תל אור ניהול נכסים בע''מ נ' משחקי כדורת חיפה בע''מ

החלטה

1. אני דוחה הבקשה לביטול ההוצאות שהושתו בהחלטה מיום 4.4.13 : ראשית הבקשה הוגשה כבקשה לתיקון טעות סופר, בעניינים שכלל אינם נכנסים לגדרו של סע' 81 לחוק בתי המשפט, בין אם בטעות עסקינן ובין אם לאו. זה היה אחד מנימוקי הדחיה של הבקשה, ודי בו על מנת שתידחה הבקשה לביטול החיוב בהוצאות. שנית אותה בקשה לתיקון טעות סופר שנדחתה, כללה מספר רכיבים שרק ביחס לאחד מהם התקבלה אכן עמדת המבקשת בערעור (הוספת המע"מ). ביחס לשאר (שערוך במנגנון שהתבקש, על פי ריבית הפיגורים בשיעור הגבוה ביותר הנהוג בבנק לאומי , והוצאות בהליך צו המניעה) לא שונו הקביעות בערעור. אף מטעם זה אין להיעתר לבקשה לביטול החיוב בהוצאות.

2. הבקשה הנוספת נושאת כותרת של בקשה להבהרה (בקשה כזו אינה מוכרת בדין) או בקשה לתיקון פסק דין (בקשה כזו אינה מוכרת בדין, למעט במה שקשור לבקשה לתיקון לפי סע' 81 לחוק בתי המשפט). מתבקש עוד לתן פסיקתא בהתאם.

אין מניעה – באותו רכיב שבו תוקן פסה"ד - לתקן את מה שאכן ניתן לתיקון לפי סע' 81 לחוק בתי המשפט. זאת בגדר הנחית ערכאת הערעור לפיה בקשה זו דינה היה להיות מוגש לכאן. השאלה אם יש להיעתר לבקשת התיקון לגופה, בגדר סע' 81 הנ"ל. ככל שהתשובה חיובית, ממילא אין מניעה לחתום על פסיקתא המשקפת הנחיות פסק הדין שניתן, על תיקוניו בערעור, לרבות תיקון טעות סופר כאמור, כאשר התיקון "נטמע" בהנחיות פסה"ד.

3. סע' 1.1 לפסיקתא משקף את הנחית ביהמ"ש המחוזי במה שקשור לגובה הוצאות המשפט בערעור, שהושתו אכן על המשיבים כולם.

מאידך, בסע' 1.2 לפסיקתא – פסה"ד הטיל החיובים הכספיים שעד מועד פסה"ד רק על משיבים 1-2, להבדיל מצו הפינוי שניתן גם כלפי משיבה 3. בערעור אושר גובה הפיצוי היומי (בכפוף לתיקון בענין תוספת המע"מ) ונוספה הנחיה בדבר פסיקתו לכל יום נוסף בו לא פונה הנכס, לאחר מתן פסה"ד כאן (8.3.13). אך ערכאת הערעור לא התערבה בקביעה שאת החיוב יש להטיל על משיבים 1-2 ביחד ולחוד, ולא גם על משיבה 3. אין לכך אזכור בפסק דינה של ערכאת הערעור. אין מקום אפוא לקביעה לפיה החיוב הכספי בסע' 1.2 לפסיקתא יושת גם על משיבה 3. תיקון כזה למצער אינו בגדר "השמטה" או טעות טכנית הנכנסת לגדר סע' 81 לחוק בתי המשפט. וכאמור אין לשעות לכל תיקון מבוקש שאינו נכנס לגדר סע' 81.

ביחס לגובה חיוב עצמו בסע' 1.2 הנ"ל: בפסה"ד שבערעור נקבע כאמור בסע' 27(ב)(3) כי לסכום הפיצוי שנפסק על ידי, יתווסף פיצוי בסך 380 דולר ליום בצירוף מע"מ כחוק בגין התקופה שמיום מתן פסה"ד (8.3.13) ועד למועד בו יפנו המשיבים את המושכר בפועל.

יש מקום לנוסח המתוקן המבוקש בסע' 1.2 לפסיקתא. ברי שיש מקום הן להנחיה שהחישוב יהא לפי שער יציג הידוע בכל יום לגביו "רץ" החיוב, שכן מדובר אכן בחיוב יומי; והן להנחיה שעל אותו חיוב יומי יתווספו הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל. כנוסח המופיע אכן בפסיקתא . תוספת זו מתבקשת, משקפת את הדין, וניתן להתייחס אליה כאל השמטה מקרית הנכנסת לגדר סע' 81 ונחוצה על מנת שניתן יהא לבצע את פסק הדין.

סע' 1.3 לפסיקתא משקף את הנחית ביהמ"ש המחוזי בסע' 24 ו 27(ב)(2). אף כאן ניתן להתייחס לאי תוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום המלא כאל השמטה מקרית.

סע' 1.4 לפסיקתא משקף את הנחיית פסק דיני שלא שונתה בערכאת הערעור.

סע' 1.5 לפסיקתא משקף הנחית ערכאת הערעור בלא שוני או תיקון.

4. לסע' 1.2 לפסיקתא יש להוסיף אפוא שחיוב זה לא חל על משיבה 3. את סע' 2 לפסיקתא יש למחוק. בכפוף לכך – תיחתם הפסיקתא.

5. ביחס לאיחור הנטען במועד הגשת הבקשה: פסק דינה של ערכאת הערעור ניתן ב 1.9.13. כעולה מהחלטת ערכאת הערעור מיום 8.10.13 אשר מחקה הבקשה, הוגשה הבקשה בשוגג לערכאת הערעור במקום לערכאה זו . אני תמים דעים עם ב"כ המבקשת שניתן להקל עמה ביחס למועד בן 21 הימים המנוי בסע' 81 לחוק בתי המשפט, עד כמה שהאיחור בהגשת הבקשה, נבע מן הטעות הראשונית שבהגשת הבקשה לביהמ"ש המחוזי במקום לבימ"ש השלום. שהרי ניתן היה להורות גם על העברת הבקשה חלף מחיקתה. אין פני הדברים כך, במידה והוגשה הבקשה באיחור עוד במקור. אלא שפסק דינה של ערכאת הערעור ניתן כאמור ב 1.9.13 וכבר ב 11.9.13, הוגשה הבקשה, היינו בתוך פרק הזמן של 21 הימים. החלטת ערכאת הערעור שמחקה הבקשה ניתנה כאמור ב 8.10.13, והומצאה לב"כ המבקשת ב 14.10.13. כבר באותו יום הוגשה הבקשה לכאן. היינו המבקשת פעלה בלא שיהוי. המועד המנוי בסע' 81 נועד להבטיח הגשת בקשות לתיקון על פי הסע' בהקדם . משלא חרגה המבקשת מן המועד, לא ניתן לומר כי נגרם נזק דיוני למשיבה שאינה אמורה להיבנות מן הטעות בדבר הערכאה שלה הוגשה הבקשה. עם זאת אין זאת הפעם הראשונה שהמבקשת מסרבלת שלא לצורך, על דרך הגשת בקשות שלא לערכאה הנכונה (עיין למשל בהחלטה מ 2.9.13). בנוסף לא נעתרתי במלואה לבקשה במה שקשור לנוסח הפסיקתא. אין אפוא צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ד, 11 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: