פס"ד הדוחה תביעה להפחתת מזונות

לפניי תביעה שניה של האב להפחתת מזונות הקטינים שנפסקו בפסק הדין השני מיום 25.6.21 בתלה"מ 41522-08-19 שלפיו דמי המזונות הופחתו ל 1,000 ₪ לכל קטין, פסק הדין הראשון ניתן ביום 12.3.2019 בתלה"מ 23195-11-18.

נסיבות חיי הצדדים, פורטו בהרחבה בפסקי הדין הקודמים שניתנו.

עילת התביעה הינה שינוי נסיבות כלכלי של שני הצדדים, האב לרעה והאם לטובה, וכן תוספת יום חמישי מתחלף לזמני השהות. זמני השהות נקבעו בבית הדין הרבני.

דיון בנוכחות הצדדים התקיים ביום 14.11.23. לאחר מכן התביעה נמחקה בשל מחדל התובע, בוטל פסק הדין כנגד תשלום הוצאות, הוגשו כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה מתוקן. הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט להסדר דיוני, לפיו לא התקיים דיון הוכחות, אלא הוגשו סיכומים על בסיס המסמכים.

טענות האב

האב טען כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של חיוב בדמי המזונות עד ביטולם. לאחר סיום הבאת הראיות בהליך הקודם (תלה"מ 41522-08-19) אך לפני מתן פסק הדין השני, חלו שינויים בזמני השהות. ביום 2.9.20 בית הדין הרבני הוסיף יום שהות נוסף עם האב ביום חמישי אחת לשבועיים, באופן שהוביל למעשה למצב של משמורת משותפת וזמני שהות שווים, דבר שלא קיבל ביטוי בפסק הדין השני.

לטענת האב, האם מנסה להטעות את בית המשפט ולהציג מצג שגוי כאילו פסק הדין השני התייחס כבר למצב של משמורת משותפת, אך בפועל לא כך הדבר. ההרחבה בזמני השיהוי התרחשה לאחר מתן פסק הדין, ולכן יש לראות בכך שינוי נסיבות מהותי.

בנוסף, טען האב שנישואי האם והולדת שני ילדים נוספים השפיעו על זמינותה לטיפול בקטינים. לטענתו, האם אינה פנויה באופן מלא לטיפול בילדים, ובפועל נדרש לסייע ולטפל בהם ולדאוג להסעתם לחוגים וחברים.

שינוי נסיבות נטען נוסף נוגע למצבו הכלכלי של האב, אשר החמיר מאז מתן פסק הדין השני. האב ציין כי בשל הליכי הגירושין נאלץ לשאת בעלויות כספיות כבדות וליטול הלוואות, וכי ניסה להקים עסק עצמאי ל--- אשר כשל וגרם לו הפסדים ניכרים. כיום הוא עובד כשכיר, אך שכרו נמוך באופן ניכר מהשכר שהיה בפני בית המשפט בעת פסיקת המזונות. לעומתו, טען, האם שיפרה את מצבה הכלכלי.