תחולת השיטה הישנה לתיאום פחת

השופט ס' ג'ובראן:

הרקע הנורמטיבי

1. חוק מיסוי מקרקעין )שבח, מכירה ורכישה(, התשכ"ג-1963 )להלן: חוק מיסוי מקרקעין(
מטיל מס שבח על "השבח במכירת זכות במקרקעין" )סעיף 6)א((. השבח מוגדר כ "הסכום שבו
עולה שווי המכירה על יתרת שווי הרכישה כמשמעותה בסעיף 47" )סעיף 6)ב((. "יתרת שווי
הרכישה" מוגדרת בסעיף 47 כ "שווי הרכישה ... לאחר ניכוי הפחת ... והוספת הסכומים
המותרים בניכוי לפי הסעיפים 39 ו 39א שהוצאו עד יום המכירה". שני רכיבים מרכזיים,
איפוא, בהגדרת יתרת שווי הרכישה. האחד, הפחת. זה מוגדר באותו סעיף כ "הסכומים
הניתנים לניכוי לגבי מקרקעין לפי סעיף 21 לפקודת מס הכנסה". פחת זה מבטא מהותית את
הבלאי של הנכס, ופקודת מס הכנסה )להלן: הפקודה( מתירה ניכוי פחת זה כהוצאה. השני,
הסכומים המותרים בניכוי כהוצאה מן השבח על פי סעיפים 39 ו 39א לחוק מיסוי מקרקעין.
הוצאות אלה הן, בעקרון, הוצאות ההשבחה שהוציא הנישום ממועד הרכישה ועד למועד המכירה