תיק צבאי 2168/15 חסן כמאל חסן אבו עליה נ' התביעה הצבאית

העבירה שיוחסה לעורר בכתב האישום שהוגש נגדו בבית משפט צבאי יהודה הינה יידוי חפצים לעבר אדם או רכוש, בכך שביום 12.11.14 יידה אבנים לעבר ג'יפים צבאיים בכפרו.

בית משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה זו, וכן קיימת עילת מעצר של מסוכנות. עוד נקבע כי אם ישנו שיהוי, הוא אינו משמעותי ואינו מקהה את המסוכנות במידה המצדיקה שחרורו, ועל כן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בערר שלפניי נטען כי בית משפט קמא שגה כאשר הסתמך על עדות מפלילה אחת, שלא ברור ממנה אם יידוי האבנים התרחש בנובמבר האחרון או מספר חודשים קודם לכן (יולי 2014). עוד נטען כי האמרות המחזקות הינן בעייתיות, וראוי היה להעניק משקל משמעותי להכחשתו של העורר במשטרה. לבסוף נטען כי קיים שיהוי, כיוון שהאמרה המפלילה הינה מנובמבר 2014, בעוד שהעורר נעצר כחצי שנה לאחר מכן.

התביעה סמכה ידיה על החלטת בית משפט קמא, וטענה כי אין הצדקה להתערבות בה. התביעה הדגישה כי יידוי אבנים הינה עבירה שנובעת ממנה מסוכנות, בייחוד כשהיא נעשית על ידי בגיר ובמסגרת אירוע המוני כבמקרה דנן.

דיון והכרעה

העורר מופלל על ידי מוחמד אבו עליא, שהינו קרוב משפחתו. עד זה מתייחס לאירועים שונים בהם נטל חלק. העד מפריד בין אירועים שהתרחשו בחודש הרמדאן בשנה שעברה (יולי 2014) לבין אירוע נוסף, שהתרחש בנובמבר 2014 בעקבות שריפת מסגד בכפרו. לגבי האירוע האחרון הוא מתאר קבוצה של אנשים, בהם העורר וכן אדם בשם עאהד אבו עליא, שנטלו חלק באירוע ויידו יחד עמו אבנים. הוא נשאל מפורשות איך הוא ראה אותם באירוע שהתרחש בשעות החושך, והוא השיב מפורשות כי הם עמדו לידו, והם כולם מוכרים לו.

האירוע שהתרחש בנובמבר נתמך ביומן המבצעים שהינו חלק מראיות התביעה, וכן בעדות של עאהד אבו עליא, שהיה בין אלה שיידו אבנים לדברי מוחמד. עאהד עצמו הודה בכך שיידה אבנים באותו אירוע כפי שמסר מוחמד, הגם שהוא עצמו נמנע מלהפליל אחרים ביידוי האבנים.

בנוסף, לאמרתו של מוחמד אבו עליא ישנו חיזוק בדמות עדותו של אמג'ד אבו עליא, המאשר נטילת חלק באירועים אחרים בהם הודה מוחמד, ובכך מאשר פרטים משמעותיים באמרה, ומהווה לכאורה חיזוק משמעותי.

מהמסכת הראייתית האמורה עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר.

עבירה של יידוי חפצים הינה עבירה המקימה מסוכנות. העובדה כי העורר הינו בגיר, המודע היטב לחומרת המעשים ולא ניתן לומר כי הוא קטין הנסחף אחר אחרים, מעצימה את המסוכנות הנובעת ממנו. בנסיבות אלה, המסוכנות בה מדובר מצדיקה מעצר ללא חלופה.

טענתו האחרונה של הסניגור נוגעת לשיהוי שחל בין מועד קבלת ההפללה לבין מועד מעצרו של העורר. כפי שציינתי בע"מ 2678/12 גברין נ' התביעה הצבאית (פורסם בנבו, 5.12.2012), אין בפרק זמן זה כדי להוות שיהוי משמעותי, ומכאן כי גם דין טענה זו להידחות.

סוף דבר, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטת בית משפט קמא, ועל כן אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 30 ביוני 2015, י"ג בתמוז התשע"ה, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________