בחינת טיבה ומהותה של הזכות הצומחת מכל חזקת השיתוף

לפני ארבעה הליכים, תביעות ותביעות שכנגד, שהגישו הצדדים זה כנגד זה, במרכזן נכס המצוי בXXXX המורכב מדירת מגורים ונכס מסחרי. השאלה המתעוררת בגדרן הינה טיבן והיקפן של זכויות התובעת בנכס.

מחלוקות אלה שנתגלעו בין הצדדים הינן נדבך נוסף בסכסוך משפחתי ארוך ומסובך שנדון בהליכים שונים בפני בוררים, בבית המשפט למשפחה, בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון החל משנת 1996 ועד כה.

פסה"ד מעורר קושי מיוחד הן בשל השתלשלות העניינים העובדתית והמשפטית המפותלת בסכסוך הנמשך שני עשורים בקירוב, הן בשל טיבו ויחודו של הנכס העומד במוקד הסכסוך, והן בשל העובדה שהנתבע 2 לא היה צד להליכים שהתנהלו בין התובעת והנתבע 1 בקשר לנכס במסגרת פרידתם והליך הגירושין ביניהם.

בשל מורכבות מיוחדת זו, כמו גם הצורך לשים בפס"ד זה קץ להמשך ההתדיינות בין הצדדים, מצאתי לפרק את השיתוף בזכויותיהם תוך אבחנה בין דירת המגורים לבין הנכס המסחרי, ומתן מענה הולם וצודק לטענותיהם בנסיבות הענין.

הרקע הצריך לענין:

1. התובעת והנתבע 1 (ולהלן ולשם הנוחות: "הנתבע", וביחד: "הצדדים") נישאו זל"ז בשנת 1972, ומנישואיהם נולדו להם שלוש בנות, כולן בגירות. הצדדים התגרשו זמ"ז בשנת 1999.
2. הנתבע 2 ז"ל הינו אביו של הנתבע. הנתבע 2 הלך לבית עולמו במהלך ניהול ההליך ביום XXXX.

1. בשנת 1969 קיבלו הנתבע 2 ורעייתו דאז XXX ז"ל זכות שימוש החזקה בנכס בXXXX (הידוע כגוש XX חלקות XXX) מטעם הועדה לXX, הממוקם על ציר הכניסה, מצד XXX לרובע היהודי (ולהלן: "הנכס"), והקימו שם סטודיו לאומנות בשם "XXX" (אשר יכונה להלן: "הנכס המסחרי"). הנכס המסחרי מורכב מאולמות / חדרים גדולים, מקורים ולא מקורים.

1. בשנת 1970 עבר הנתבע לנכס והחל להקים בו גם דירת מגורים. עם נישואי הצדדים בשנת 1972 עברה להתגורר בנכס גם התובעת, ובשנת 1975 החלו להתגורר בדירת המגורים שבנכס (ולהלן: "דירת המגורים").