תיק מס' 2490/15 התביעה הצבאית נ' עלי סעיד עותמאן דרבאס

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, לפי סעיפים 318(ו) ו-333 לצו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009. ביום 15/03/15, בדאחיית אלבריד, טיפס הנאשם על גדר הביטחון באמצעות סולם וחבל ויצא את האזור ללא היתר כדין.

2. מראיות התביעה לעונש למדתי כי ביום 18/01/15 הורשע הנאשם בתיק בימ"ש צבאי יהודה 1176/15 בעבירה זהה. הנאשם נדון ל 31 ימי מאסר בפועל, קנס בסך 1,500 ₪ ו- 31 ימי מאסר על תנאי למשך שנה. אין חולק כי המאסר המותנה הינו בר הפעלה.

3. הנאשם העיד להגנתו. לדבריו, הוא בגיל 44. מוטלת עליו פרנסת משפחתו הכוללת 2 בנות. הנאשם הוא אף המפרנס של אביו, אשת אביו וילדיו של האב. כולם גרים יחד בדירה שכורה. הנאשם הביע חרטה על מעשיו והבטיח שלא לחזור עליהם.

4. התביעה ביקשה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל המתחשב בנסיבות העבירה ובעברו הפלילי של הנאשם וכן מאסר מותנה מרתיע וקנס מרתיע. לדבריה, יש חומרה בכך שהמאסר המותנה לא הרתיע את הנאשם מלשוב ולעבור את העבירה. כן, יש לראות בחומרה את האופן שבו ביקש הנאשם להיכנס לישראל, תוך שהוא מטפס על סולם ועל חבל. התביעה הדגישה את הסיכון הפוטנציאלי הנובע מהתופעה של העבירות החוזרות של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח.

5. הסנגור התייחס לנסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם והסביר שהנאשם נכנס לישראל כדי לעבוד. לאור האמור, ביקש הסנגור להטיל עונש מאסר מידתי, מאסר מותנה וקנס נמוך.

דיון והכרעה

6. בהתאם לתיקון מס' 113 לחוק העונשין, אשר הוחל בישראל ומשפיע גם על פסיקת בתי המשפט באזור, בית המשפט נדרש תחילה לקבוע מתחם עונש הולם למעשי העבירה שביצע הנאשם. עבירת היציאה מן האזור ללא היתר היא עבירה פלילית אשר טומנת בחובה פוטנציאל ברור לסיכון בטחוני, בין היתר בכך שהיא פותחת פתח לזליגת פעילות חבלנית עוינת לתחומי מדינת ישראל ובכך מסכנת את בטחון תושביה. הנה כי כן, מעשי הנאשם פוגעים ביכולת האכיפה והפיקוח של כוחות הביטחון. ברע"פ 3173/09 מחמד פראג'ין נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו; 05/05/09], נקבע ש"ככל שמעשהו של נאשם מקרב עצמו לליבתה של ההלכה - לסיכון בטחון הציבור כן נחמיר עם העבריין וניטה ליישם את מדיניות הענישה בחומרתה. וככל שמעשהו של הנאשם ירחק וילך מן הליבה, כן יקטן כוח המשיכה של מדיניות הענישה ויתחזק ממילא משקלם של טעמי הזכות". בית המשפט העליון הנחה כי יש לבחון בכל מקרה לגופו, האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר; האם מדובר בשהייה שנייה שלא כדין; האם נתלוו לשהייה הלא חוקית עבירות נוספות; האם מדובר ברצידיביסט; מה אורך השהיה הלא חוקית; האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית, כמי שמטה לחמו שבור; יש להתייחס גם לגילו של הנאשם ולעברו הפלילי.

7. ודוקו, הלכת פראג'ין אומצה בפסיקת בית המשפט הצבאי לערעורים (ראו למשל עד"י 1102+1103/11 התביעה הצבאית נגד מחמד נתשה ואח' [פורסם בנבו; 05/09/11].

8. לאחרונה קבע בית המשפט העליון מתחם ענישה לעבירות שב"ח לצורכי פרנסה בפרשת אלהרוש (רע"פ 3677/13 מוחמד אלהרוש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו; 09/12/14]). בית המשפט העליון הבהיר כי "מדובר באנשים שמצבם הכלכלי דוחק; שאינם מתכננים להמשיך להתגורר במדינה אלא מבקשים להיכנס ולצאת ממנה; שכל עניינם כלכלי; ושמגלמים סכנה לא מופרזת לביטחון המדינה ולפגיעה בזכות המדינה להכריע מי נכנס בשעריה". כאשר לא נלוות לעבירה עבירות פליליות נוספות (ובמיוחד כאלה שנועדו לחפות עליה, דוגמת זיוף או התחזות) אזי מידת התכנון שקדם לביצוע העבירה אינה גבוהה ויש מקום להתחשב בכך. על כן, נקבע מתחם העונש ההולם לעבירת שב"ח לצרכי פרנסה, שנעברה לראשונה, בהיעדר עבירות נלוות, באופן הבא: "עונש מאסר שנע בין מאסר על תנאי לבין מאסר בפועל למשך חמישה חודשים, כאשר חמישה חודשים אלה יכללו הן את תקופת התנאי והן את תקופת המאסר בפועל".

בהמשך, התייחס בית המשפט העליון לתקופת המאסר המותנה. הוא סקר את פסיקת בתי המשפט וקבע ש"במקרים בהם מדובר במי שלחובתו כבר עבר פלילי, ואף עומד ותלוי נגדו עונש מאסר על תנאי שמופעל על ידי בית המשפט, עומד עונש המאסר על תנאי על תקופה בין שלושה לחמישה חודשי מאסר" (פסקה 24).