תיתי נ' סוהא ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית לפיצוי התובע בגין הנזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בעקבות תאונה מיום 25/4/09.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 25/4/09 בשעה 22:00 או בסמוך לכך, ובזמן שהתובע נהג ברכבו, רכב מסוג ניסאן מס' רישוי 36-475-29 (להלן – "רכב התובע"), מכיוון מזרח לכיוון מערב בכפר מג'ד אל כרום, לפתע רכב אחר מסוג רנו, מס' רישוי 12-595-35 אשר היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח אצל הנתבעת 2 בפוליסת ביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן – "רכב הנתבעת"), הגיע בנסיעה ממול בכיוון הנגדי, ופנה שמאלה (ימינה מכיוון נסיעת התובע) לכיוון תחנת דלק שבצד הכביש מבלי ליתן זכות קדימה לרכב התובע. התובע ניסה למנוע את ההתנגשות בין שני הרכבים ע"י סטייה שמאלה, אך ללא הצלחה, וכתוצאה מכך ארעה התנגשות בין שני כלי הרכב.

הנתבעות אינן מכחישות את אירוע התאונה, אך הן טוענות כי היא ארעה בנסיבות שונות לחלוטין. לפי הנטען בכתב ההגנה ולפי דברי הנתבעת 1 בעדותה בביהמ"ש, היא אכן פנתה שמאלה על מנת להיכנס לתחנת דלק, ואולם היא הספיקה לבצע את הפניה ולעצור מאחורי רכבים אחרים שגם הם המתינו בתור לתדלוק בתחנה, או אז, סטה רכב התובע ימינה והתנגש ברכב הנתבעת.

בדיון אשר התקיים בפניי, העידו התובע והנתבעת 1, וכל אחד מהם חזר על הגרסה אשר פורטה בכתב הטענות שלו.

מעדותם של השניים מתברר, כי היו עדי ראיה לתאונה, הן מצד התובע והן מצד הנתבעת 1, ואולם עדים אלה לא הוזמנו לעדות.

אבקש לציין, כי שני הרכבים ניזוקו כתוצאה מהתאונה. רכב התובע נפגע בחזית ובכנף קדמית ימנית עד לקצה דלת קדמית ימנית. לעומת זאת, רכב הנתבעת ניזוק בכנף ימנית מדלת אחורית ימנית ועד לגלגל ימני אחורי. מוקדי הנזק בשני הרכבים יכולים להתיישב עם כל אחת מבין שתי הגרסאות.

לאחר ששמעתי את הנהגים, נחה דעתי להעדיף את גרסת התובע. בהקשר זה יש לציין, כי הנתבעת 1 מסרה בעדותה שלא הבחינה ברכב התובע עובר לתאונה וראתה אותו למעשה, רק לאחר ההתנגשות. ומכאן, שגרסתה לגבי נסיעת התובע במהירות מופרזת וסטייה מנתיב הנסיעה ימינה לכיוון תחנת הדלק, היא על סמך השערה בלבד. מה גם, שלא ברור מדוע רכב התובע סטה מנתיב הנסיעה שכן לא נטען לגביו כי התכוון להיכנס לתחומי תחנת הדלק.

לעומת זאת, גרסת התובע היא הגיונית יותר, ועדותו בעניין היתה עקבית ומהימנה.

התובע תמך את תביעתו בחוות דעת שמאי מטעמו ולפיה, שומת הנזקים עומדת על 6,732 ש"ח. שכר טרחת השמאי לפי מכתב שכר הטרחה עומד על 750 ש"ח כולל מע"מ.

הנתבעות לא הגישו חוות דעת נגדית, ולפיכך יש לקבל את חוות הדעת מטעם התובע כמשקפת את הנזקים שנגרמו לרכבו בעקבות התאונה.

באשר לטענת התובע כי יש לפסוק לו פיצוי בגין עוגמת נפש, אינני מוצאת הצדקה לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 7,482 ש"ח (6,732+750) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור של 17.5% והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' כסלו תשע"ב, 28 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: