תיק צבאי 203/15

הנאשם מורשע, על פי הודאתו, בעבירה של  ניסיון לאלימות כלפי חייל, לפי סעיף 61 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977  בהתאם לכתב האישום המתוקן ולפרטים הנוספים.

ניתנה היום12 בינואר 2016, ב' בשבט התשע"ו, והודעה בפומבי ובמעמד הנאשם ובאי כוח הצדדים.

___________                                       ___________                               ___­­­________

שופטת                                             אב"ד                                          שופטת

גזר דין

הנאשם, טור' ד.ד, הורשע על סמך הודאתו בעבירה שעניינה ניסיון לאלימות כלפי חייל, לפי סעיף 61 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו – 1955 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

על עובדות כתב האישום, ביום 13/03/2015, בבסיס ההובלה xxxx, הצמיד הנאשם קת נשקו לטור' עלי סעאידה, תוך ויכוח שהתעורר בין השניים. סג"ם גרויסמן צעקה עליו שיחדול, ולאחר מכן נטלה את הנשק מידיו והורתה לו ללכת לחדרו. בשלב מסוים לאחר מכן, חזר הנאשם למקום כשהוא נושא דאודורנט ספריי ומצית והדליק אש כשהוא עומד בסמוך לטור' עלי סעאידה. ביום 14/03/2015, בבסיס ההובלה xxxx, הגיעו טור' עלי סעאידה ורב"ט חוסין סויטאת לחדרו של הנאשם והכו אותו. הנאשם ניגש למפקדו ודיווח על כך, אך משראה את השניים בקרבת מקום, נטל הנאשם אבן בגודל של כף יד, רדף אחרי טור' עלי סעאידה ורב"ט חוסין סויטאת.

הנאשם הורשע, כאמור, על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן, והצדדים טענות לעניין העונש. התביעה הצבאית עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית. התביעה טענה כי אין מדובר באירוע בודד אל בשורה של אירועים שנפרסו על פני מחצית היממה, כאשר בשני האירועים הראשונים הנאשם פעל בתגובה לויכוח ולא בתגובה למעשה אלים כלפיו. באשר לאירוע השלישי, נאמר כי לא דובר בתגובה מיידית לאחר האלימות שהופעלה נגד הנאשם, והנאשם יכולה היה למעשה להביא לסיום האירוע. התביעה הפנתה לגזרי הדין של החיילים שתקפו את הנאשם, אשר נידונו בגין עבירות של אלימות כלפי חייל לעונשים של 60 ו 40 ימי מאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית, במסגרת הסדרי טיעון.

ההגנה ציינה כי מעשיו של הנאשם הינם תולדה של אלימות מצד שני החיילים האחרים, וכך גם לגבי האירוע השלישי, שסמוך לפניו הוכה הנאשם על ידי השניים יחדיו. הנאשם פנה למפקדו ורצה לסיים את האירוע בדרך שאינה אלימה, ובכל מקרה, מדובר בריצה לכיוון השניים עם האבנים, מבלי שניסה לזרוק אותה לעברם או להטיח אותה בהם, ולכן העבירה הינה עבריה לא מוגמרת של ניסיון. ההגנה ציינה כי ההקבלה עם שני החיילים האחרים אינה נכונה וזאת בשם מספר טעמים- ראשית, השניים תקפו את הנאשם בצורה ממשית וגרמו לו חבלות, וחסד נעשה עמם שהם הורשעו רק בעבירות של אלימות כלפי חייל. שנית, לשני החיילים היה עבר של עבירות אלימות. שלישית, הנאשם כאן הורשע רק בעבירת ניסיון שהייתה תגובה למעשי האלימות של החיילים הללו. מעבר לכך, טענה ההגנה כי חלפה שנה מאז האירוע, וכי מדובר במעידה שמקורה בטעות שבשיקול דעת. ההגנה הדגישה גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם, שאביו נפטר טרם עת והדבר השפיע על הנאשם רבות. עוד ציינה ההגנה כי עצם הכתמת הנאשם ברישום פלילי מהווה מעין עונש עבורו.

ככלל, צודקת התביעה הצבאית כי יש לנקוט בקו מחמיר עם מי שנוקט בדרך אלימה עם חבריו לשירות, ועל כן, ככלל יש להורות על הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל.

יחד עם זאת, ובשים לב לעונשים שהוטלו על שני החיילים האחרים, שהורשעו במעשים חמורים מאלו בהם הורשע הנאשם, ובאיזון בין כלל הנסיבות, סברנו כי יהיה זה נכון להורות על הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, בדרך של עבודות צבאיות, לאחר שהנאשם נמצא מתאים לריצוי עונש מעין זה.

הנאשם כשל במספר מעשים שכללו ביטויים אלימים כלפי אחרים, כשאירועים אלו נפרדים האחד מן השני. אולם, אין לכחד כי בין הנאשם לבין החיילים האחרים התנהל ויכוח שלאחריו תקפו שני החיילים יחדיו את הנאשם, והנאשם פנה למפקדו ומשראה את השניים רץ לעברם עם אבן, ואז הם היכו אותו באמצעות בעיטות וכן באמצעות האבן בה החזיק קודם לכן. הנאשם נחבל כתוצאה מהמעשים. לשני החיילים האחרים גם רקע בעבירות אלימות.

לצד הנסיבות שמבחינות משמעותית בין עניינו של הנאשם לבין ענייניהם של השניים האחרים, מצאנו לשקול את הנסיבות האישיות והמשפחתיות, וכן את הודאתו תוך הבעת חרטה.

נוכח כל אלו אנו משיתים על הנאשם את העונשים הבאים:

• עשרים ואחד (21) ימי מאסר לריצוי בפועל בדרך של עבודות צבאיות, בבצ"ת ח"י, בתנאים שנקבעו על ידי רמ"ד שיקום במקמצ"ר. הנאשם יחל בריצוי העונש ביום 14/2/2016.
• ארבעים וחמישה (45) ימי מאסר על תנאי למשך שנתיים (2) לבל יעבור כל עבירה שיש בה יסוד של אלימות.