיבה בעלת לפחות מחצית מזכויות המנוח בדירה;

איזון משאבים בכלל הזכויות והנכסים שלא בדרך של מחצה על מחצה אלא "בדרך שיובטח עתידם של התובעת וילדיה הקטינים" (סעיף 61.ד לכתב התביעה).