פסק דין הצהרתי להשבת כספים שנמשכו שלא לטובת מימון צרכי המנוחה

במסגרת התובענה שבפני עותרים התובעים למתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי מלוא הכספים אשר נמשכו ע"י הנתבע מחשבון הבנק של המנוחה, בשנה עובר למועד פטירתה ולאחר מועד פטירתה, שלא לטובת מימון צרכי המנוחה, הם כספים המהווים חלק מעיזבון המנוחה ולפיכך, יש לחלקם בין יורשיה.

התובעים הם נכדיה של המנוחה ילדי בנה המנוח, מר נ. ח (להלן: 'האב המנוח').

הנתבע הוא בנה של המנוחה ודודם של התובעים.

הצדדים הם יורשי המנוחה עפ"י דין.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

1.המנוחה נולדה בשנת 1932 ונפטרה ביום x.x.15.

למנוחה נולדו שלושה ילדים, שניים נפטרו קודם פטירת המנוחה, ביניהם האב המנוח, אשר נפטר בשנת 2003 ובת נוספת, מ.ה ז"ל, אשר נפטרה בשנת 1972, בהיותה כבת 17 שנים בלבד.

כך, שהנתבע הוא בנה היחיד שנותר בחיים מבין שלושת הילדים שנולדו למנוחה.

2.ביום 05.05.16 ניתן ע"י הרשם לענייני ירושה צו ירושה בעניין עזבון המנוחה על פיו יורשי המנוחה על פי דין הם הצדדים וכי חלקו היחסי של כל אחד מהצדדים בעיזבון המנוחה הוא 1/6 לכ"א מהתובעים ו-1/2 לנתבע.

3.ביום 06.01.17 נחתם בין הצדדים הסכם במסגרתו הסדירו את האופן בו יחולק חלק מעיזבון המנוחה, אשר כלל שתי דירות מגורים, האחת ברחוב ... בעיר... והאחרת ברחוב... בעיר...(להלן: 'ההסכם').

הצדדים פעלו בהתאם להוראות ההסכם בעניין חלוקת הדירות כאמור ביניהם וכאמור בפרוטוקול התמחרות על פי הסכם בין יורשים, נספח ד' לכתב התביעה.