תותנגי נ' מאור ואח'

פסק דין

תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים מיום 13/04/09.

התאונה אירעה בצומת T המצוי בשכונת בית חנינא. התובע נסע ברכבו מכיוון דרום לצפון והתכוון לפנות בצומת ימינה לכיוון מזרח. באותו זמן ניהלה ניידת משטרתית, שבה נהג הנתבע 1, מרדף אחר חשוד שבמהלכו היא התקרבה לצומת מכיוון מזרח, במטרה לפנות שמאלה לכיוון דרום. במילים אחרות, התובע התכוון לפנות לכביש ממנו הגיחה הניידת ולהיפך, וכך אירעה התאונה.

מעדויות הצדדים עולה שהאשמה לתאונה רובצת בחלקים שווים על כתפי התובע ועל כתפי הנתבע 1 שנהג בניידת. על כן, התובע זכאי לפיצוי בגובה מחצית מנזקו.

אסביר את דברי;

בין הצדדים יש מחלוקת בשאלה היכן בדיוק אירעה התאונה. בדיון שרטט התובע את ת/1, ממנו עולה שהתובע עמד בצומת בזמן התאונה כאשר רכבו בלט חצי מטר לתוך הצומת. לפי שרטוט זה התאונה אירעה בטרם הספיק התובע להתחיל בפניה ימינה. מאידך, בתחנת המשטרה חתם התובע על השרטוט נ/1, שממנו ניתן להבין כי התאונה אירעה בעת שהתובע החל בפניה ימינה. מבין שתי הגרסאות שמסר התובע נראית לי הגרסה השנייה (נ/1) כאמינה יותר. ראשית, הגרסה שבאה לידי ביטוי בנ/1 נמסרה בסמוך לתאונה. שנית, הגרסה השנייה מתיישבת היטב עם גרסת המתנדב המשטרתי. ושלישית, אם התובע ביקש לפנות ימינה לא ברור מדוע הוא עמד,לטענתו, בצומת כשהוא בולט חצי מטר לתוך הצומת. הפניה שביקש התובע לבצע היא פניה חדה וניתן היה לצפות שמיד עם כניסתו לצומת הוא יתחיל בפניה כפי שמתואר בנ/1.

בנסיבות אלה אני סבור כי הנתבע 1 אשם בתאונה.הנתבע 1 היה במהלך מרדף, דבר אשר מטיל עליו חובת זהירות מוגברת. חרף זאת לדברי המתנדב הוא נסע ברחוב צר במרכז הכביש. למרות שהיה עליו לצפות את האפשרות שרכב תמים יכנס לרחוב. ביצוע מרדף במהלך מילוי תפקיד משטרתי לא רק שאיננו פוטר מאחריות אלא שהוא מטיל חובה מוגברת על השוטר להבטיח את שלומם של יתר המשתמשים בדרך. מאידך, גם התובע תרם לתאונה כיוון שהיה עליו לתת זכות קדימה לניידת שהגיחה מימינו. התובע החל בפניה בלי לוודא שהוא יכול להשלים את הפניה ימינה בבטחה ומכאן רשלנותו התורמת. ויודגש, התובע העיד כי הוא ראה את הניידת כאשר החל בפניה.

אשר לנזק;

התובע זכאי לפיצוי בסך של 13,879 ₪ לפי דוח השמאי (כולל ירידת ערך). שכ"ט השמאי בסך של 1,319 ₪ נראה מופרז ולפיכך אפסוק לתובע סך של 750 ₪ בלבד. התובע לא הציג קבלות בגין נסיעות במוניות ולפיכך אפסוק לו בראש נזק זה סכום מתון של 300 ₪. התובע דורש פיצוי בגין עגמת נפש ואילו הנתבעת טוענת שאין מקום להיעתר לתביעה זו כיון שמדובר בנזק גוף. טענה זו אינה מקובלת עלי כיוון שעגמת נפש הנובעת מנזק רכוש איננה נחשבת לנזק גוף. עם זאת עגמת הנפש בגין נזקי רכוש הינה מוגבלת מאוד במיוחד כאשר עסקינן ב"תאונת פח" שכמוה יש לא מעטות. לפיכך אפסוק לתובע פיצוי מינימאלי בסכום של 1,000 ₪ בלבד בראש נזק זה.

אשר על כן, לאחר ניכוי אשם תורם הנתבעת תשלם לתובע סך של 7,964 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת תשיב לתובע את האגרה בערכה היום וכן תשלם לו שכ"ט עו"ד בסך של 900 ₪.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"א, 15 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: