פס"ד בתביעה להפחתת מזונות

 לפניי תביעה להפחתת מזונות שנקבעו בפסק דין מיום 24.9.2019 במסגרתו אושרו הסכמות הצדדים. 

א. רקע עובדתי: 

1. התובע והנתבעת הם בני זוג לשעבר והוריו של ---, קטין יליד 00.00.2017 (להלן גם: האב, האם והקטין). לאם בת בגירה מקשר זוגי קודם.

    

2. הצדדים נפרדו זמ"ז בשנת 2018 כאשר הקטין היה תינוק, ולאורך השנים שחלפו מאז התנהלו ביניהם הליכים משפטיים רבים בעניינו, אשר להלן סיכום חלק מהם על קצה המזלג:

    

   ביום 6.9.18 הגישה האם נגד האב בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 12700-09-18), וביום 27.11.18, לאחר תום תקופת עיכוב ההליכים, הגישה נגדו תביעה בעניין החזקת הקטין (תלה"מ 62883-11-18). ביום 21.2.19 הגישה האם נגד האב תביעה בעניין מזונות הקטין (תלה"מ 52102-02-19).

    

   בדיון שהתקיים ביום 15.5.19, בהתאם להסכמת הצדדים ולהמלצות תסקיר מיום 14.5.19, ניתן פסק דין לפיו משמורת הקטין בידי האם והוא ישהה עם האב באופן הבא: בימים שני ושלישי בשעות 16:50 - 19:00, ביום חמישי אחת לשבועיים בשעות 17:30 - 19:00 ובשבת אחת לשבועיים בשעות 11:00 - 18:00. עוד נקבע, כי שהות הקטין בחופשות ובחגים תחולק בין הצדדים בחלקים שווים, וניתנו לעו"ס לסדרי דין סמכויות לתקופה של שנתיים לשנות ולהרחיב את זמני השהות. נקבע כי לקראת הגיע הקטין לגיל שנתיים, יוגש דיווח מהעו"ס לעניין האפשרות להרחיב את זמני השהות כך שהקטין ילון אצל האב.

    

   בדיון שהתקיים ביום 24.9.19 הגיעו הצדדים להסכמות גם בעניין מזונות הקטין והן קיבלו תוקף של פסק דין. בגדר כך נקבע, כי האב ישלם לאם למזונות הקטין וחלקו בהוצאות המדור סך של 2,500 ₪ לחודש, ובנוסף הוא יישא ב- 40% מהוצאות החינוך לפי תעריף ציבורי ומהוצאות הרפואה (להלן: פסק הדין למזונות).

    

   ביום 26.6.19 הגיש האב נגד האם תביעת אבהות, בה טען כי הוא חושש שהקטין אינו בנו (תמ"ש 58562-06-19). ביום 4.9.2019 ניתן פסק דין הצהרתי, על יסוד חוות דעת מעבדה לסיווג רקמות, לפיה האב הוא אביו של הקטין.

    

   ביום 17.9.20 הגישה האם נגד האב בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 43256-09-20) במסגרתה עתרה לסעד דחוף בעניין מתן טיפול לקטין. בהחלטה מיום 26.10.20 נקבע כי הקטין יטופל על ידי קלינאית תקשורת במסגרת מכון ---, כבקשת האם.

    

   בהקשר זה יצוין כי בשנת 2020 אובחן הקטין על הרצף האוטיסטי ובין ההורים נתגלעו מחלוקות לעניין הטיפולים לו הוא נזקק. ביום 25.11.20 הגישה האם נגד האב תביעה בה עתרה כי תינתנה לה סמכויות לפעול כאפוטרופסית בלעדית לקטין (תמ"ש 61687-11-20). בדיון שהתקיים ביום 16.6.21 הגיעו הצדדים להסכמות הבאות אשר קיבלו תוקף של פסק דין:

    

   "א.ההורים נותנים בזה הסכמתם מראש למתן כל טיפול לקטין במסגרת הגן אליו הוא רשום בשנת הלימודים הבאה וכן במסגרת עמותה עמה עובד הגן.

   ב.מעבר לכך, כל אחד מההורים יוכל לפנות בכתב למשנהו בהצעה למתן טיפול או אבחון לקטין, לפנייתו יצרף כל מידע רלוונטי. הפנייה תיעשה באמצעות כתובת הדוא"ל הבאות: ...

   ההורה השני יצטרך להשיב בתוך 7 ימים. ככל שלא תהיה תשובה ייחשב הדבר למתן הסכמה לטיפול או לאבחון. ככל שיהיה סירוב, יכריע בעניין מתאם הורי שימונה על ידי בית המשפט.

   ג.ההורים מסכימים כי ברירת המחדל היא למתן טיפולים במסגרת ציבורית וזאת אלא אם יש סיבה מוצדקת לפנות למסגרת פרטית.

   ד.קצבת הנכות המשולמת עבור הקטין תשמש למימון טיפולים הנובעים מצרכיו המיוחדים.

   אם תיוותר יתרה מקצבת הנכות לאחר מימון צרכים אלה, היא תישמר לטובת צרכיו העתידיים של הקטין.

   ה.ההורים יתנהלו בשקיפות, ימסרו זה לזה מידע בעניין הטיפולים הניתנים לקטין ועלותם. ב"כ האם תמציא לב"כ האב מידע אודות הקצבה המשולמת עבור הקטין וממתי החלה להיות משולמת".

    

   ביום 8.4.21 הגיש האב נגד האם תביעה להרחבת זמני השהות של הקטין עמו (תמ"ש18257-04-21). בדיון שהתקיים ביום 16.6.21 הסכימו הצדדים על אימוץ המלצות עו"ס מיום 12.5.21, לפיהן זמני השהות של הקטין עם האב יורחבו מחודש ספטמבר 2021, כך שביום שלישי האב ייקח את הקטין מהגן והוא ישיבו לגן למחרת, ובסופי שבוע אחת לשבועיים האב ייקח את הקטין מבית האם ביום שישי אחר הצהריים והוא ישיבו לבית האם במוצאי שבת. בנוסף, הצדדים ביקשו כי תינתנה לעו"ס סמכויות לתקופה של שנתיים נוספות על מנת לקבוע את חלוקת זמני השהות בחגים, הם התחייבו לקחת חלק בהדרכה הורית וכן הסכימו כי לצורך הסדרת הסעות לקטין למסגרת החינוכית וממנה תוגדר האחריות ההורית כמשותפת, ו"כל הטבה אחרת מעבר להסעות, הנחה, קצבה, תשולם לאם". הסכמות אלה קיבלו תוקף של פסק דין.

    

   ביום 8.11.22 הגיש האב נגד האם תביעה נוספת להרחבת זמני שהות של הקטין עמו וקביעת אחריות הורית משותפת (תלה"מ 18629-11-22). בדיון שהתקיים ביום 11.5.23 הגיעו הצדדים להסכמות הבאות אשר קיבלו תוקף של פסק דין:

    

   "1.האם תפתח קבוצת ווצאפ עם האב שתקרא "עדכונים בעניין [הקטין]". בקבוצה זו, יעדכנו ההורים, אחד את השנייה, בעניין אירועים חריגים הנוגעים לקטין, לרבות מחלות חלילה וקביעת תורים לטיפולים.

   2.הסמכויות שניתנו לעו"ס לסדרי דין לשנות את זמני השהות, תורחבנה לשנתיים נוספות. במסגרת סמכויות אלה, למען הסר ספק, תוכל העו"ס גם לקבוע, ככל שהיא תסבור שזו טובת הקטין, שהילד יהיה עם אביו יום נוסף בשבוע, כמו גם להרחיב את שהות הקטין עם האב בחופשות. כמו כן, במסגרת סמכויות אלה, תוכל העו"ס לתת הוראות בעניין שיחות טלפון בין הקטין לבין ההורה שעמו הוא לא נמצא באותו היום. ככל שיתווסף יום עם האב לחלוקת זמני השהות, במסגרת סמכויותיה, תוכל העו"ס לקבוע גם את נטל הסעת הקטין. מוסכם על ההורים כי אם ייקבע יום נוסף אצל האב, ובאותו יום תהיה לקטין פעילות שנקבעה בהסכמת ההורים או על ידי המתאם ההורי – האב יהיה אחראי להבאת הקטין והחזרתו מאותה פעילות.

   3.למען הסר ספק, שני ההורים האפוטרופסיים הטבעיים של הילד.

   4.לצורך קבלת הטבת מצדדים שלישיים, וככל שאין בכך לגרוע מזכות האם לקבל את ההטבה, יש לראות בשני ההורים כבעלי אחריות הורית משותפת.

   5.כאשר על האב לקחת את הקטין או לאסוף אותו בימים שהדבר לא נעשה מהמסגרת החינוכית – יהיה זה מבית האם.

   6.ככל שהתביעה שהגיש האב בעניין מסגרת החינוך תיסגר, ולא יהיו עוד תיקים תלויים ועומדים בין הצדדים – יפנו הצדדים לתיאום הורי".

    

   לאחר זאת, הגישה העו"ס מעת לעת דיווחים לבית המשפט.

    

   ביום 30.4.23 הגיש האב תביעה לרישום הקטין לבית ספר ממלכתי דתי (תלה"מ 54524-04-23), ובפסק דין שניתן ביום 4.9.24, לאחר שהוגש תסקיר ואף התקיים דיון הוכחות, נדחתה התביעה בין היתר בהתחשב בעובדה שהאם אינה יהודייה.

    

   בהחלטה מיום 18.7.23 אומצו ברובן המלצות העו"ס מיום 15.6.23 (בתלה"מ 18629-11-22), לפיהן הקטין ישהה עם האם בימים שני ורביעי, עם האב ביום שלישי, בסופ"ש לסירוגין עם כל אחד מההורים, ובימים ראשון וחמישי לסירוגין עם ההורים במהופך לשהות בסוף השבוע הצמוד להם. בפנייה נוספת של העו"ס לבית המשפט מיום 20.8.23 נכתב כי הקטין ישהה עם האב באופן קבוע באמצע השבוע בימים שני ושלישי, במקום בימי שלישי ולסירוגין בימים ראשון וחמישי.

    

   ביום 8.7.24 הגיש האב נגד האם את התביעה הנדונה בפסק דין זה, בה עתר לביטול חיובו במזונות הקטין, לחיוב האם לשלם לו סך של 2,000 ₪ לחודש עבור מזונות הקטין ולחלוקת קצבת הנכות המשולמת עבור הקטין בין הצדדים. את תביעתו ביקש האב לבסס על טענתו לשינוי נסיבות מהותי בהסדרי השהות של הקטין וכן על כך שמשולמת עבור הקטין קצבת נכות. בתצהיר עדותו הראשית ובסיכומיו לא שב האב על עתירתו לחייב את האם לשלם לידיו כספים עבור מזונות הקטין, אלא עתר להפחתה או ביטול של חיובו במזונות ולמתן הוראות בעניין קצבת הנכות.

    

   ביום 18.12.24 הגישה האם נגד האב תביעה בה ביקשה כי תינתנה לה סמכויות לפעול כאפוטרופסית בלעדית בענייניו של הקטין (תלה"מ 50591-12-24). בתסקיר שהוגש ביום 3.6.25 הומלץ כדלקמן: לעניין טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים ופרא-רפואיים תוכל האם לקבל החלטות ללא הסכמת האב וללא חתימתו. במידה והטיפולים יהיו כרוכים בתשלום, התשלום ייעשה מקצבת הנכות המשולמת עבור הקטין. בעניינים אחרים, יפעלו ההורים לפי המתווה בעניין סמכויות לקבלת החלטות שקיבל תוקף של פסק דין ביום 16.6.21. בית המשפט ימנה מתאם הורי מכריע, אשר יוכל להכריע בעניין השימוש בקצבת הנכות לתשלום חוגים, הדרכת הורים וכיו"ב. בעת טיפולים המחייבים או מאפשרים נוכחות הורה, רק ההורה שלוקח את הקטין לטיפול ישהה עמו. קשר עם המטפלים, פגישות עם ההורים והדרכת הורים על ידי המטפל יתקיימו עם שני ההורים. ביום 21.9.25 התקיים דיון בתומו ניתן פסק דין אשר אימץ את המלצות העו"ס, למעט לעניין מינוי מתאם הורי נוכח ההליך התלוי ועומד בין הצדדים.

    

   ביום 9.11.25, בעקבות פניית העו"ס לבית המשפט ביום 22.9.2025 (במסגרת תלה"מ 18629-11-22), ניתן תוקף של החלטה להמלצותיה, לפיהן הסדרי השהות של הקטין יהיו כדלקמן: בימים ראשון ורביעי עם האב, בימים שני ושלישי עם האם, ועם כל אחד מההורים לסירוגין בימים חמישי, שישי ושבת ברצף. העו"ס המליצה עוד, כי כאשר הקטין חולה האחריות לשהות עמו בבית או למצוא עבורו סידור היא על ההורה אצלו התעורר בבוקר עד שעה 17:00. העו"ס ציינה כי האב לוקח את הקטין לרכיבה טיפולית ולטיפול בכלבים, שניהם מתקיימים בשעות אחר הצהריים, וכי האם לוקחת את הקטין לטיפולים בשעות הבוקר. יצוין, כי המלצות העו"ס כוללות התייחסות להתרחשויות אפשריות שונות וירידה לפרטי פרטים (אותם אין צורך לציין בפסק דין זה), באופן החורג מדיווחים והמלצות המוגשים על ידי רשויות הרווחה לבית המשפט בדרך כלל בהליכים מסוג זה. זאת באופן התואם את התנהלות הצדדים, יחסיהם והתקשורת ביניהם, המאופיינים בקושי ממשי להגיע להבנות בכוחות עצמם גם בעניינים שנראים שוליים יחסית.

    

3. בהליך שלפניי כעת התקיים קדם משפט, הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, התקיים דיון הוכחות בו נחקרו הצדדים, הצדדים הגישו סיכומים בכתב ועתה יש להכריע.

    

   ב. טענות הצדדים:

    

4. לטענת האב:

    

   1. החיוב במזונות הקטין נקבע בהסכמה כאשר זמני השהות עם האב היו מצומצמים מאוד. כיום הקטין שוהה עם האב ועם האם זמן שווה. בחגים נמצא הקטין עם האב 55% מהזמן כיוון שהאם מוסלמית לשעבר ואינה חוגגת את החגים היהודיים. מאז הפירוד האב מהווה דמות עיקרית ומשמעותית עבור הקטין, מספק לו את כל צרכיו, ביגוד והנעלה, חוגים וטיפולים, תספורת, בילויים ועוד, וזאת בנוסף לתשלום סכום המזונות. האב נמצא בקשר ישיר ותדיר עם הצוות החינוכי ומשתתף במפגשי הדרכת הורים. נוכח זמני השהות הנוכחיים, בפועל האב מכלכל שני בתים. מדובר בשינוי נסיבות מהותי אשר מחייב התערבות וחישוב מחדש של הנשיאה בהוצאות הקטין.

       

   2. לאחר שניתן פסק הדין למזונות נקבע כי הקטין זכאי לגמלת נכות משמעותית. עובדה זו לא הייתה ידועה לאב כאשר הצדדים הגיעו להסכמה לעניין גובה המזונות, ומדובר בשינוי נסיבות מהותי. הפסיקה התייחסה לקבלת קצבאות שמצדיקה הפחתה או ביטול של דמי מזונות כל עוד הקצבה מספקת את צרכיו של הקטין. בעניינו, הקצבה מספקת את צרכי הקטין מעל ומעבר.

       

   3. האב בן ---, יהודי, בעל השכלה של 12 שנות לימוד, עובד במשרה מלאה 6 ימים בשבוע כ--- ושכרו בסך של כ- 10,500 ₪ נטו. שכר זה גבוה בערך ב- 10% בלבד משכרו של האב במועד פסק הדין למזונות לפני למעלה משש שנים ומדובר בעליית שכר טבעית המקבילה לעליית השכר הממוצע במשק. לאב הכנסה ממספר מונית כשותף עם אחיו, בסך של 900 ₪ לחודש לפני הוצאות ניהול. לאב דירה בת חדר וחצי ב---, המושכרת תמורת שכר דירה בסך של 1,600 ₪ לחודש לפני הוצאות אחזקה ותפעול גבוהים עקב מצבה. דירה זו לא הייתה מושכרת כמעט שנה עקב המצב הביטחוני. האב משלם להוריו סך של 3,000 ₪ לחודש עבור הדירה בה הוא מתגורר, שכן אף שהזכויות בדירה רשומות על שמו הן אינן שייכות לו. האב נטל מאחיו הלוואה בסך של 80,000 ₪ וטרם השיבה לאור מצבו הכלכלי.

       

   4. האם בת ---, מוסלמית, בעלת תארים אקדמאים, עובדת או עבדה כבודקת תוכנה בחברת טכנולוגיה והשתכרה סך של כ- 20,000 ₪ נטו לחודש לרבות בונוסים ומענקים. בנוסף, לאם הכנסות לא מדווחות מ"עסק אינטרנטי לא ברור" (סעיף 21 לסיכומי האב). האם הפסיקה לעבוד בסמוך מאוד לנקיטה בהליך בו ניתן פסק דין זה ולכן יש לייחס לה פוטנציאל השתכרות בסך של 25,000 ₪ לחודש. בכל מקרה מצב אבטלה הוא זמני ואינו מהווה שינוי נסיבות לצורך חישוב נשיאה במזונות. בנוסף, לאם זכויות צבורות רבות.

       

   5. האם מקבלת סיוע בשכר דירה בסך של 1,170 ₪ לחודש ויחד עמה ועם הקטין מתגוררת גם בתה הבגירה. יש להביא זאת בחשבון עת נערך תחשיב בנוגע לחבות הצדדים במדור הקטין, כאשר זמני השהות שווים לחלוטין ולכל צד הוצאות מדור דומות עד זהות. לכן רכיב המדור יכול להתקזז בין הצדדים.

       

   6. יש להעריך את צרכי הקטין ולחשב מחדש את חלוקת ההוצאות בין הצדדים על פי התנאים בפסיקה ולאור שינויי הנסיבות המהותיים. יש להפחית את חיוב האב בתשלום מזונות הקטין עד לביטול מוחלט של החיוב, מאחר שכל צד נושא בהוצאות תלויות השהות בביתו.

       

   7. יש להורות על חלוקה של כל מענק ו/או גמלה ו/או הטבה ו/או פיצוי ו/או נקודות זיכוי במס בגין הקטין מכל גוף ו/או רשות, עקב נכות הקטין, בין הצדדים שווה בשווה. יש להורות על חלוקת סך כל הגמלה ששולמה לידי האם עבור הקטין רטרואקטיבית מיום 1.11.2019. לחילופין, יש להורות לאם להעביר את קצבת הקטין לחשבון בנק נפרד מחשבונה, בניהול שני הצדדים, על מנת שתהיה שקיפות מלאה בין הצדדים לעניין הוצאות הקטין והיתרה בחשבון, תוך הצגת קבלות לכל הוצאה.

       

5. לטענת האם:

    

   1. אף שקיים שינוי בהסדרי השהייה של הקטין, אין לקבל את התביעה. על מנת שתתקבל תביעה להפחתת מזונות אין די בהוכחת שינוי נסיבות מהותי, אלא נדרש גם כי התובע ינהג בתום לב, ובמסגרת זו ישחק בקלפים גלויים בכל הקשור למצבו הכלכלי. האב לא עמד בחובתו זו, אלא נהג בחוסר תום לב והסתיר את רכושו והכנסותיו.

       

   2. בנוסף, חרף השינוי בזמני השהות, אין להפחית את המזונות נוכח ההתדרדרות ביכולת ההכנסה של האם ובהכנסתה בפועל בשש השנים האחרונות מאז ניתן פסק הדין למזונות. יכולתה הכלכלית של האם נפגעה גם נוכח אבחון הקטין על הרצף האוטיסטי והטיפול בקטין ובצרכיו המיוחדים, שנופל על שכמה כמעט לבדה, בפרט בנוגע לטיפולים המתקיימים בשעות הבוקר.

       

   3. לאב עתודות כלכליות משמעותיות והכנסה שגדלה ביחס להכנסתו במועד פסק הדין למזונות. לאב שתי דירות בבעלותו, אחת מהן מושכרת והשנייה משמשת למגוריו. שווי דירת מגורי האב מוערך בסך של 2.5 מיליון ₪ לפחות, ושווי דירתו הנוספת מוערך בסך של מיליון ₪ לפחות. לאב מספר מונית המוערך בסך של 260,000 ₪ ורכב --- שעלותו כשהוא חדש היא בסך של כ- 200,000 ₪. לעומת זאת, האם חסרת רכוש, ומשאביה, שלכתחילה לא היו גדולים, נפדו והתדלדלו. משכך יהיה זה צודק להותיר את פסק הדין למזונות על כנו.

       

   4. גם אם היה מקום להפחית את שיעור החיוב במזונות, אין להחיל את הלכת בע"מ 919/15 ביחס לכל סכום המזונות, אלא יש לבחון רק את השינוי שחל בפרמטר הרלוונטי הספציפי, שהוא הסדרי השהות.

       

   5. גם לאחר שזמני השהות של הקטין עם האב הורחבו, עדיין הטיפול בקטין נופל על שכמה של האם כמעט לבדה, בפרט בשעות הבוקר. האם היא שלוקחת את הקטין לכל האבחונים, לטיפולים הפרטניים ולביקורים אצל רופאים. כמו כן, האם היא זו שרוכשת לקטין בגדים ונעליים ודואגת לכל צרכיו.

       

   6. עניינה של קצבת הנכות של הקטין הוסדר בסעיף ד' לפסק הדין שניתן בהסכמה בדיון מיום 16.6.21, שם נקבע כי הקצבה תשמש למימון טיפולים והיתרה שלא תנוצל תישמר לצרכים עתידיים של הקטין. מכאן שהקצבה אינה קשורה לתביעה להפחתת מזונות. ממילא אין בסיס משפטי לסעד של חלוקת הגמלה רטרואקטיבית מנובמבר 2019 ואף לא לחלוקתה בכלל בין הצדדים. לחילופין, ככל שבית המשפט ימצא לנכון להתערב, מבוקש שייקבע שככל שבחודש מסוים תיוותר יתרה מהקצבה, לאור הטיפול העודף של האם בקטין היתרה תיוותר לאם. בפסק הדין מיום 21.9.25 נקבע כי האם תקבל לבדה החלטות לעניין טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים ופרא-רפואיים לרבות ריפוי בעיסוק, תרפיה, קלינאית תקשורת וכיו"ב, ומכאן שהיא אמורה להשקיע משאבים לבדה בייעוץ ומעקב על חשבון זמנה שלה.

       

      ג. דיון והכרעה:

       

6. בהתאם לסעיף 13 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (להלן: חוק המזונות), רשאי בית המשפט לשנות את אשר נקבע בפסק דין למזונות, אם ראה לעשות כן על סמך נסיבות שהשתנו לאחר מתן פסק הדין. פסק דין למזונות, בין אם ניתן במעמד הצדדים ובין אם ניתן במעמד צד אחד ואף אם במסגרתו אישר בית המשפט את הסכמות הצדדים, אינו יוצר מחסום סופי מפני התדיינות מחודשת.

    

7. עם זאת, תנאי לבחינה מחודשת של סכום המזונות שנפסק, הוא כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית (ראו למשל בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (7.2.2013)). העיקרון המתיר פנייה לערכאות בעניין סכום מזונות בעקבות שינוי מהותי בנסיבות, ואשר מקנה לבית המשפט שיקול דעת אם להיענות לתביעה לשינוי שיעור החיוב במזונות, מעוגן בפסיקה רבת שנים של בית המשפט העליון (ראו ע"א 381/86 אבין נ' אבין (31.12.1986); ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (1982); ע"א 511/78 דלהרוזה נ' דלהרוזה, פ"ד לג(1) 449 (1979)). העיקרון, יסודו בשכל הישר ובניסיון החיים. פשיטא שמצב כלכלי, היסוד למזונות, עשוי להשתנות לכאן ולכאן, ויש מקום אפוא לשקול מתן ביטוי לשינויים בו, מתוך הוגנות כלפי כולי עלמא (בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני (13.6.2007)).

    

8. את המושג "שינוי נסיבות" בהקשר זה נהוג לפרש באופן דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי חיים ולמצבי חיים משתנים בין של הצד הזכאי להם, ובין של הצד החייב בהם. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות (ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה הנ"ל; בע"מ 3984/15 פלונית נ' פלוני (13.09.2016); בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני הנ"ל; עמ"ש (ת"א) 17590-01-20 ר' נ' ר' (3.12.2020)). זאת ועוד, על מנת שבית המשפט ידון מחדש בשאלת החיוב במזונות, נדרש שינוי נסיבות שלא ניתן היה לצפותו או לשערו בעת פסיקת המזונות (ראו למשל, עמ"ש (מרכז) 62263-10-17 ע.ל. נ' ס.ק. (17.9.2018)).

    

9. מעבר לשינוי מהותי ובלתי צפוי בנסיבות, תנאי נוסף לבחינה מחודשת של החיוב במזונות הוא כי הפנייה לבית המשפט נעשית בתום לב (בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני הנ"ל). תום הלב נבחן, בין היתר, ביחס לשאלה האם מגיש התובענה "משחק בקלפים גלויים" בכל הקשור למצבו הכלכלי בכלל ולהכנסתו בפרט. על התובע הפחתת מזונות חלה חובה מוגברת לפעול בתום לב ולהציג מידע שלם בעניין מלוא רכושו והכנסותיו (עמ"ש (חי') 53288-03-18 פלוני נ' פלונית (13.11.2018); עמ"ש (ת"א) 33956-02-20 פלוני נ' פלונית (8.10.2020); עמ"ש (ת"א) 17590-01-20 ר' נ' ר' הנ"ל).

    

   "מי שפונה לבית המשפט ומבקש ממנו לדון בעניינו מחדש, גם אם עקב שינוי נסיבות, דומה למי שמבקש סעד מן הצדק. בבקשתו מבקש הוא מבית המשפט להידרש לעניינו מחדש משום שהותרת פסק הדין המקורי על כנו, בנסיבות החדשות, אינה צודקת. משכך, חובה עליו לנהוג בתום לב ובניקיון כפיים ולהציג לפני בית המשפט, כבר בכתב התביעה, ובגילוי מלא, את מלוא הנתונים בדבר מצבו האישי, הבריאותי והפיננסי" (עמ"ש (ת"א) 22962-03-20 פלוני נ' פלונית (30.3.2021)).

    

10. אף מקום בו השתכנע בית המשפט כי חל שינוי מהותי בנסיבות אשר יש בו כדי להצדיק התדיינות מחודשת בנושא המזונות, ראוי לבחון באופן מתוחם את הרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי, ואל לבית המשפט לבחון את הנתונים מבראשית. בעת הכרעה בתביעה לשינוי דמי מזונות נוכח טענה לשינוי נסיבות מהותי, בית המשפט אינו פועל בחלל ריק, הואיל והמצב שהיה קיים בעבר הוא נקודת מוצא מחייבת (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.1.2021); עמ"ש (חיפה) 47200-12-20 א. נ' ב. (27.6.2021)).

     

11. שינוי בהיקף הקשר בין קטין לבין מי מהוריו יכול להוות שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות, וזאת בין אם מדובר בצמצום קשר ואף ניתוקו ובין אם מדובר בהרחבת זמני השהות (עמ"ש (חי') 12367-09-21 א.נ' ב. (13.12.2021)). ודוק, שינוי בהסדרי השהות צריך להשפיע רק על הנשיאה בצרכים תלויי השהות של הקטין, שהרי רק הנשיאה בצרכים אלה משתנה בעקבות שינוי בזמני השהות. ראו עמ"ש (ת"א) 58079-06-23 ב' נ' ב' (31.12.2023) פסקה 10: "שינוי בזמני השהות יש בו כדי להשפיע אך ורק על חלוקת נטל החיוב באשר לצרכים תלויי השהות. אין בו כדי להשליך על חלוקת נטל החיוב באשר לצרכים שאינם תלויי שהות או על חלוקת החיוב באשר להוצאות המיוחדות/חריגות".

     

12. נפסק, כי בעת דיון בתביעה לשינוי החיוב במזונות, "במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחדש במזונות" (בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני הנ"ל, סעיף ו' לפסק הדין).

     

13. במקרה שלפניי, השינויים הנטענים בנסיבות עליהם מבקש התובע לבסס את תביעתו, הם הרחבה של שהות הקטין עמו ותשלום קצבת נכות עבור הקטין. אכן, מאז ניתן פסק הדין למזונות התרחש שינוי משמעותי בהסדרי השהות של הקטין. עובדה זו אינה נתונה במחלוקת בין הצדדים. בעת מתן פסק הדין למזונות, זמני השהות של הקטין עם האב היו מצומצמים וכללו אך יומיים באמצע השבוע בשעות 16:50 - 19:00, יום נוסף באמצע השבוע אחת לשבועיים בשעות 17:30 - 19:00, כל שבת שנייה בשעות 11:00 - 18:00, ומחצית החופשות והחגים. לעומת זאת, במועד הגשת התביעה שלפניי (8.7.2024) זמני השהות של הקטין עם האב היו רחבים בהרבה ביחס לאלו שהיו במועד פסק הדין למזונות, וכללו יומיים באמצע השבוע עם לינה, כל סוף שבוע שני מיום שישי עד יום ראשון ומחצית החופשות והחגים. בהחלטה מיום 9.11.2025 זמני השהות של הקטין עם האב הורחבו אף יותר והם כוללים כיום גם יום חמישי אחת לשבועיים, כך שהקטין אמור לשהות אצל כל אחד מהוריו זמן שווה. מדובר בשינוי מהותי ומשמעותי אשר ככלל יש בו כדי להצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות הקטין, ככל שהם נוגעים להוצאות תלויות השהות. כפי שיפורט להלן, אף על פי כן, במקרה שלפניי אין מקום לשנות את שיעור החיוב במזונות הקטין, וזאת משום שהאב לא עמד בחובת תום הלב המוטלת עליו אלא הסתיר מהאם ומבית המשפט פרטים אודות מצבו הכלכלי. טעם נוסף להותרת סכום החיוב על כנו הוא, שלצד ההרחבה המשמעותית בזמני השהות של הקטין עם האב, חלה הרעה משמעותית במצבה הכלכלי של האם, ובחינת התמונה בכללותה מובילה למסקנה כי יש להותיר את החיוב במזונות על כנו.

     

14. בעמ"ש (ת"א) 505157-01-24 פלונית נ' פלוני (30.10.2024), נדון מקרה בו תביעה שהגיש אב לביטול חיובו במזונות התבססה רק על שינוי משמעותי בהסדרי השהות, ונקבע כי יש לבחון את השפעת השינוי בזמני השהות על בסיס נתוני ההכנסות שכבר נקבעו בפסק הדין המקורי למזונות. אולם, במקרה שלפניי, הועלתה מצד האם עוד מראשית ההליך טענה להרעה משמעותית ונמשכת במצבה הכלכלי ביחס למצב ששרר במועד פסק הדין למזונות. כמו כן, במקרה שלפניי, החיוב המקורי לא נקבע בפסק דין מנומק אשר כלל ממצאים בנוגע למצבו הכלכלי של כל אחד מהצדדים, אלא בפסק דין שאישר את הסכמות הצדדים. לפיכך לא ניתן להתבסס בהליך שלפניי על נתוני ההכנסות שנקבעו אז.

     

    משכך, אף שטענות האב הן לשינוי נסיבות מהותי רק בפרמטר של זמני השהות ותשלום קצבת נכות עבור הקטין, היה על כל אחד מהצדדים לפרוש טענותיו גם בנוגע לפרמטרים האחרים שעל יסודם נפסקים מזונות, ובהם מצבו הכלכלי של כל אחד מהם. יתר על כן, היה על כל אחד מהצדדים, ופרט על האב-התובע, להקפיד הקפדה יתירה בגילוי הנתונים והוכחת טענותיו. לא ניתן לבחון את השפעת השינוי בזמני השהות על חלוקת הנשיאה במזונות הקטין, במנותק מבחינת מצבו הכלכלי העדכני של כל אחד מההורים. שהרי, מצב כלכלי הוא אדן חשוב בעת בחינת נטל החיוב במזונות. על מנת לבחון כיצד יש לחלק את הנשיאה בצרכי הקטין בין ההורים, לאחר ההרחבה המשמעותית בשהות הקטין עם האב, יש לבחון מהם צרכיו תלויי השהות של הקטין ומהי הכנסתו הפנויה של כל אחד מההורים. הואיל והמסגרת בה נבחנים הנתונים היא תביעה לשינויי החיוב במזונות, להבדיל מתביעה ראשונה בעניין מזונות קטין, חלה על האב-התובע חובה מוגברת להביא את מלוא העובדות הרלוונטיות בעניין מצבו הכלכלי.

     

    ראו בהקשר זה עמ"ש (ת"א) 22962-03-20 פלוני נ' פלונית (30.3.2021): "ההלכה שנקבעה בבע"מ 7670/18 בדבר השלכות הלכת בע"מ 919/15 על תביעות לשינוי חיובי מזונות מדגישה, ביתר שאת את שהיה נהוג לפניה, כי אין לבחון את השינוי הנטען, לצורך הכרעה בתביעה שהוגשה, במבודד משינויים אחרים שחלו ואשר יכול שיהיה בהם כדי להצדיק את הותרת החיוב על כנו חרף הוכחת השינוי הנטען. כך למשל עלייה בהכנסות האם כעילה להפחתת החיוב לא תחייב הפחתתו אם במקביל חלה עלייה בהכנסות האב. לפיכך, טענה של האב כי אין הוא טוען להרעה בהכנסותיו כעילה להפחתת המזונות לא פוטרת אותו מלהניח לפני בית משפט קמא, אף כחלק מחובת הגילוי ותום הלב, את מצב הכנסותיו לעת הגשת התביעה להפחתה וגם טענה מוכחת להרעה בהכנסותיו לא תחייב, בהכרח, הפחתה של המזונות אם יוכח מנגד שינוי כלפי מעלה בצרכי הילדים והרעה בהכנסות האם הגם שייתכנו מצבים, שבשל השינויים שחלו יעלה הצורך 'לארגן' מחדש את מערך הצרכים והחיובים בתא המשפחתי".

     

15. בסיכומיו הפנה האב לפסק הדין שניתן בעמ"ש (ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (20.12.2017). ברם, באותו מקרה נדון ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתביעת מזונות ראשונה, להבדיל מתביעה לשינוי שיעור החיוב במזונות שכבר נפסק בעבר. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באותו מקרה ניתן לפני שנקבעה ההלכה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: בע"מ 919/15), והערעור נדון לאחר שניתן פסק הדין בו נקבעה ההלכה. בהקשר זה נקבע, כי "ראוי להחיל את הילכת בע"מ 919/15 רטרואקטיבית על תיקים תלויים ועומדים בערכאות השיפוט" (סעיף 5 לפסק הדין), והדיון הושב לבית המשפט לענייני משפחה. הינה כי כן, אין בפסק דין זה אליו הפנה האב בסיכומיו כדי להביא למסקנה שיש לבחון את החיוב במזונות הקטין מראשיתו על פי ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 במנותק מחיוב המזונות שקבע בעבר ובהתעלם ממנו. כמפורט לעיל, הדין שונה.

     

16. במקרה שלפניי, האב יהודי והאם אינה יהודייה. לפיכך, על פי הפסיקה הנוהגת, יש לראות באב כמי שאינו חייב במזונות הקטין לפי הדין האישי החל עליו, שהוא הדין העברי, ועל כן, על פי סעיף 3(ב) לחוק המזונות, יש לבחון את החיוב לפי הוראות חוק המזונות (ע"א 3077/90 פלונית נ' פלוני (21.6.1995)). סעיף 3א לחוק המזונות קובע כדלקמן: "(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא". בפסיקה נקבע, כי פסיקת מזונות לפי סעיף 3א לחוק המזונות צריכה להיעשות בשלושה שלבים: בשלב הראשון, יש לבחון את צרכי הקטין לפי הצרכים שהורגל להם ובהתחשב ביכולת הכלכלית של ההורים. בשלב השני, במנותק מהקביעה האמורה, יש לבחון את השיעור היחסי של כל אחד מההורים בנטל המזונות, בהתאם לשיעור היחסי של ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים. בשלב השלישי יש לבחון את הנשיאה הישירה של כל אחד מההורים לפי חלוקת זמני השהות ולחשב האם וכמה על מי מההורים לשלם למשנהו בגין ההפרש בשים לב לנשיאה בפועל וליחס ההכנסות הפנויות (ע"מ (ת"א) 1098/07 פלוני נ' אלמוני – קטין (31.8.2008)).

     

    בפסיקה הובעה גם דעה לפיה, אף שרוב רובם של פוסקי ההלכה סברו כי אין אב יהודי חב במזונות ילדו מן הנוכרית, קביעה זו אינה הכרחית, וישנה בדין העברי גישה בדעת מיעוט לפיה אין לפטור אב מחובת מזונות כלפי בנו מן הנוכרית (עמ"ש (מרכז) 9549-10-21 א.ק נ' ו.פ (7.7.2022)). במקרה שלפניי, אין להבחנה השלכה מעשית. שכן, מאחר שגילו של הקטין למעלה משש שנים, על פי ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15, גם לפי הדין העברי שני ההורים חבים במזונותיו, כאשר חלוקת הנשיאה תיעשה על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכל המקורות, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. כך או כך, בחינת החיוב במזונות הקטין נעשית על יסוד מצבו הכלכלי של כל אחד מההורים, צרכיו של הקטין והנשיאה בצרכיו בפועל. להלן ייבחנו הנתונים שהובאו ביחס למשתנים אלה.

     

    מצבו הכלכלי של האב:

     

17. האב עובד ב---. בכתב התביעה טען כי הוא משתכר סך של כ- 10,500 ₪ נטו לחודש, ובתצהיר עדותו הראשית טען במקום אחד כי הוא משתכר 10,500 ₪ נטו לחודש ובמקום אחר טען כי הוא משתכר 11,000 ₪ נטו לחודש. על פי תלושי השכר שצורפו לכתב התביעה, בחודשים מאי 2023 עד אפריל 2024 השתכר האב סך חודשי ממוצע של כ- 10,800 ₪ נטו. על פי תלושי השכר שצורפו לתצהיר עדותו הראשית, בשנת 2024 השתכר האב סך חודשי ממוצע של כ- 11,300 ₪ נטו, כאשר מחודש ספטמבר 2024 ניתן לראות עלייה בשכרו. הגם שתצהיר עדותו הראשית של האב הוגש ביום 30.4.2025, הוא נמנע מלצרף תלושי שכר לתקופה שלאחר חודש דצמבר 2024. זאת בניגוד להחלטה שניתנה בתום הדיון מיום 19.12.2024 לפיה על כל אחד מהצדדים לצרף לתצהיר עדותו הראשית הרצאת פרטים עדכנית וכל מסמך שיש לצרף להרצאת פרטים. האב נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית, ולא ידע לתת תשובה הגיונית (פרוטוקול הדיון מיום 21.9.2025 עמ' 2 ש' 10 - עמ' 3 ש' 4).

     

18. מלבד הכנסתו מעבודה, לאב הכנסה גם ממספר מונית. לטענתו, הוא בעל מספר מונית יחד עם אחיו והוא מקבל בגין כך דמי שכירות. בכתב התביעה טען כי הכנסתו ממקור זה היא בסך של 1,000 ₪ לחודש לפני הוצאות העסק, ובסיכומיו טען כי הכנסתו ממקור זה היא בסך של כ- 900 ₪ לחודש ברוטו. אולם, האב נמנע מלטעון מהן הוצאות העסק וממילא לא תמך טענה כאמור באסמכתאות. האב צרף אך דו"ח רווח והפסד לשנת 2023 לפיו הרווח הנקי ממקור זה היה 8,856 ₪ בשנה זו, אך הוא לא צרף כל אסמכתא עדכנית ממנה ניתן ללמוד על גובה הכנסתו ממספר המונית, וזאת חרף חובתו לגלות תמונה שלימה לעניין מצבו הכלכלי ובניגוד להוראה האמורה בהחלטה מיום 19.12.2024. יתר על כן, בתצהיר עדותו הראשית אשר הוגש ביום 9.9.2019 במסגרת התביעה הראשונה למזונות הקטין (תלה"מ 52102-02-19), התייחס האב לכך שבבעלותו מספר מונית אותו הוא משכיר, ולא טען כי הוא שותף עם אחיו (סעיף 16 שם), וזאת בניגוד לטענתו בהליך שלפניי. בחקירתו הנגדית העיד האב כי יש לו חוזה התומך בטענתו לעניין התשלום המתקבל מהשכרת מספר המונית (עמ' 5 ש' 19-18). ברם האב לא צרף את החוזה כראיה. התנהלות זו פועלת לרעת האב ומקימה חזקה לפיה אילו צורף החוזה הוא היה פועל נגדו (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ (14.11.1990); ע"א 3171/07 סובחי נ' מנהל מס ערך מוסף נצרת – מדינת ישראל (26.10.2009); ע"א 1062/15 והבי נ' נזאל (10.5.2016); ע"א 3523/15 מפעלי תרנ"א מלונאות ונופש נ' רשות מקרקעי ישראל (19.3.2017); ע"א 7117/19 פלוני נ' פלוני (1.3.2022)). זאת מלבד העובדה שגם בעניין זה לא עמד האב בחובתו לפרוש תמונה שלימה לעניין מצבו הכלכלי שהיא חלק מחובת תום הלב המוטלת עליו.

     

19. בבעלות האב דירה ב---. בכתב התביעה טען כי הוא משכיר דירה זו תמורת סך של 1,600 ₪ לחודש, אולם הוא לא צרף כל אסמכתא לתמיכה בטענתו בעניין גובה דמי השכירות אף שלכאורה בקלות ניתן היה לצרף הסכם שכירות או אסמכתא על תשלום בפועל. בתצהיר עדותו הראשית טען האב כי דירה זו אינה מושכרת כבר למעלה משנה וחצי. אולם, טענה זו של האב אינה מתיישבת עם העובדה שבין מועד הגשת התביעה לבין מועד הגשת התצהיר חלפו כ- 9 חודשים בלבד, ובכתב התביעה טען האב כאמור כי הדירה מושכרת. בסיכומיו טען, בשונה מגרסתו בתצהירו, כי הדירה לא הייתה מושכרת "כמעט שנה" (סעיף 19 לסיכומים), ובחקירה הנגדית העיד כי הדירה לא הושכרה 9 חודשים (עמ' 4 ש' 4-3). כך או כך, טענות האב לעניין גובה דמי השכירות שהוא מקבל לא נתמכה בכל ראיה ולא הוכחה וכך אף טענתו כי הדירה לא הייתה מושכרת תקופה כלשהי. כאשר נשאל האב בחקירתו הנגדית מדוע לא צרף הסכם שכירות לתמיכה בטענתו, השיב תחילה "כי לא היה לי עוד חוזה, עוד לא היה לי חוזה, רק עכשיו עשיתי חוזה" (עמ' 4 ש' 6). בהמשך חקירתו כאשר עומת עם העובדה שבכתב התביעה שהוגש בחודש יולי 2024 טען שהדירה מושכרת, השיב שהוא צרף הסכם שכירות (ש' 13-11), הגם שבפועל הוא לא צרף הסכם שכירות או אסמכתא כלשהי אחרת לתמיכה בטענותיו בעניין זה. בתצהיר עדותו הראשית טען האב, כי כאשר דירתו ב--- מושכרת, שכר הדירה עובר להוריו והוא משלם להם סך נוסף של 1,000 ₪ כיוון שהוא מתגורר בדירתם. אולם, כפי שיפורט להלן, גם טענה זו לא נתמכה בכל ראיה ולא הוכחה בכל דרך והיא אף עומדת בסתירה לטענות האב במקום אחר. בסיכומיו טען האב כי יש לו "הוצאות אחזקה ותפעול גבוהים" עקב מצבה של הדירה ב---, ברם הוא לא צרף לתיק בית המשפט כל ראיה להוצאות כלשהן בגין הדירה, וגם טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה. הינה כי כן, גם בעניין הכנסתו מדירתו ב--- לא נהג האב כדרוש והוא נמנע מלהציג את הנתונים הדרושים אף שאלו מצויים בידו.

     

20. על שם האב רשומות מלוא הזכויות בדירה הנמצאת ברחוב --- ב--- הוא מתגורר. בסיכומיו טען האב, כי הוא "משלם להוריו שכר דירה של 3,000 ₪ לחודש מעת לעת ... אין הסכם שכירות פורמלי אלא מסמך הסכמות בין התובע לשלושת אחיו והוריו, מאחר ומדובר בדירת ההורים בפועל למרות הרישום" (סעיף 17 לסיכומים). אולם, האב לא הוכיח בכל דרך כי הזכויות בדירה בה הוא מתגורר אינן שייכות לו חרף רישומן על שמו, והוא אף נמנע מלספק גרסה כלשהי לגבי הטעם בשלו נרשמו הזכויות על שמו אף שלטענתו הן אינן שייכות לו. בכתב התביעה האב כלל לא טען שדירת מגוריו לא שייכת לו אלא להוריו. יתר על כן, בהרצאת הפרטים שצרף האב לכתב ההגנה שהגיש ביום 19.3.2019 בתביעת המזונות הראשונה שהגישה נגדו האם וכן בהרצאת הפרטים שצרף לתצהיר עדותו הראשית שהוגש במסגרת אותו הליך ביום 9.9.2019, האב עצמו ציין כי הוא בעל הזכויות בדירה ב--- (סעיף 10 להרצאת הפרטים שהגיש האב שם). טענת האב בסיכומיו כי הדירה בה הוא מתגורר ואשר הזכויות בה רשומות על שמו אינה שייכת לו, לא זו בלבד שלא נטענה בראשית ההליך, היא עומדת בסתירה לטענתו בהליך קודם. בכתב התביעה שהגיש האב בהליך שלפניי כעת, הוא לא טען שהוא משלם להוריו שכר דירה. האב טען אמנם כי הוצאותיו עבור מדור והחזקתו הן בסך של 4,500 ₪ לחודש, אך הוא לא העלה כל טענה לפיה הוא משלם להוריו סכום כלשהו בגין כך, לא כל שכן מהו אותו סכום. בתצהיר עדותו הראשית טען האב, כאמור, כי מהשכרת דירתו ב--- הוא מקבל סך של 1,600 ₪ לחודש, וכי הוא מעביר סכום זה להוריו ומשלם להם סכום נוסף של 1,000 ₪ לחודש בגין מגוריו בדירה שלטענתו שייכת להם. אולם, למרות חשיבות הטענה ואף שהיא לא הועלתה בשום שלב קודם לכן, בחר האב להעלותה בתצהירו באופן כללי, ללא פירוט ואף ללא תימוכין כלשהם. לא למותר להעיר בנוסף, כי טענה זו עומדת בסתירה לטענת האב בסיכומיו לעניין גובה התשלום שהוא משלם להוריו. מלבד העובדה שטענת האב כי הוא משלם להוריו שכר דירה בגין מגוריו בדירה אשר הזכויות בה רשומות על שמו, הועלתה בשלב מתקדם של ההליך באופן הפוגם באמינותה, טענה זו לא הוכחה בכל דרך אף שלכאורה בקלות ניתן היה להוכיחה לו הייתה נכונה. האב טען כי ישנו "מסמך הסכמות" בינו לבין אחיו והוריו, אך לא צרף מסמך כזה כמו גם כל מסמך אחר לתמיכה בטענתו. נמצא אפוא כי גם בעניין דירת מגוריו העלה האב טענות שונות, מתפתחות וסותרות, הוא לא הוכיח את טענותיו והוא לא עמד בחובת תום הלב המוטלת עליו.

     

21. האב טען כי הוא נטל מאחיו הלוואה בסך של 80,000 ₪ אותה טרם השיב לאור מצבו הכלכלי, אך נמנע מצירוף ראיה כלשהי לתמיכה בטענה זו, ואף טענה זו לא הוכחה.

     

22. בנוסף על כל האמור, למרות ההחלטה מיום 19.12.2024, האב לא צרף לתצהיר עדותו הראשית הרצאת פרטים עדכנית. בחקירתו הנגדית נשאל האב על כך ולא ידע לספק הסבר (דיון מיום 21.9.25 עמ' 1). האב אף לא צרף דף ריכוז יתרות לחשבונותיו ולא פירוט לעניין זכויותיו הסוציאליות וחסכונותיו. כל זאת בניגוד לחובתו להניח בפני בית המשפט את מלוא הנתונים לעניין מצבו הכלכלי. האב לא ידע לתת הסבר מניח את הדעת להתנהלותו זו (חקירתו הנגדית בעמ' 1 ש' 35-31), וחזקה כי אילו המסמכים צורפו הם היו פועלים נגדו (ראו הפסיקה שהובאה בהקשר זה לעיל).

     

23. עוד יש להביא בחשבון, כי לנכסיו של האב קיים ערך כלכלי מלבד ההכנסה השוטפת המופקת מהם. לכאורה, באפשרות האב לממש נכסים אלה למימון ההוצאות השוטפות שלו ושל הקטין. יוער, כי בטענותיה העריכה האם את שווי דירת מגורי האב בסך של כ- 2.5 מיליון ₪, את שווי דירתו ב---בסך של לפחות מיליון ₪ ואת שווי מספר המונית בסך של 260,000 ₪, וכי האב לא מסר בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית גרסה לעניין שווי הנכסים. מכל מקום, שווי כלשהו ודאי יש לנכסים אלה, ועובדה זו רלוונטית בעת בחינת שיעור החיוב במזונות הקטין (ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147 (1986); בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית (23.6.2009)).

     

24. האב טען בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית, כי הוצאותיו החודשיות כוללות מדור ואחזקתו בסך של 4,500 ₪, כלכלה ומזון לעצמו ולקטין בסך של 2,500 ₪, ביגוד והנעלה לקטין בסך של 250 ₪ ובסך של 300 ₪ על פי התצהיר, הוצאות רכב בסך של 1,500 ₪, פנאי ובילוי עם הקטין בסך של כ- 500 ₪ והוצאות אישיות בסך של כ- 1,500 ₪. לכתב התביעה צרף האב קבלות שונות, אך לא ניתן ללמוד מעיון בהן מהן ההוצאות עבור הקטין, או לגזור מהן מסקנה בדבר נכונות טענותיו לעניין הוצאותיו עבור עצמו. לתצהיר עדותו הראשית צרף האב קבלה אחת בלבד על סך של 3,177 ₪ מיום 16.4.25 עבור מה שנראה כמנוי שנתי למרכז ספורט, כאשר מתוך סכום זה סך של 400 ₪ (לשנה) הוא עבור הקטין. האב לא צרף כל אסמכתא לתמיכה בטענתו להוצאות המדור.

     

25. לסיכום נושא זה, האב נמנע מלפרוש תמונה שלימה ומלאה כנדרש בעניין מצבו הכלכלי, הוא הציג נתונים חלקיים בלבד ואף אותם לא גיבה באסמכתאות כדרוש והוא לא עמד בחובתו לגלות את מלוא הנתונים בעניין מצבו ויכולתו הכלכלית. יתר על כן, לגבי חלק מהעובדות העלה האב טענות הסותרות זו את זו. בנסיבות אלה, ברור שהאב לא עמד בחובת תום הלב המוטלת עליו כתובע הפחתת חיובו במזונות. מעבר לכך, נוכח התנהלות האב, לא ניתן לקבוע על יסוד טענותיו ממצאים לעניין יכולתו הכלכלית כנדרש לשם בחינת שיעור החיוב במזונות. בכך די כדי לדחות את התביעה, וניתן לעצור בשלב זה את הדיון. למעלה מהדרוש ולשם הנחת תמונה שלימה, ייבחנו גם הפרמטרים האחרים שעל יסודם נבחן החיוב במזונות.

     

    מצבה הכלכלי של האם:

     

26. האם הוכיחה כי מאז ניתן פסק הדין למזונות חלה הרעה משמעותית במצבה הכלכלי וביכולת הכנסתה. האם היא --- בהכשרתה ובעבר השתכרה סך של למעלה מ- 20,000 ₪ נטו לחודש. אולם, לדבריה היא לא מצליחה למצוא עבודה בתחום זה, שכן מאז אובחן הקטין על הספקטרום האוטיסטי, היא נדרשת לטפל בו ובצרכיו המיוחדים, טיפול אשר נופל על שכמה כמעט לבד ופוגע ביכולתה לעבוד ולהתפרנס. האם הפנתה לכך שלאורך התקופה שמחודש ינואר 2020 עד לתום בירור ההליך היא עבדה 45% מהזמן בלבד וצרפה אישורים התומכים בכך (ראו תרשומת המוסד לביטוח לאומי נספח 10 לכתב ההגנה). על פי המסמכים שצרפה האם: בחודשים 6/14 - 3/18 ובחודשים 7/18 - 1/20 היא עבדה בחברת ---, בחודשים 7/21 - 12/22 היא עבדה בחברת --- ובחודשים 2/24 - 4/24 היא עבדה בחברת --- שם השתכרה סך של כ- 20,750 ₪ נטו בממוצע לחודש, אולם פוטרה כעבור כחודשיים וחצי בלבד. על פי מכתב הפיטורין שצורף לכתב ההגנה, הטעם לפיטוריה הוא "אי שביעות רצון מתפקודה המקצועי". לדבריה, היא נאלצה לצאת מהעבודה לצורך הטיפול בקטין והדבר לא התקבל בעין יפה ותרם לפיטוריה. לטענת האם, גם מעבודתה בחברת --- היא פוטרה משום תפוקה נמוכה. על פי דברי האם בקדם המשפט וכן על פי המסמכים שצורפו לתצהיר עדותה הראשית, ביום 8.9.2024 היא החלה לעבוד בטיפול בקשישים בחברת ---. מתלושי השכר לחודשים 10/24 - 4/25 עולה כי בתקופה זו השתכרה האם סך חודשי ממוצע של כ- 580 ₪ בלבד, וסך מקסימלי של 1,300 ₪ לחודש בלבד. האם טענה בתצהיר עדותה הראשית שהוגש ביום 21.5.2025, כי לאחרונה מצאה עבודה בחברת --- כמנהלת אדמיניסטרטיבית, אך "העניין נפל בשל התחייבויות לטיפול בקטין" (סעיף 11 לתצהיר). בחקירתה הנגדית העידה האם לעניין זה כי ניסיונה לעבוד בתפקיד אדמיניסטרטיבי בחברה זו לא צלח, בגלל הדרישה שהיא תעבוד במשמרות גמישות, לה לא יכלה להתחייב משום הטיפולים של הקטין (עמ' 26 ש' 1 - עמ' 27 ש' 6).

     

    מלבד המסמכים האמורים, האם צרפה אישור על תשלומי אבטלה לשנת 2023 ממנו עולה כי בחודשים 2/23 - 10/23 שולמו לה דמי אבטלה בסך חודשי ממוצע של כ- 6,600 ₪ נטו (נספח 13 לכתב ההגנה). כעולה מאישור על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, בחודשים מאי עד דצמבר 2024 שולם לאם סך חודשי ממוצע של כ- 440 ₪, ובחודשים ינואר עד אפריל 2025 שולם לה סך של 662 ₪ לחודש.

     

27. בניגוד לטענת האב, האם לא הפסיקה לעבוד כ--- בסמוך למועד בו הוגשה תביעת האב לביטול חיובו במזונות, אלא היא לא החזיקה בעבודה בתחום זה לאורך תקופה משמעותית שנים קודם להגשת התביעה. מהמסמכים שצורפו עולה, כי האם לא הפסיקה באופן רצוני לעבוד כ---, אלא פוטרה מעבודתה, היא התקשתה מאוד למצוא עבודה בתחום זה וגם כאשר מצאה מקום עבודה פוטרה ממנו כעבור זמן קצר. האם בת כ- --- שנים, והיא מטופלת בקטין אשר אובחן על הרצף האוטיסטי. אמנם, על פי חלוקת זמני השהות הנוהגת כיום הקטין נמצא עם האב מחצית מהזמן ולכאורה בידי האם זמן רב לעבוד לפרנסתה. אולם לא ניתן להתעלם מכך שבעבר לאורך השנים עיקר נטל גידול הקטין רבץ על כתפיה של האם, ואך הגיוני כי הדבר השפיע על יכולתה לעבוד בהיי-טק, תחום בו נהוגות שעות עבודה ארוכות, וכי ההשפעה ארוכת טווח ומשליכה על הסיכוי לשוב לעבוד בתחום זה גם היום. יתר על כן, כפי שיפורט להלן, גם כיום, אף שנקבעו זמני שהות נרחבים עם האב, האם היא שנושאת בעיקר הנטל המיוחד הנובע מאירועים חריגים הקשורים בקטין. גם לכך השלכה על יכולתה של האם לעבוד לפרנסתה, לא כל שכן במקצוע תובעני. האם תמכה את טענותיה במסמכים, ומלבד האסמכתאות לעניין פיטוריה והתקופות בהן לא עבדה, היא צרפה גם תכתובות המלמדות על כך שהיא מחפשת עבודה במשרת אם. שוכנעתי כי האם עושה מאמצים על מנת לעבוד ולהתפרנס, עד כדי שהיא עובדת כיום בטיפול בקשישים תמורת משכורת זעומה. האב לא הוכיח כי לאם יכולת להשתכר סך של 20,000 ₪ נטו לחודש וכי היא נמנעת במכוון מלעשות כן ומבכרת לעבוד תמורת משכורת של כ- 1,300 ₪ לחודש בלבד.

     

28. טענת האב כי לאם הכנסה ב"סכומים לא מדווחים בעסק אינטרנטי לא ברור" (סעיף 19 לכתב התביעה, סעיף 17 לתצהיר עדותו הראשית, סעיף 21 לסיכומיו) – לא הוכחה בכל דרך.

     

29. מהמסמכים שצרפה האם עולה כי לא רק הכנסתה בפועל וכושר השתכרותה נפגעו, אלא גם משאביה הכלכליים התדלדלו מאז ניתן פסק הדין למזונות, ומצבה הכלכלי הורע. האם צרפה דף ריכוז יתרות ליום 20.8.2024 לפיו חשבון העו"ש שלה היה באותו מועד ביתרת חובה בסך של 19,809 ₪, נרשמו התחייבויות עתידיות באשראי בסך של 2,848 ₪ ולא נרשמו חסכונות; ודף ריכוז יתרות ליום 19.5.2025 לפיו חשבון העו"ש שלה ביתרת חובה בסך של 18,874 ₪ ו- 7,402 באשראי, ולא נרשמו חסכונות. לטענת האם, נוכח מצבה הכלכלי הקשה, היא נאלצה לפדות בשנים האחרונות זכויות שונות שהיו לה. האם צרפה מסמכים התומכים בטענתה זו, לפיהם בשנת 2021 היא פדתה את זכויות הפנסיה שהיו לה בחברת --- בסך של 151,067 ₪ ושתי קרנות השתלמות בחברת --- בסך של 16,900 ₪ ובסך של 3,434 ₪, ובשנת 2023 משכה סך של 13,737 ₪ מקרן השתלמות בחברת ---. לטענת האם, נותרו לה רק זכויות פנסיוניות בחברת --- בסך של 139,980 ₪ וקרן השתלמות בחברת --- בסך של 4,471 ₪, ואף טענות אלה נתמכו במסמכים והוכחו.

     

    האם פרטה כי בבעלותה קרקע לחקלאות בסמוך לעיר ---, שהיא לטענתה חסרת ערך, אותה רכשה בשנת 2017 תמורת 255,000 ₪.

     

30. האם טענה כי נוכח מצבה הכלכלי הקשה, בתקופה האחרונה היא נעזרת בעמותת פתחון לב המסייעת לה בארגזי אוכל מדי יום חמישי בשבוע, וכן היא נעזרת בבתה הבגירה אשר ביום 16.4.2025 העבירה לה סך של 6,500 ₪ וביום 16.5.2025 העבירה לה סך של 5,800 ₪. גם טענתה זו של האם נתמכה באסמכתא (נספח 22 לתצהיר עדותה הראשית של האם).

     

31. האם שוכרת דירה בת 3 חדרים ב--- תמורת סך של 6,050 ₪ לחודש (הסכם שכירות צורף לכתב ההגנה), ומקבלת סיוע בדיור ממשרד השיכון בסך של 1,170 ₪ לחודש. בסיכומיו טען האב כי גם בתה הבגירה של האם מתגוררת עמה בדירה השכורה, אולם טענה זו לא הוכחה. בחקירתה הנגדית הכחישה האם טענה זו, והעידה כי בתה אינה מתגוררת איתה (פרוטוקול הדיון מיום 21.9.2025, עמ' 17 ש' 36 - עמ' 18 ש' 3). אמנם, כתובתה הרשומה של בתה הבגירה של האם במאגרי הנתונים של משרד הפנים היא בכתובת מגורי האם (ת/1), אולם האם העידה כי הרישום נעשה אך על מנת שדברי הדואר של בתה יגיעו אליה ובפועל הבת אינה מתגוררת עמה, אינה ישנה אצלה באופן קבוע ואין לה חדר בדירתה (עמ' 19 - 20).

     

32. בקדם המשפט טען האב, כי יש לו "טענות רבות לגבי הברחת נכסים של הנתבעת באמצעות בתה" (עמ' 2 ש' 15). האב לא שב על טענה זו בסיכומיו, ומשכך דינה כדין טענה שנזנחה ובית המשפט לא ישעה לה (ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102 (1995)). ממילא, אף טענתו זו של האב לא הוכחה בכל דרך וגם אם האב היה שב עליה היה מקום לדחותה.

     

    חלוקת הנשיאה בצרכי הקטין בפועל:

     

33. כאמור, על פי חלוקת זמני השהות הנוהגת כיום, הקטין מחלק את זמנו בין ההורים בחלקים שווים. לטענת האב, מאז הפרידה הוא "מהווה דמות עיקרית ומשמעותית עבור הקטין, מספק לו את כל צרכיו, ביגוד והנעלה, חוגים, תספורת, בילויים ועוד" (סעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית).

     

34. אולם, לדברי האם, גם לאחר הרחבת זמני השהות של הקטין עם האב, היא אחראית על צרכיו המיוחדים של הקטין ולוקחת אותו לכל האבחונים ולכל הטיפולים הפרטניים, למשל - לטיפול במים, לקלינאית תקשורת, לריפוי בעיסוק, לרופא נוכח מחלה קלה או גדולה, ולרופא שיניים. לדבריה, האב מעולם ללא לקח את הקטין לרופא כלשהו, והקשר שלו עם גורמי הטיפול קלוקל. עוד לטענתה, היא זאת שקונה תרופות לקטין ואף דואגת לכל הרכישות עבורו כבגדים ונעליים. בתצהיר עדותה הראשית אשר הוגש ביום 21.5.2025, פרטה האם כי הקטין נמצא בטיפול אצל קלינאית תקשורת בעיר --- פעם בשבוע בשעות הבוקר, ובטיפול ריפוי בעיסוק בקופ"ח ב--- פעם בשבוע אף זאת בשעות הבוקר. לדברי האם, היא היחידה שלוקחת את הקטין לטיפולים אלה והאב אינו מעורב בכך. עוד לטענת האם, פעם בשבועיים היא מקיימת פגישה באמצעות זום עם פסיכולוג מטעם קופ"ח אשר מטפל בקטין, אף זאת רק בשעות הבוקר. טענותיה אלה של האם לא נסתרו בחקירתה הנגדית. זאת ועוד, למעשה, גם מטענות האב עצמו עולה כי הטיפול העודף בקטין הנובע מצרכיו המיוחדים נופל בעיקרו על כתפיה של האם. אמנם האב טען כי הוא "מעורב פעיל בחינוך ובטיפול בקטין בכל המובנים, מגיע לאסיפות הורים, לוועד הכיתה, הדרכות הורים, פגישות עם הפסיכולוגית הרגשית, ובקשר שוטף עם הצוות החינוכי ורופאת המשפחה" (סעיף 6 לסיכומי התשובה שהגיש האב). אולם, האב עצמו לא הצביע בטענותיו על טיפולים אליהם הוא לוקח את הקטין בשעות הבוקר ואשר יש בהם כדי להפריע לו לעבוד.

     

    טענת האם בעניין זה עולה בקנה אחד גם עם דיווח העו"ס מיום 22.9.2025 אשר הוזכר לעיל, לפיו האב לוקח את הקטין לרכיבה טיפולית ולטיפול בכלבים בשעות אחר הצהריים, והאם לוקחת את הקטין לטיפולים המתקיימים בשעות הבוקר.

     

    עוד יוזכר בהקשר זה, כי בפסק דין מיום 21.9.2025 אומצו המלצות העו"ס מיום 3.6.2025 ונקבע כי לעניין טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים ופרא-רפואיים תוכל האם לקבל החלטות ללא הסכמת האב וללא חתימתו. גם עובדה זו מתיישבת עם המסקנה כי חרף זמני השהות השווים שנקבעו והשהות הנרחבת של הקטין עם האב, בטיפול העודף בקטין הנובע מצרכיו המיוחדים נושאת בעיקר האם, והיא ההורה האחראי לכך שלקטין יינתנו המענים המיוחדים להם הוא זקוק, על כל הטרחה הכרוכה בכך.

     

35. הינה כי כן, הגם שעל פי חלוקת זמני השהות הפורמלית הקטין מחלק את זמנו בין ההורים בחלקים שווים, עדיין הנטל המוטל האם הוא כבד יותר. הטיפול בקטין, אשר חורג מהשהות השגרתית עמו, נופל בעיקרו על כתפיה של האם. האם היא זאת שדואגת כי יוענקו לקטין הטיפולים הרפואיים והפרא-רפואיים להם הוא זקוק, היא שלוקחת אותו לביקורים אצל רופאים וכמעט לכל הטיפולים השונים הדרושים לקידומו ולטיפול בצרכיו המיוחדים, ואין להקל בכך ראש ולהתעלם ממשאבי הזמן והרגש המושקעים על ידה לשם כך אשר יש להם גם מחירים כלכליים. יפים בהקשר זה דברי כב' הנשיא י' עמית בבג"ץ 5419/23 אלו"ט – אגודה לאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם ואח' נ' מנכ"ל משרד החינוך (20.8.2023): "ילדים על רצף האוטיסטי סובלים מבעיות בתחום התקשורת והאינטראקציה החברתית, לצד דפוסים של התנהגות חזרתית וקשיים התנהגותיים אחרים המפריעים לתפקודם. על הצרכים המיוחדים של ילדים על הרצף האוטיסטי ועל המעמסה הכבדה והקשיים העומדים בפני בני משפחותיהם בכל הכרוך בטיפול בהם, אין צורך להרחיב את הדיבור".

     

    צרכיו של הקטין וקצבת הנכות המשולמת עבורו:

     

36. האב לא טען כי חל שינוי נסיבות מהותי בצרכיו של הקטין, אלא טענותיו בנוגע לצרכי הקטין התמקדו בקצבת הנכות המשולמת עבורו. לעומת זאת, האם טענתה כי צרכיו של הקטין גבוהים יותר משהיו במועד פסק הדין למזונות, וזאת נוכח אבחונו על הספקטרום האוטיסטי, ההשגחה המיוחדת לה הוא זקוק, ובלאי רב הנגרם לבגדיו. טענותיה אלה של האם לא הוכחו. מלבד זאת טענה האם, כי הוצאות הקטין גבוהות כיום משהיו בעת פסק הדין למזונות, הואיל והוא מתגורר בשני בתים. בטענה זו של האם יש ממש. לא ניתן לבקש לערוך חישוב מחודש של החיוב במזונות נוכח הרחבה משמעותית בזמני השהות של הקטין עם האב, מבלי להתחשב בכך שנוכח אותה הרחבה גדלו סך כל הוצאותיו של הקטין (כקטין המתגורר בשני הבתים). האב לא טען ולא הוכיח מהם צרכיו של הקטין כיום שעל יסודם יש לערוך חישוב מחדש ולבטל או להפחית את חיובו במזונות הקטין, וגם מטעם זה דין תביעתו לביטול חיובו במזונות להידחות.

     

37. אשר לקצבת הנכות המשולמת עבור הקטין מהמוסד לביטוח לאומי – בשנת 2020 אובחן הקטין על הספקטרום האוטיסטי ונקבע כי הוא זכאי לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי רטרואקטיבית מחודש נובמבר 2019. גובה הקצבה החודשית היה בשנת 2023 בסך של כ- 3,300 ₪, בשנת 2024 בסך של כ- 3,480 ₪ ובשנת 2025 בסך של כ- 3,700 ₪ (נספח 11 לכתב ההגנה, נספח 19 לתצהיר עדותה הראשית של האם). לטענת האב בתביעתו, תשלום הקצבה מהווה שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות. דין טענה זו להידחות.

     

    כאמור, בדיון שהתקיים ביום 16.6.21 הסכימו הצדדים כי "קצבת הנכות המשולמת עבור הקטין תשמש למימון טיפולים הנובעים מצרכיו המיוחדים. אם תיוותר יתרה מקצבת הנכות לאחר מימון צרכים אלה, היא תישמר לטובת צרכיו העתידיים של הקטין" (עמ' 5 לפרוטוקול). עוד הסכימו הצדדים בהמשכו של אותו דיון, כי לצורך הסדרת הסעות לקטין גם לבית האב, יוגדר כי הקטין באחריות הורית משותפת של הוריו, תוך שהם ציינו כי "למען הסר ספק, כל הטבה מעבר להסעות, הנחה, קצבה תשולם לאם" (עמ' 7 לפרוטוקול). הסכמותיהם אלה של הצדדים קיבלו תוקף של פסק דין. מכאן, שעל פי הסכמות הצדדים עצמם אשר קיבלו תוקף של פסק דין, אין בעצם תשלום קצבת הנכות כדי להצדיק הפחתת סכום המזונות שמשלם האב. שהרי כבר נקבע, על יסוד הסכמת הצדדים, כי הקצבה תשולם לאם ותשמש למימון צרכיו המיוחדים של הקטין הנובעים ממצבו המיוחד, ולא למימון צרכיו השוטפים והרגילים.

     

38. אף שסוגיית השימוש בקצבת הנכות המשולמת עבור הקטין כבר הוכרעה, למעלה מהדרוש אתייחס בקצרה לפסיקה בסוגיה זו. בבע"מ 2083/19 פלונית נ' פלוני (28.4.2021), נכתבו הדברים הבאים מפי כב' השופט נ' הנדל, בעמ' 8-7: "גמלת השתתפות בהוצאות נועדה לסייע בהתמודדות עם ההוצאות "העודפות" הנובעות מהמוגבלות שעמה חי הילד – להבדיל ממכלול עלויות המחיה שלו. נוכח תכלית זו של גמלת ההשתתפות בהוצאות, ברי שאין חפיפה מלאה בינה ובין חובת המזונות המוטלת על ההורים – שבליבתה ניצבים צורכי הקיום ההכרחיים, והאוניברסליים, של הילדים: "מזון, ביגוד, ביטוח בריאות חובה, חינוך חובה ושאר צרכים מינימליים בסיסיים ... בתוספת כשליש עד מחצית מהסכום [...] עבור שכר דירה ועלויות המדור הנלוות לו" (בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 5 לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן (19.7.2017) ...". עם זאת, באותו מקרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה נוכח קביעת בית המשפט לענייני משפחה כי אין לחייב את האב במזונות בתו הקטינה, הואיל וקצבת הנכות המועברת בגינה אמורה יחד עם ביטוח בריאות שרכש האב לספק את כל צרכיה. זאת נוכח הקביעה העובדתית באותו מקרה לפיה גמלת ההשתתפות בהוצאות משמשת בפועל לכיסוי מכלול צרכי הקטינה. אולם נכתב, כי במקרים מסוג זה ראוי לבחון בין היתר את האפשרות להקצות את כספי הגמלה לצרכיו המיוחדים של הילד, תוך הפקדת היתרות השוטפות בחשבון בנק ייעודי שיועמד לרשותו בבגרותו ומבלי להפחית בשל כך ממזונותיו השוטפים.

     

    בפסיקות בתי המשפט המחוזיים מהשנים האחרונות נקבע, כי מטרתה העיקרית של קצבת נכות המשולמת עבור קטין, היא מימון הוצאותיו המיוחדות, ולא כיסוי צרכיו הבסיסיים או השלמת הכנסה להורים. נקבע כי רק מקום בו יוכח שלאחר כיסוי כל צרכיו המיוחדים של הקטין נותרה יתרה מהקצבה, ניתן יהיה להתחשב בכך בעת פסיקת מזונות (רמ"ש (חי') 39827-09-24 ש.ב. נ' ל.ש (13.11.2024); רמ"ש (חי') 73968-05-23 י' ב' נ' א' ב' (2.7.2023); רמ"ש (חי') 67776-07-23 א' ב' נ' ג' ב' (21.1.2024)). בעמ"ש (חי') 11101-12-17 ב' נ' ב' (20.11.2018), קבע כב' השופט ס' ג'יוסי בנוסף, כי: "המטרה מהקצבה היא הקלה על גידולו של הילד, לאור העומס הטיפולי הכרוך בכך, והחורג מהעומס המוטל על הורים לילדים שאינם בעלי צרכים מיוחדים. אף שלא ניתן להתייחס לאותה מעמסה ככלכלית בלבד, אולם הדעת נותנת כי בהיבט מצומצם זה (ההיבט הכלכלי), ההקלה מכוונת לאותה מעמסה כספית נוספת המוטלת על ההורים בעטין של אותן הוצאות משמעותיות בגין הצרכים המיוחדים, ולא הצרכים הרגילים השווים לכל קטין". באותו מקרה, נקבע מנגנון על פיו: מהיתרה החודשית שתישאר מהקצבאות לאחר מימון ההוצאות הרפואיות המיוחדות, אחוז מסוים על פי שיעור הזמן בו שוהה הקטין עם אביו יפחת מחיוב המזונות של האב בחודש העוקב ויועבר לידי האם מתוך הקצבאות, והיתרה תשמש לטובת צרכיו המיוחדים והעתידיים של הקטין. בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין זה נדחתה בהחלטת בית המשפט העליון בבע"מ 8994/18 פלוני נ' פלונית (4.3.2019). עוד ראו עמ"ש (חי') 48736-01-25 אלמוני נ' פלונית (29.10.2025).

     

39. במקרה שלפניי, לטענת האב, בפועל, קצבת הנכות אינה משמשת למימון צרכיו המיוחדים של הקטין, והכספים נותרים בחשבון הבנק של האם העושה בהם שימוש לצרכי הבית השוטפים אצלה. בסיכומיו טען האב, כי יש להורות על הפקדת כספי קצבת הנכות לחשבון בנק ייעודי, או על חלוקת הכספים בין הצדדים, או על הפחתה זמנית של מזונות הקטין מאחר והגמלה מכסה את צרכיו. בעניין השימוש שהיא עושה בקצבה בפועל, השיבה האם לשאלות בית המשפט בקדם המשפט כדלקמן: "נכון להיום אני שלחתי ל[אב] בתחילת שנה קודמת בגלל שנותרתי ללא עבודה אני רוצה להשתמש בצרכי הילד לטובת הילד. שלחתי במייל שבגלל שאני לא עובדת ומצבי הכלכלי לא טוב שלחתי במייל עם הודעה ל[אב] שאני רוצה להשתמש בקצבה לצרכים השוטפים לתקופה קצרה" (דיון מיום 19.12.24 עמ' 3 ש' 36-34). גם בחקירתה הנגדית הודתה האם שהיא השתמשה בקצבה למימון הוצאותיו הרגילות והשגרתיות של הקטין, ולא רק למימון צרכיו המיוחדים, כשלטענתה לא הייתה לה ברירה לנוכח הכנסתה הנמוכה שלא הספיקה לכיסוי צרכים אלה (דיון מיום 21.9.2025, עמ' 17 ש' 15-9). עם זאת, בהמשך חקירתה פרטה האם גם לעניין השימוש שהיא עושה בקצבת הנכות למימון צרכיו המיוחדים של הקטין, וכך: "... הוצאות לטיפולים הרגשיים, פסיכולוגים ופרא-רפואיים, טיפולים דחופים, רופא שיניים, תרופות, התייעצות עם המומחים ובדיקות, פעולות התפתחות המשלימות את הטיפולים, חומרים המשמשים בטיפולים ובתרגילים בבית, תמריצים ופרסים המוטיבציה המומלצת על ידי מומחה, מזון לאחר טיפולים או לפני טיפולים שאני לוקחת כי אחרת הוא היה לא אוכל בבית ספר, וציוד לבית ספר וחומרי לימוד בהתאם לצרכים המיוחדים שלו, הוצאות חינוך, ספרים, קייטנות, טיולים, ביטוחים, תשלומים ועתידי חריגות. בכל זה אני משתמשת ו-40% --- [האב] לא משלם אז אני משתמשת מהקצבה" (עמ' 35 ש' 20-11). לתצהיר עדותה הראשית צרפה האם אסמכתא על תשלום סך של 400 ₪ לקלינאית תקשורת עבור טיפול שבועי ועל תשלום סך של כ- 300 ₪ לחודש עבור טיפול פסיכולוגי לקטין דרך קופ"ח ---. עוד צרפה, אישורים על ביקורים עם הקטין אצל רופאים ואסמכתאות לרכישת תרופות. יוזכר, כי על פי בפסק דין מיום 21.9.2025 אשר התבסס על המלצות תסקיר מיום 3.6.2025, האם יכולה לקבל החלטות ללא הסכמת האב לעניין מתן טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים ופרא-רפואיים לקטין, ובמידה והטיפולים יהיו כרוכים בתשלום, הוא ייעשה מקצבת הנכות המשולמת עבור הקטין.

     

    המסקנה היא אפוא, כי לקטין הוצאות מיוחדות ואלו ממומנות מקצבת הנכות המשולמת עבורו. עם זאת, מאז התדרדר מצבה הכלכלי של האם היא עושה שימוש בקצבה גם לטובת מימון חלק מהוצאות שגרתיות של הקטין. האם אינה יכולה לאחוז במקל משני קצותיו – ולטעון מחד שאין להפחית משיעור חיוב האב במזונות חרף ההרחבה המשמעותית בשהות הקטין עמו נוכח ההרעה במצבה הכלכלי; ומאידך שיש לאפשר לה לעשות שימוש בקצבת הנכות של הקטין כהכנסה נוספת ממנה משולמות גם הוצאותיו השגרתיות. מילים אחרות: כאשר נבחנה השאלה האם יש להפחית את שיעור חיוב האב במזונות הקטין הובא בחשבון מצבה הכלכלי הנוכחי של האם, ולא ניתן לאפשר לאם להשתמש בקצבת הנכות למימון צרכיו הרגילים של הקטין מבלי לזקוף זאת כהכנסה נוספת עבורה ובהתעלם מההשפעה שיש לכך על שיעור חיובו של כל אחד מההורים במזונות. כמו כן, ככל שהוצאותיו הרגילות של הקטין או חלק מהן ממומנות מקצבת הנכות, נראה פשוט שאין מקום לחייב גם את האב במימונן בנוסף. זאת מלבד העובדה שהתנהלות כאמור מנוגדת לאשר נקבע בפסקי דין קודמים בעניין השימוש בקצבת הנכות של הקטין, כמפורט לעיל. האם אינה יכולה לטעון שיש לדחות את תביעת האב בנוגע לקצבת הנכות נוכח פסקי הדין שניתנו כבר בעניין זה, ובה בעת להתנהל בניגוד לפסקי הדין שניתנו.

     

40. בנסיבות המפורטות לעיל, על יסוד פסקי דין שכבר ניתנו בעבר בעניין השימוש בקצבת הנכות המשולמת עבור הקטין ועל מנת שטובתו של הקטין תישמר, אני מורה כדלקמן: האם תפתח חשבון בנק ייעודי אליו תופקד קצבת הנכות המשולמת עבור הקטין, וממנו ימומנו צרכיו המיוחדים של הקטין. אם תיוותר יתרה בחשבון, היא תישמר לטובת מימון צרכיו העתידיים של הקטין. החשבון ייפתח על שמה של האם והיא תהיה אחראית בלעדית לניהולו. האב יוכל לקבל מידע בנוגע לנעשה בחשבון. ככל שהדבר אפשרי, הדבר ייעשה ישירות מול הבנק כחלק מהגדרת החשבון. לא מצאתי להיעתר לבקשת האב כי קצבת הנכות תחולק בין ההורים או לקבוע ששני ההורים יהיו אחראים על חשבון הבנק הייעודי שייפתח. זאת הן בשים לב להחלטות שכבר ניתנו כאמור, והן על מנת להימנע ממצב בו טובתו של הקטין תיפגע נוכח היחסים העכורים בין ההורים והתקשורת הקלוקלת ביניהם, אשר עלולים לסרבל או אף למנוע מתן הטיפולים והמענים המיוחדים להם הקטין זקוק.

     

    ד. לסיכום:

     

41. בהתאם לכל האמור:

     

    1. התביעה נדחית.

    2. לעניין קצבת הנכות יש לפעול בהתאם לקבוע בסעיף 40 לפסק הדין.

    3. בשים לב לתוצאת ההליך וכן לכך שהנתבעת מיוצגת על ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי, הנתבע ישלם לאוצר המדינה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

        

       המזכירות תסגור את התיק.

        

       פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

        

       ניתן היום, א' סיוון תשפ"ו, 17 מאי 2026, בהעדר הצדדים.