תיק צבאי 2152/15 עבדאללה מוחמד עבדאללה טריק נ' התביעה הצבאית

העורר הואשם בכך שבשתי הזדמנויות, בהיותו עובד במוסך, ניצל את עבודתו על מנת לגנוב רכב שהיה במוסך בטיפול. שתי הגניבות המיוחסות ארעו לפני כשנה, בטווח של מספר ימים האחת מהשניה. בית משפט קמא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים ומכאן הערר שלפניי.

סניגורו של העורר טען מספר טענות, חלקן במישור הראיות לכאורה וחלקן במישור העילה. לטענתו, בעל המוסך ואדם נוסף שראו בסרטי האבטחה את אחת הגניבות, מציינים כי מי שביצע את הגניבה היה אדם אחר (בן דודו של העורר שעבד גם הוא במוסך) ולא העורר. עוד נטען כי גם אם ישנן ראיות לכאורה, הרי שלא ניתן לומר כי נשקפת מהעורר מסוכנות רבה. המדובר בצעיר ללא עבר פלילי, שביצע את המעשים לפני כשנה, ובנוסף לכך נאלץ "לשלם" על מעשיו מאחר שהועמד לדין בבית משפט פלסטיני, ונדון לחצי שנת מאסר בפועל.

לטענת התביעה המדובר במעשה חמור ומסוכן, של גניבה ממעביד, ובנוסף קיימת עילה של חשש להימלטות מאימת הדין לנוכח העונש לו צפוי העורר אם יורשע.

דיון והכרעה

אקדים ואומר כי נכון אני לצאת מנקודת מוצא כי העורר ביצע את שני מעשי הגניבה, בין היתר מאחר שהוא הודה מפורשות כי עשה כן. יצויין כי לטענתו, הוא ובן דודו דומים במראה ועל כן בעל המוסך התבלבל כשטען שראה את בן הדוד ולא אותו. כיום, בהעדר סרטי האבטחה שנמחקו זה מכבר, לא ניתן לשלול את טענת העורר ברמה הלכאורית, ומכאן המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

מאידך, אינני סבור כי מתקיימת במקרה זה עילת מעצר השוללת שימוש בחלופה. אכן, המדובר בשני מעשי גניבה שבוצעו בזה אחר זה. מאידך, עברו של העורר נקי, העבירות הינן עבירות רכוש שבוצעו בנסיבות לא חמורות וחלף מאז פרק זמן לא מבוטל. אף לא מדובר בכנופייה מתוחכמת רבת משתתפים או באמצעים מתוחכמים בהם נעשה שימוש לצורך הגניבות באופן שיכול להעיד על מסוכנות מיוחדת (השוו בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268). כמו כן, בעל המוסך הגיש תלונתו ככל הנראה גם לרשות הפלסטינית, שנקטה בצעדים פליליים נגד העורר סמוך למועד ביצוע העבירות. אכן, אין בכך כדי להוות מעשה בית דין, או  לשלול את האחריות הפלילית של העורר בהליך בפני בית המשפט הצבאי, אולם לא ניתן להתעלם מכך שהעורר נדרש לרצות תקופה של שלילת חרות של כחצי שנה בגין אותו הליך שהתקיים ברשות הפלסטינית. גם בכך יש כדי להקהות את המסוכנות. במאמר מוסגר אציין כי ככל הנראה העורר נשפט ברשות הפלסטינית לשנת מאסר בפועל, אולם זכה להקלה בעונשו ובפועל היה כלוא למשך חצי שנה בכלא הפלסטיני.

אני סבור כי גם אם העונש הראוי לעורר הינו גבוה מזה שנגזר עליו ברשות הפלסטינית, לא ניתן לומר כי מדובר בתקופה כה ארוכה שהחשש להימלטות מאימת הדין מתעצם באופן שלא ניתן להפיגו.

אשר על כן אני מקבל את הערר, ומורה על שחרורו של העורר בתנאי שיעמוד בתנאים הבאים:

• יפקיד ערובה במזומן על סך 15,000 ₪.
• תיחתם ערבות צד ג' על ידי תושב ישראלי על סך 15,000 ₪.

אם לא יעמוד בתנאים האמורים תוך שבוע ימים, יש להביאו לבדיקת ערבות בפני הערכאה הראשונה.

ניתנה היום, 02 ביולי 2015, ט"ו בתמוז התשע"ה, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

המשנה לנשיא