תורג'מן נ' ווקנין ואח'

פסק דין

1.האם תלונת הנתבעת למשטרה כי התובע פרץ לבית העסק בו מועסקת על ידי הנתבע, מקימה לתובע זכות לפיצויים בגין פגיעה בשמו הטוב ?

רקע וטענות הצדדים

2.התובע עותר לפיצוי בסך 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק, בגין תלונה שהגישה הנתבעת למשטרה עקב פריצה מיום 25.9.10 לבית העסק בו עבדה ובה הצביעה על התובע כחשוד בפריצה.

לטענת התובע, הנתבע, מעסיקה של הנתבעת ובעל בית העסק אשר הינו בית מאפה המתחרה לעסק המשפחתי בו עובד התובע, אחראי מכח אחריות שילוחית למעשיה. לשיטתו, הנתבע שידל את הנתבעת למסור עדות שקר במשטרה במטרה לפגוע בשמו הטוב וזאת לאחר שחזרה בה מתלונתה כנגדו. עוד נטען באופן כללי כי הנתבע הפיץ את העלילה בקרב סוחרים ותושבי אופקים.

התובע עתר לפיצוי מכח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (החוק) ומכח עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה.

3.הנתבעים טוענים כי בפועל התובע נכנס ללא רשות לבית העסק של הנתבע ובדין הוגשה כנגדו תלונה בגין פריצה. אשר לנסיבות הגשת התלונה ושינוי הגרסאות במשטרה נטען כי הדבר נעשה עקב לחץ מטעם בני משפחתו של התובע. לפיכך נטע כי אין עילה כלל כנגד הנתבע אשר לא שלח את הנתבעת להתלונן. לגופו של עניין נטען כי עומדות לנתבעת ההגנות בחוק בדבר אמת בפרסום והגנת תום הלב ביחס למסירת תלונה לרשות מוסמכת.

דיון והכרעה

4.עיקר העובדות, למעט זהות הפורץ ונסיבות הלחץ הנטען על הנתבעת לשינוי גרסתה, אינן שנויות במחלוקת ועולות ממסמכי החקירה המשטרתית אשר הוגשו.

ביום 25.9.10 בשעה 20:36 עד 21:00 נגבתה בתחנת משטרת אופקים עדותה של הנתבעת בה התלוננה כי בשעה 18:30 באותו יום, מוצאי שבת, הגיעה לקונדיטוריה של הנתבע ברחוב המסגר באופקים לצורך הכנת בצק. עת עברה ליד המקרר יצא מתוכו גבר, דחף אותה ונמלט. לאחר המקרה גילתה כי נכנס מהקומה העליונה ופנתה לבנו של הנתבע, העובד בעסק אחר, והגיעה להתלונן. לשאלות החוקר מסרה תיאור מפורט של החשוד, לרבות מבנה חוף בריא וציינה כי תוכל לזהותו בתמונות.

בדו"ח חיפוש תצלומים באלבום העבריינים שבוצע סמוך לאחר מכן הצביעה הנתבעת על תמונתו של התובע מתוך 180 תצלומים שנכללו בחיפוש. לפיכך בשעה 22:17 נגבתה עדות משלימה בה אישרה הנתבעת כי זיהתה את התובע אשר מוכר לה מאחר ונהג לעיתים ללוות ממנה מוצרים לצורך עסקו.

עקב זיהוי זה, בשעה 08:00 למחרת, 26.9.10, עוכב הנתבע לחקירה מהעסק המשפחתי בו עובד "מאפיית אופקים". בדו"ח הפעולה, נ/1, מציין השוטר כי למרות שנאמר לתובע כי הוא חשוד בהתפרצות בלבד טען באזני השוטרים כי אינו פורץ לעסקים.

התובע נחקר ביום 26.9.10 משעה 09:46 עד 10:21 . בחקירתו הראשונית במשטרה מסר כי ביום שבת היה באשדוד מהצהרים עד שחזר לאופקים סביב השעה 18:30. מחזרתו עד שעות הערב המאוחרות שהה בביתו ואז נסע שוב לאשדוד. בעדותו במשטרה הכחיש את המיוחס לו ואישר כי ביקר בעבר בבית העסק של הנתבע ולווה ממנו מרגרינה. חקירה נוספת ביום 26.9.10 בשעה 11:30 נגעה לגרסאות התובע באשר לפעולותיו ביום הפריצה.

אמו של התובע נחקרה ביום 26.9.10 בין השעות 14:19 – 14:25 ואישרה כי חזר לביתו לפני שיצאה השבת ויצא שוב מאוחר יותר.

בין חקירת התובע לאמו, נחקרה שוב הנתבעת ביום 26.9.10 בשעה 13:48, ומסרה שוב גרסה מפורטת ומדוייקת של אירוע הפריצה. בעדותה טענה כי החלה לפקפק בזיהוי התובע שמסרה ובבוקר העדות החוזרת ראתה את התובע מרחוק סמוך למקום עבודתה והבינה שלא זיהתה נכון. בעדות מוסרת היא כי הפורץ דומה לתובע אבל לא מדובר באותו אדם בגלל השיער. כשנשאלה האם חוזרת בה בגלל פניה מהתובע או משפחתו שללה זאת אולם באותה נשימה ציינה כי מפחדת.

עקב עדות זו שוחרר התובע ממעצר ביום 26.9.10 בשעה 15:25. ביום 28.9.10 נערך במשטרה עימות בין התובע לנתבעת במסגרתו שבה הנתבעת וטענה כי הוא האדם שפרץ לבית העסק. כשנשאלה מדוע שינתה גירסתה ביום שנעצר הסבירה: " אני מלכתחילה חשבתי להגיד שזה לא הוא כי אני פחדתי".

ביום 28.2.11 נסגר תיק החקירה נגד התובע מחמת חוסר ראיות מספיקות להעמידו לדין ומיד לאחר מכן הגיש התובע תביעתו.

המסגרת המשפטית

5.ייחוס עבירה של פריצה לבית עסק לאדם עונה אחר הגדרת לשון הרע בחוק מאחר ומדובר בפרסום אשר עלול להשפילו בעייני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה או בוז מצידם. ההגנות של הנתבעת נשענות על סעיפים 14 לחוק, הגנת אמת בפרסום, וסעיף 15 (8) לחוק המגן על פרסום המהווה תלונה בתום לב לרשויות החקירה.

ככל שימצא כי הפרסום היה אמת, בפועל מתיתר הצורך לבחון את ההגנה שבמסירת התלונה. אולם, גם אם לא הוכח כי התובע פרץ לבית העסק, יכול ועומדת לנתבעת הגנה במידה ויוכח כי סברה כי הפרסום נכון. ריכז את ההלכות בעניין זה כב' השופט ע' מודריק בת"א (מח' ת"א) 2174/00 פלסקר נ' ברנדס (16.8.11) , 55: