כשרות יוחסין

הצדדים נישאו בתאריך כ"ד אלול תשנ"ד (31.8.1994) לדבריהם בנישואין עם עדים פסולים, כאשר האישה בת 16 והאיש בן 37. בשלב מסוים טענו שכלל לא נישאו, ולא היה רב מקדש. לבני הזוג נולדו שני ילדים [ש.] יליד 1997 ו[ח.] יליד 1998.

האישה פתחה תביעת גירושין בתאריך י"ג באלול תשס"ו (6.9.2006).

הצדדים פתחו תיק לביטול נישואין בתאריך י"ג בחשוון תשס"ח (25.10.2007), בכתב התביעה נכתב בכתב יד הצדדים "חוקית אנחנו כלל לא היינו נשואים, לא ידענו שעדים מהמשפחה זה לא חוקי. התחתנו בבית מול חמשה או ששה אנשים מהמשפחה וכרגע אני נמצאת בהריון בחודש השישי וצריך לסדר את העניין הזה בדחיפות כדי למנוע ממזרות לילד.

בתאריך כ"ה באלול תשס"ו (17.10.2006) התקיים דיון ראשון. האישה מעוניינת להתגרש הבעל מעוניין בשלום בית. במהלך הדיון העלה הבעל טענה שהאישה בוגדת עם גבר בשם [ע.] ואף ראה אותו נכנס לבית בזמן שהוא לא היה בבית, לדברי האישה, [ע.] הוא כבן משפחה שלה, הצדדים הופנו לשירותי הרווחה.

בתאריך כ"ט בכסלו תשס"ז (20.12.2006) התקבל תסקיר שירותי הרווחה מ[ק.] כפי העולה מהתסקיר, מדובר בבני זוג שנישאו לפני 12 שנה ולהם שני ילדים בני 8 ו-9, בין בני הזוג קיים פער גילאים של 20 שנה, האישה [ר.] מתארת שנות נישואים קשות המלוות באלימות פיזית, מילולית ונפשית, האישה פוחדת מהבעל וחוששת לחייה. הבעל [א.] מתאר שנות נישואין יפות שנקטעו בעקבות בגידתה של [ר.]. המלצתם – לסייע לצדדים להתגרש.

בתאריך ב' בשבט תשס"ז (21.1.2007) הצדדים חתמו על הסכם גירושין, ההסכם קיבל תוקף של פסק דין.

דיון נוסף התקיים בתאריך כ"ה באייר תשס"ז (13.5.2007) האישה מעוניינת להתגרש, הבעל מעוניין בשלום בית ואף הגיש בקשה לביטול הסכם הגירושין, וטען שהאישה חיה עם גבר אחר.

בדיון שהתקיים בתאריך ט"ו בתמוז תשס"ז (1.7.2007) האישה עומדת על דעתה להתגרש, הבעל מעוניין, אך קודם מבקש לקבל משמורת על הילדים וטענות חדשות בעניין כספים, כמו כן שוב עולה טענה בגין בגידה של האישה, כאשר האישה מכחישה את עניין הבגידה.

האישה בשלב זה הגישה תלונות במשטרה נגד הבעל, הבעל קיבל צו הרחקה מהאישה.

בתאריך י"ח בתמוז תשס"ז (4.7.2007) ניתן פסק דין לגירושין.

כפי העולה מסיכום העובדות והדיונים עד שלב זה, אף על פי שהאישה סבלה אלימות נפשית ופיזית, לא הועלתה טענה של פסול או ביטול הקידושין לא על ידי האישה ולא על ידי בא כוחה, כמו כן האישה לא אמרה אמת (בלשון המעטה) לבית הדין. האישה בדיונים האחרונים הכחישה את עניין הבגידה וזאת כאשר היא בהריון מאיש זר. (בדיון בתאריך י"ג בחשון תשס"ח (25.10.2007) טענה האישה שהיא בחודש השישי להריונה מאדם בשם [ש.], ובדיון בכ"ה באייר תשס"ז () 13.5.2007 וכן בדיון בט"ו בתמוז תשס"ז (1.7.2007) הכחישה את עניין הבגידה, אף על פי שהייתה בהריון בחודש השני או שלישי).

בדיון שהתקיים בתאריך י"ג בחשון תשס"ח (25.10.2007), טענה האישה שמעוניינת לדחות את הדיון, מאחר שבכוונתה להגיע להסכם. עוד הוסיפה האישה שברצונה להגיש בקשה לביטול הנישואין, מכיוון שהעדים הם קרובי משפחה, והצהירה לפרוטוקול שהיא בחודש השישי להריונה ואינה מעוניינת שתהיה בעיה על כשרות הוולד, מאחר שבעודה נשואה הכירה בחור בשם [ש.] הייתה עמו כחודש היו ביניהם יחסי אישות והתעברה ממנו. לדעת בית הדין יש להתגרש, ואם האישה מעוניינת לפתוח תיק לביטול הנישואין – אין מניעה.

בתאריך א' בשבט תשס"ח (8.1.2008) הגיעו בני הזוג כדי להתגרש, בית הדין החליט לא לסדר לצדדים גט לאור האמור בפרוטוקול, ניתנה החלטה כדלהלן:

הצדדים מעוניינים להתגרש. הם הוזמנו היום לסידור גט אולם בית הדין על פי שיקול דעתו החליט לא להסדיר את הגט.

הצדדים חיים בנפרד כשנתיים והאישה בחודש התשיעי להריונה ודי למבין.

האישה פתחה תיק לביטול הנישואין בטענה שעדי הקידושין היו עדים פסולים.

הנושא המרכזי הוא בירור יוחסין אף על פי שטרם נפתח תיק, לכן לדעת בית הדין יש לאחד את כל הדיונים בהרכב מיוחד שיסדיר את הגט, ידון בתביעה לביטול הנישואין ובכשרות של הוולד.

לאור הנסיבות המיוחדות האלו בית הדין מוצא לנכון להעביר את התיקים לטיפולו של כבוד הרב הגאון הרב שלמה עמאר שליט"א הרב הראשי לישראל, הראשון לציון ונשיא בית הדין הגדול לערעורים.