תיק 16-00218-13-4 החייב נ' הזוכה

החייב עתר לפריסת חוב עבר של כ- 6,447 ש"ח.

עיינתי בבקשת החייב. עיינתי בתגובת הזוכה. לשיטתי דין הבקשה להידחות על הסף, ובלא כל צורך לזמן החייב לדיון חקירת יכולת. ואסביר.

כידוע, לרשם הוצל"פ סמכות להעביר סוגיית פריסת חוב העבר לבית המשפט לענייני משפחה בהתאם לסעיף 69 (ה) לחוק ההוצאה לפועל.

פסק הדין המנחה לעניין הפניית הצדדים לבית משפט לצורך פריסת חוב הוא רע"א 4905/98 פרופסור יוסף גמזו נ" נעמה ישעיהו, פ"ד נה(3) 360) (להלן: "הלכת גמזו") שם נפסק כי :

"נקודת המוצא היא חובתו של החייב לקיים את פסק-הדין ולשלם את המזונות, גם אם הדבר קשה לו. זכותו של הזוכה ואינטרס הציבור מחייבים תוצאה זו. עם זאת עשויים להיות מקרים - והנטל להוכיחם מוטל על החייב - שבהם עמידה על זכות הזוכה ואינטרס הציבור תיפגע במינימום הקיום האנושי של החייב. זאת על בית-המשפט למנוע. ושוב, מטרת ההליך אינה לשנות את שיעורו של החוב. מטרתו היא להבטיח כי החוב שנפסק ישולם לנושה לשיעורים, באופן שלא תיפגע יכולת הקיום הבסיסית של החייב. אכן, השימוש בסמכות הנתונה לבית-המשפט בסעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל צריך להיות במשורה. זוהי סמכות חריגה. אסור לה שתיצור אווירה של השתמטות מתשלום חוב המזונות. אסור ליצור מצב דברים, שבו יעדיפו חייבים להימנע מתשלום חוב מזונות על-מנת להגדילו ולהאדירו, במטרה לזכות לפריסת תשלומים".  ר' עמ' 377).  [ההדגשות בהחלטה זו שלי, ג.ג.].

החייב טוען כי אין בידו לשאת בחוב העבר. החייב צירף שאלון, אסמכתאות כנדרש.

לטענת החייב סך הוצאותיו עולות על הכנסותיו, הוא חב חובות רבים לבנק (משכנתא, בגין רכישת רכב, ואף הוריו ערבים לו להלוואה ע"ס 20,000 ש"ח שלא צויין מה נרכש בה). החייב טוען כי נושא בדמי המזונות השוטפים העומדים על כ- 4,000 ש"ח.

הזוכה עתרה כי אדחה הבקשה. הזוכה טוענת כי סדר העדיפויות של החייב לקוי. בין היתר מציינת כי החייב לקח הלוואות לרכישת ג'יפ (אף אם שנת 2004) (לא נדרשתי לתצהיר שכן אף החייב מפרט בכך).

מן המפורסמות כי הלכת "גמזו" באה על מנת לפתוח צוהר זעיר וזהיר לחייבים שאכן אינם יכולים לשאת בחוב עבר (ומדובר בחוב משמעותי), ושבאיזון ראוי נכון להיעתר לבקשתם לפריסת חוב, ולא להשית עליהם הליכים, שבמצבם, אין להם אלא ערך עונשי.

לשיטתי, את הצוהר הזהיר שפתח כב' ביהמ"ש העליון בעניינו של מר גמזו, כיוון שהתרשם כב' ביהמ"ש באמצעיו הדלים של הנתבע שם, ובחוסר יכולתו לכלכל את עצמו ולשלם חוב במזונות בה במקביל, אין לפתוח כדי "דלת במדבר".

לטעמי, חייבים רבים עושים בהלכת "גמזו" קרדום לחפור בה, ושומה על הרשם לנקוט משנה זהירות עוד בשלב הגשת הבקשה.

יש אכן מקרים בהם על הרשם להפנות החייב לפריסת חוב, אולם הדבר לא מתקיים בנסיבותינו.

ואולי זו העת להזכיר מהן הנסיבות של הלכת "גמזו", ומה נכתב ע"י כב' הנשיא (בדימ') ברק שם: "מתי אפוא יתקיימו אותם "טעמים מיוחדים" שאותם דורש חוק ההוצאה לפועל להפעלת סמכותו של יושב-ראש ההוצאה לפועל על-פי סעיף 69(ה)? לדעתי, "טעמים מיוחדים" מתקיימים בכל מקרה שבו מוכח להנחת דעתו של יושב-ראש ההוצאה לפועל כי בלא קביעת שיעורים לחוב המזונות לא יוכל החייב לקיים את עצמו. במצב דברים זה יוכל יושב-ראש ההוצאה לפועל להפנות את בעלי-הדין לבית-המשפט כדי לבקש קביעת תשלום חוב המזונות לשיעורים". (ר' בעמ' 374).