פלונית נ' פלוני

החלטה בבקשה לפסיקת מזונות זמניים לקטינה כבת 15.

1. הצדדים חיו כידועים בציבור והם הורים לקטינה. לכל אחד מהם ילדים בוגרים מיחסים קודמים. הצדדים הסתכסכו ולטענת המבקשת בחודש יולי 2025 עזב המשיב את הבית (הצדדים התגוררו בדירתה של המבקשת). לטענת המבקשת המשיב פוגש בקטינה פעם-פעמיים במהלך השבוע ומידי סופ"ש לסירוגין מיום שישי אחה"צ ועד שבת בצהרים, ואינו לוקח חלק בסיפוק צרכיה. המבקשת עובדת כ[...] ב[...] ולדבריה משתכרת כ – 12,000 ₪ נטו, והנתבע עובד כ[...] ולטענתה משתכר אף הוא כ – 12,000 ₪. את צרכי הקטינה העמידה המבקשת ע"ס 3,650 ₪, ואת הוצאות אחזקת המדור ע"ס 4,500 ₪. המבקשת עותרת לחייב את המשיב במזונות כנ"ל וכן בחלקהּ של הקטינה בהוצאות החזקת המדור בסך 1,350 ₪. בנוסף עותרת לחייב את המשיב לשאת במחצית ההוצאות החריגות.

    

2. המשיב טוען כי הצדדים התגוררו יחדיו בדירת המבקשת משנת 2004. הוא מכחיש כי עזב את הבית אלא כי סולק ממנו בבושת פנים לדבריו בחודש יולי 2025, ומאז מתגורר בדירה שכורה. לדבריו המבקשת מסתירה את עבודתה הנוספת ב[...], ממנה משתכרת כ – 5,000 ₪ נוספים. מנגד שכרו הממוצע הוא כ – 10,400 ₪. הוא נושא עוד בדמי שכירות בשיעור 4,650 ₪ ובעלות החזקת מדור בשיעור 1,500 ₪. הכנסתו הפנויה אפוא זעומה ועומדת על סך כ – 3,850 ₪. המשיב מכחיש בתוקף את טענות המבקשת ביחס לזמני השהות עם הקטינה. לדבריו הקטינה לנה בביתו 4 – 5 פעמים בשבוע, והוא נושא בהוצאותיה באופן ישיר. הקטינה מורגלת לפנות אליו בכל דרישה כספית. המשיב מעביר לקטינה באמצעות "Paybox" לכל הפחות 400 ₪ מידי חודש ונושא בהוצאות עבור הזמנת בגדים, בידור ובילוי.

    

   דיון והכרעה

    

3. למישור המשפטי מספר רבדים הנוגעים לענייננו. בבסיס מונח שיקול דעתו של בית המשפט מתוקף תקנה 31 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, שמנחה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לפסוק מזונות זמניים, ומטרתו של סעד זמני זה, "היא להבטיח את טובתו של הקטין, צרכיו ומימוש האחריות ההורית בתקופה הזמנית".

    

4. פסיקת מזונות זמניים, בדומה כל סעד זמני אחר, אינה פרי בחינה וניתוח מעמיקים של כל הראיות. זהו "סעד זמני שנועד לספק מענה עד להכרעה בשאלת המזונות הקבועים, 'מעין עזרה ראשונה עד לבירור התביעה' [...] מטרתו לשמור על המצב שנהג עובר לקרע בין הצדדים [...] הבחינה בהקשר זה פחות דקדקנית ואינה מחייבת להישען על כלל הראיות הרלוונטיות להכרעה בשאלת המזונות הקבועים" (בע"מ 5944/22 פלונית נ' פלוני, מיום 15.11.22 , ס' 9); בית המשפט אינו עוסק "בניתוח מקיף של הראיות, ואינו חייב לבחון את מכלול הראיות" (רמ"ש (ת"א) 68410-08-24‏ ‏פלוני נ' אלמונית, מיום 5.11.24, ע' 3); על הכרעתו "חייבת להיות מהירה, עניינית, ומטבעה נשענת על תמונה חלקית" (רמ"ש (חי') 22210-01-20‏ ‏פלונית נ' אלמוני, מיום 12.1.20, ס' 11); ו"מבוססת על קביעות עובדתיות לכאוריות" (רמ"ש (ב"ש) 68061-01-22‏ ‏ ת"כ נ' ר"א, מיום 7.2.22; ר' עוד רמ"ש (חי') 20917-10-21‏ ‏ר"ג נ' א"ג, "נבו", מיום 12.10.21; רמ"ש (חי') 31159-09-17‏‏ פלוני נ' פלונית, מיום 18.10.2017).

    

5. רובד משפטי נוסף הוא הדין האישי שחל על החייב במזונות קטינים, מתוקף סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959. בהינתן שהצדדים לפניי יהודים, הרי שהדין מחייב אבחנה המבוססת על גילה של הקטינה, בענייננו כבת 15 (בעוד כחודשיים).