תוספת פיצוי לאחות מוסמכת שנדקרה במחט ונחשד כי נדבקה באיידס

1.         בפנינו 3 ערעורים על פסק דינו מיום 19.3.06 של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ת. שרון-נתנאל) בת"א 9922/01.

2.         מדובר בתביעה לפיצויים בעילה של רשלנות רפואית.

            תמצית העובדות:

            במסגרת גיורם של עולים מארצות חבר העמים ומאתיופיה, הפנה משרד הדתות בגירים לבית החולים "אלישע" (להלן: "בית החולים") לצורך ניתוחי ברית מילה. במהלך ניתוח של עולה ממוצא אתיופי (להלן: "המנותח") שבוצע על ידי ד"ר צבי שקולניק (להלן: "הרופא"), בסיועה של המערערת שהינה אחות מוסמכת ועובדת מן המנין בבית החולים, היא נדקרה ממחט שהרופא החזיק בידו.

            לאחר סיום הניתוח הוברר, שהמנותח היה נשא של נגיף האיידס והיה חשש שמא המערערת נדבקה בנגיף ועלולה לחלות במחלת הכשל החיסוני הנרכש הנגרמת בשל זיהום.

המערערת קיבלה טיפול מונע במשך חודש ימים, אך רק כעבור חצי שנה התברר לה, לרווחתה שהוסר החשש מפני הדבקות במחלה האיומה.

תביעת המערערת לפיצויים בשל הסבל הנפשי שנגרם לה עקב החשש להדבקות בנגיף ובשל סבלה מתופעות הלוואי שנגרמו לה כתוצאה מהטיפול התרופתי, הוגשה לבית משפט השלום נגד בית החולים והרופא.

בית החולים שלח הודעת צד שלישי נגד הרופא, בטענה שהוא לבדו נושא באחריות לנזק שנגרם למערערת.

הרופא שלח הודעה לצדדים רביעיים, נגד בית החולים, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל") ומשרד הדתות.

משרד הדתות שלא ראה עצמו קשור לפרשה, הגיש הודעה לצד חמישי נגד בית החולים וכן נגד הראל.

זה המקום להבהיר שבמועד הרלבנטי לאירוע, ביטחה כלל את בית החולים בביטוח חבות מעבידים. לפי מהותה, מדובר בפוליסה למתן כיסוי ביטוחי לאלה הנמנים על עובדי בית החולים המועסקים אצלו באופן קבוע כשכירים.

הראל ביטחה את בית החולים וכן את הרופא בפוליסה משותפת לביטוח אחריות מקצועית.

3.         בית משפט השלום קבע את אחריותם של הרופא ובית החולים לאירוע.

החבות לפצות את המערערת בסכום של 27,000 ש"ח, הוטלה על הרופא ובית החולים, ביחד ולחוד. בנוסף, חוייבו הם לשלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,400 ש"ח + מע"מ.

חברת כלל, חוייבה לשפות את הרופא ואת בית החולים בסכומים הנ"ל תוך שצויין שמקור החיוב נובע מהכיסוי הביטוחי לפי הפוליסה לחבות מעבידים שהוצאה על ידה.

בית משפט השלום הורה על כך, לאחר שדן באופן בו הועסק הרופא על ידי בית החולים והגיע למסקנה שנתקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד.

בעיקרו של דבר, נימוקיו היו שהמנותחים היו "לקוחותיו" של בית החולים מכח ההסכם עם משרד הדתות, שחדר הניתוח על כל ציודו היה רכוש בית החולים, שתיק המנותח הוכן ע"י בית החולים שגם היה אמור לבצע בדיקות טרום ניתוחיות, ככל שהיה דרוש לבצע בדיקות מוקדמות. עוד צויין, שהתשלום שנתקבל ממשרד הדתות עבור הרופא שולם לו  בפועל על ידי בית החולים.

4.         בהתייחסו לחבותה של חברת הראל, קיבל בית משפט השלום את טענת בא כוחה לפיה, סעיף 8 לפוליסה מחריג תביעות של עובדי המבוטח כנגד עובד אחר או כנגד בית החולים בגין תאונה שאירעה לעובד במהלך עבודתו בבית החולים. בפסק הדין נקבע, כי במצב שבו המערערת היתה עובדת של בית החולים,  מדובר בתביעה של עובד נגד עובד אחר (הרופא) בגין אירוע שהתרחש במהלך עבודתם בבית החולים ועל כן, דין ההודעה לצד רביעי שנשלחה להראל להדחות.

            גם ההודעה שנשלחה אל משרד הדתות נדחתה. לאחר דיון  בענין זה נקבע, שאין להטיל עליו כל אחריות לאירוע.  בהתאם, נדחתה ההודעה שנשלחה על ידו לצדדים החמישיים.