תחולת הסדר נושים על תביעה שטרית שעילתה מאוחרת לעילת היסוד

השופט י' אלון:

1.        המשיבה 2 (להלן: המשיבה) מכרה וסיפקה למשיבה 1 (להלן: החברה) באוגוסט 2003 ובאוקטובר 2003 חומרי גלם בסכום מצטבר של כ-47,000 ש"ח, כאשר על החברה היה לשלם את התמורה, כעבור כשלושה חודשים. לשם כך משכה החברה למשיבה שני שיקים שזמן פרעונם 30.11.03 ו-30.12.03. לאחר ביצוע המכירה, ובטרם הגיע זמן פרעון השיקים, הוציא מלפניו בית המשפט המחוזי בנצרת (ביום 2.11.03) צו הקפאת הליכים כנגד החברה. הצו עמד בתוקפו עד ליום 25.4.04, שבו אישר בית המשפט המחוזי את הסדר הנושים של החברה.

           משהגיע זמן פרעון השיקים ואלה חוללו על ידי החברה (לאחר הוצאת צו ההקפאה), פנתה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לביצועם, שבגידרה הוצאו לבקשתה צווי עיקול על נכסים שונים של החברה.

           הנאמן על נכסי החברה (להלן: המערער) פנה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לבטל הליכי ביצוע השיקים והעיקולים, שכן הליכים אלה עמדו לטענתו בניגוד לצו הקפאת ההליכים ולהסדר הנושים. בקשתו נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל, מתוך שקיבל טענת המשיבה, ולפיה עילת תביעתה בגין השיקים נוצרה במועדי הפרעון הנקובים בהם (30.11.03 ו-30.12.03), לאחר המועד בו הוצא צו הקפאת ההליכים.

           הנאמן פנה בעקבות כך לבית המשפט המחוזי (בעל הסמכות בהליכי ההקפאה וההסדר), בבקשה למתן הוראות לביטול העיקולים והליכי ההוצאה לפועל נשוא השיקים הנ"ל. בית המשפט קמא דחה הבקשה, כשעיקר נימוקו כדלהלן:

"במועד מתן צו הקפאת ההליכים לא קמה למשיבה כל עילת תביעה כנגד המבקשת (החברה), שכן מועד פרעון ההמחאות שנמסרו לה טרם הגיע ..

... בנוסח  ההצעה להסדר נושים אשר הוגשה לבית המשפט, מוצאים אנו את הדברים הבאים:

'... כמו כן כל נושי הקבוצה מוותרים באופן בלתי חוזר על כל זכות, עילה, תביעה, טענה או דרישה כלפי הקבוצה, אשר עילתה נוצרה והתהוותה עד ליום מתן צו הקפאת ההליכים, ולמעט ההסדר עצמו, הקבוצה תהיה פטורה מכל חוב, דרישה או תביעה שעילתם בטרם המועד האמור'.

רואים אנו, כי התאריך הקובע לעניין פטור החברה מחובותיה מתייחס לחובות שעילתם נוצרה לפני מועד מתן צו ההקפאה. במקרה דידן אמנם נמסרו ההמחאות למשיבה קודם למתן הצו על ידי בית המשפט, אלא שהחוב עצמו לא נוצר עם מסירת ההמחאות אלא רק ביום בו היתה אמורה להיפדות וחוללה.

מכל האמור לעיל, אני קובע כי הליכי חדלות הפרעון הננקטים כנגד החברה אינם חלים על המשיבה והיא זכאית לתבוע את חובה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל".

2.        בערעור זה טוען הנאמן על הסדר הנושים, כי טעה בית המשפט קמא בהחלטתו האמורה, ודין היה שתתקבל בקשתו לביטול הליכי ההוצאה לפועל והעיקולים נשוא השיקים. זאת, כיוון שעילת התביעה של המשיבה מעוגנת בעיסקאות המכירה שקדמו לצו ההקפאה ולהסדר הנושים ועל כן היא נשלטת על ידן. המשיבה, לעומתו, תומכת טענותיה בנימוקי בית המשפט קמא ובהחלטתו.

3.        בסעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, נקבעו עקרונות המסגרת למתווה של הבראת חברות שנקלעו לחדלות פרעון, תחת המתווה של פירוקן. תנאי היסוד להליכה בדרך זו הינו בגיבוש "הצעת פשרה או הסדר בין חברה לבין נושיה או בעלי מניותיה". משיאושר ההסדר על ידי הנושים באסיפותיהם, ברוב הנדרש לכך, ומשיאושר לאחר מכן על ידי בית המשפט, "...הרי הוא מחייב את החברה ואת כל הנושים", כאמור בסעיף 350(ט) לחוק.

           תוצאתו של הסדר נושים שאושר על ידי בית המשפט מובהרת היטב בספרם של ו' אלשיך וג' אורבך "הקפאת הליכים - הלכה למעשה", כדלהלן: (עמ' 497/8)

" חבויות העבר של החברה מוסדרים בכתב ההסדר, המחייב את כל הנושים במידה שווה, בין שהסכימו להסדר ובין שהתנגדו לו.

לשון אחר, דרכם היחידה של הנושים להיפרע מהחברה היא אך ורק בדרכים ובמידות המפורטות בהסדר.

עסקינן למעשה בהעתקת מאסת התביעות מן הישות המשפטית (של החברה - י"א) אל קופת ההסדר המנוהלת בידי הנאמן בפיקוח בית המשפט וכונס הנכסים הרשמי.

... לא זו בלבד שתביעות הנושים מועברות מהישות המשפטית (של החברה) שנמסרה לבעליה החדשים כשהיא "נקיה" מחובות העבר, זולת ההתחיבויות שקיבלה על עצמה בהסדר, הרי שברובם המכריע של ההסדרים מופטרת החברה מכל תביעות העבר, זולת אלו שהוכרו בהסדר ובשיעור המוסכם בו".

           הסדר הנושים בעניין החברה דנן אושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 25.4.04, לאחר שהחברה היתה במשטר הביניים של הקפאת ההליכים מיום 2.11.03. נשיית המשיבה בחברה יסודה בעיסקת המכירה של חומרי הגלם ואספקתם מיום 3.8.03.

           החלטת בית המשפט קמא נסמכה על הוראת סעיף 4.6 להצעת הסדר הנושים - שצורפה לבקשת הקפאת ההליכים - שזו לשונה: