תל"פ 42147-09-15 מדינת ישראל נ' גועבאט

1.זוהי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום (לתעבורה) בנצרת, לפיה זוכה המשיב, מחמת הספק, מהעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.

במסגרת הערעור תבקש המדינה להורות על ביטולה של הכרעת הדין והחזרת הדיון לבית המשפט קמא, לשם שמיעת ההליך, לצורך הצגת ראיה חדשה, בהתאם לסעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ").

2.הכרעת הדין ניתנה ביום 1/7/2014. הבקשה להארכת המועד הוגשה ביום 24/9/2015, בחלוף למעלה משנה מיום שחלף המועד להגשת הערעור בזכות.

ההליכים בבית משפט קמא

3.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גרם מוות ברשלנות וירידת נוסעים כאשר הרכב לא עומד בצד ימין של הכביש. לפי כתב האישום, ביום 23/4/2013,בעת שהמשיב שימש כנהג הסעות וביצע הסעות של ילדים מבתיהם אל הגן ובחזרה, הוא גרם ברשלנות למותה של פעוטה כבת 3.5 שנים, אשר ירדה מרכבו זמן קצר לפני שנפגעה מהרכב.

4.בית המשפט קמא זיכה את המשיב מן העבירות שיוחסו לו, מחמת הספק, לאחר שקבע כי גרסת המשיב לאופן בו התרחשה התאונה, היא אפשרות מתקבלת על הדעת בנסיבות העניין. בית המשפט קמא התייחס, בין היתר, לכך שפעולות חקירה רלוונטיות ומהותיות לא בוצעו, לא נחקר לעומק אופן התרחשות התאונה וקו ההגנה שהעלה המשיב לא נבחן כדבעי מן ההיבט הראייתי.

נימוקי הבקשה

5.בבקשה להארכת המועד להגשת הערעור נטען כי מספר חודשים לאחר מתן הכרעת הדין המזכה, ולאחר שחלפו 45 הימים בהם ניתן היה להגיש הודעת ערעור בזכות, הגיעה לידי המבקשת ראיה חדשה – סרטון ממצלמת אבטחה, אשר מנציח את האירוע מושא כתב האישום, ומהווה ראיה אשר, לשיטת המבקשת, יש בה כדי לשנות את מסקנות בית המשפט קמא מן הקצה אל הקצה ולהפוך את הקערה על פיה (להלן: "הסרטון").

6.המבקשת טוענת כי הסרטון לא היה בידיה, ולא הייתה לה ידיעה על קיומו. הסרטון הגיע לידיה, שלושה חודשים לאחר מתן הכרעת הדין, ואז נדרשו מספר פעולות חקירה, לרבות בחינת הסרטון וחקירתו של המשיב ובתו, אשר נכחה עמו בעת התאונה ומסרה בעבר עדות. חקירה זו, כך לפי המבקשת, ארכה זמן, ולאחר השלמתה נדרש למבקשת זמן נוסף לשם גיבוש החומר וההחלטה להגיש את הבקשה דנן.